1

בפניי בקשה למתן פיצוי בגין מעצר בהתאם להוראות סעיף 38 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה, מעצרים], התשנ"ו - 1996 (להלן: חוק המעצרים).

המבקש עוכב על ידי שוטרים ביום 22.1.17 בשעה 05:41 ובהמשך, נעצר על ידי קצין המשטרה בשעה 06:00 וזאת, בגין חשד לביצוע עבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים.

כעבור מספר שעות, באותו היום, סמוך לשעה 12:09 נפתחה בקשה בבית משפט זה במסגרתה ביקשה המשטרה להורות על מעצרו של החשוד למשך 5 ימים נוספים לצורכי חקירה. במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, הוריתי על שחרורו של החשוד מאחר והגעתי למסקנה, כי לא קיימת כל תשתית ראייתית המקימה חשד סביר כנגדו.

2

זה המקום להעיר, כי על אף שבבקשת ההגנה מצוין בסעיף 2, כי החשוד שהה למעשה לילה בבית המעצר, היינו, כי נעצר על ידי קצין משטרה ורק למחרת הובא בפני בית המשפט, הרי שכפי שצוין לעיל, דבר אותו גם תיקנה בהמשך הסניגורית במהלך הדיון בפניי, למעשה שהה החשוד במעצר מספר שעות בודדות, בין השעה 06:00 ועד לדיון בפניי בשעה 12:21.

במסגרת הבקשה מציינת הסניגורית, כי המדובר במעצר שווא של המבקש שכן בית המשפט הביע דעתו שלא קיים ולו בדל ראיה הקושרת את המבקש לעבירה המיוחסת לו.

בנוסף טוענת הסניגורית, כי האליבי אותו מסר המבקש לא נבדק כלל על ידי המשטרה עובר למעצרו ומשכך, המדובר במקרה בו נעצר המבקש מעצר שווא ללא כל יסוד וללא כל סיבה.

בשל כך, מבקשת הסניגורית לפסוק לטובת המבקש פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.

להשלמת התמונה מצאתי לציין, כי במסגרת הליך זה נעתרתי לבקשת ההגנה לאפשר לה לחקור את רכז המודיעין הרלוונטי אודות התנהלות המשטרה בתיק זה וכן, קיימתי ביום 7.1.18 דיון במעמד רכז המודיעין בלבד, חלקו נערך באופן חסוי כך שהפרוטוקול נשמר בכספת בית המשפט ואילו חלקו נערך בגלוי והועבר לעיונה של הסניגורית ולתגובתה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בשנית בתיק החקירה וכן בחומר החסוי שהונח לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ואנמק:

סעיף 38 (א) לחוק המעצרים קובע, כי אדם שנעצר יזכה לפיצוי בגין מעצרו במידה "שלא היה יסוד סביר למעצר או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם". במקרה דנן, אומנם בעת הדיון שהתקיים בפניי, לא התקיים אותו יסוד סביר לחשד כנגד המבקש ואולם, כפי ששמעתי מנציגי המשיבה, המדובר בשגגה שאירעה בתום לב שכן, אותו דוח מודיעיני הקושר את המבקש לביצוע העבירה, לא הוכנס לתוך תיק החקירה.

סבורני, כי בחינת השאלה המהותית: האם היה יסוד סביר למעצר או לא? צריכה להיעשות על סמך מכלול החומר הראייתי הקיים ואשר היה באותה עת בידי המשטרה. לאחר שעיינתי כיום בחומר המודיעיני, השתכנעתי, כי אכן במועד הדיון שבפניי היה קיים כנגד המבקש חשד סביר לביצוע עבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים , אם כי עניין זה כאמור לא הובא בפני בית המשפט כראוי.

3

למעשה, די בדברים אותם ציינתי לעיל כדי להוביל למסקנה כי יש לדחות את בקשת ההגנה לפיצויים.

יחד עם זאת, למעלה מן הצורך, מצאתי לציין כי השוני המהותי שקיים בין האמור בבקשה, לפיה שהה המבקש יממה שלמה בבית המעצר, לבין העובדה כי שהה כ- 6 שעות במעצר עד לשחרורו בבית המשפט, כדי להוביל גם כן למסקנה כי קהתה מאוד מידת הפגיעה בחירותו ובעניינו.

