1

בפניי בקשת המבקשים, (להלן: "החשודים"), החשודים לעיין מחדש בהחלטתי מאתמול, בה הוריתי על מעצרם עד ליום 30.10.20, וזאת לצרכי חקירה.

לאחר שעיינתי בבקשת החשודים לעיון חוזר ובתגובת המשטרה - תחנת ירדן מצאתי לדחות את הבקשה, אף מבלי לקיים בה דיון.

הנסיבות אליהן הפנו ב"כ החשודים, והן החלטת כבוד נשיא ביהמ"ש המחוזי בנצרת מהיום לקצר את תקופת מעצרו של קטין החשוד באותה פרשה וקביעותיו בנוגע לפעולת החקירה היחידה הטעונה שיבוש, אינן נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש בהחלטתי האמורה.

להזכיר כי, הכללים המנחים בשאלת מעצרו של קטין שונים בתכלית מענייננו מקום שמדובר בשני בגירים, ולא ניתן להסיק מהן מסקנות מחייבות בנוגע לשני החשודים.

ערה אני לבקשת ב"כ החשודים לקיים דיון בבקשתם במעמד הצדדים, אך מקום שלא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות עיון מחדש בהחלטה, הבקשה נדחית ללא קיום דיון. בעניין זה מצאתי להפנות לקביעת ביהמ"ש העליון, כב' השופט מינץ, בבש"פ 8264/18, פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 27.11.18:

2

"סעיף 52(א) לחוק קובע כי עצור רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצרו "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". אכן, צודק בא-כוח העורר כי סעיף 57 לחוק קובע כי יש לקיים דיון בבקשתו של נאשם לעיון חוזר בנוכחותו. אלא שבענייננו, אף אחד מהתנאים האמורים בסעיף 52(א) לחוק לא התקיים. העורר לא הצביע על קיומן של עובדות חדשות או של שינוי נסיבות... במקרה שכזה, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף מבלי לקיים דיון בה (וראו: בש"פ 2586/13 אלרואי נ' מדינת ישראל (24.4.2013))."

הבקשה לעיון חוזר נדחית.

מזכירות להעביר לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.