אין בידי לומר כי ניתן לעבור לסדר היום על קיום מעצר שווא של מספר שעות, שכן עצם ביצוע אקט המעצר ולאחר מכן שהיית האדם מאחורי סורג ובריח יש בהם, מניה וביה, כדי להוביל לעוגמת נפש, בושה ונזק אישי וכלכלי ואולם במקרה דנן, לא רק שהשתכנעתי שלא התקיים מעצר שווא, אלא אף יש בדבר כדי להשליך על יתר טענותיה של הסנגורית, לרבות הטענה כי המשטרה מיהרה במעצרו של המבקש ואף לא טרחה לבדוק את האליבי שמסר במהלך שעות שהייתו במעצר, כפי שיפורט בהמשך דבריי.

ויוער, במסגרת סעיף 8 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר) התשמ"ב-1982, השתמש המחוקק במונח "יום מעצר" לחישוב סכום הפיצוי המגיע לחשוד כלשהו בגין מעצר שווא, אין התייחסות באשר למעצר של מספר שעות בודדות, אם כי לגישתי ככל שמתקיימת שלילת חירות של אדם ולו לזמן קצר ביותר, ללא יסוד סביר לכך, יש לפצותו הן באשר לאובדן עבודה והן באשר לעוגמת נפש.

כאמור, נקודה נוספת אשר עלתה בטיעוניה של הסניגורית נוגעת לכך, כי המשטרה כשלה בכך שלא בדקה את האליבי לו טען החשוד ומיהרה לעוצרו ללא סיבה.

עיון בתיק החקירה מלמד, כי אכן החשוד טען לאליבי בשעה הרלוונטית ואולם, טענה זו הועלתה על ידו רק בחקירתו ביום 22.1.17 סמוך לשעה 10:00, כך שלמעשה למשטרה לא היה פרק זמן הולם לבחון את הטענות שכן כאמור, המבקש כבר הובא לדיון מעצר בבית המשפט והצדדים התכוננו לדיון הארכת המעצר.

4

לעניין זה, מצאתי להפנות לסעיף 6 לתגובת המשטרה מיום 28.8.17 המדברת בעד עצמה וכן, להדגיש כי במסגרת הדו"ח הסודי שהוגש לעיוני במסגרת הדיון להארכת מעצרו של המבקש ביום 22.1.17 ואשר סומן מ/1, צוין, בין היתר, כי בכוונת המשטרה לבדוק את האליבי שמסר המבקש.

יתר על כן, מצאתי כי גם לאחר ששוחרר המבקש ממעצרו ביום 22.1.17, ביצעה המשטרה עוד מספר פעולות חקירה מצומצמות לרבות חקירתו של המבקש בשנית ואולם, בסופו של יום, נסגר תיק החקירה מחוסר ראיות.

בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי המשטרה עצרה את המבקש ללא כל סיבה שהיא ולא בדקה את טענותיו.

ייתכן אמנם, כי בסופו של יום, היתה המשטרה מאמתת את טענת האליבי של המבקש ואולם, מאחר ועניין זה לא נדרש שכן, בטרם נבדק עניין זה הגיעה המשטרה למסקנה כי אין די ראיות המספיקות להעמדת המבקש לדין, הרי שאין המדובר בהתנהגות שרירותית או לא מקצועית מצידה של המשטרה.

כאמור, במקרה דנן, המדובר במבקש אשר התקיים בשעתו חשד סביר לביצוע העבירה על ידו, חשד זה לא הופרך עד למועד הדיון בפניי מהסיבות אותן ציינתי לעיל, לרבות חוסר יכולת וזמן לבדוק את האליבי שמסר, המבקש שהה מספר שעות בודדות במעצר ועל כן במכלול הנסיבות, אין מקום לפסוק לטובתו פיצוי בגין מעצרו.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר תוכן החלטה זו לצדדים.

המזכירות תשיב את תיק החקירה לידי המשטרה ואת החומר הסודי תותיר בכספת בית המשפט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ח, 05 יוני 2018, בהעדר הצדדים.

5