1

בפני בקשה שהוגשה מטעם המבקש, בתום דיון שהתקיים היום בעניינו, להורות על שחרורו לחלופת מעצר בבית המעצר אוהלי קידר. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה.

בדיון היום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של החשוד והצהרת תובע לפיה בכוונת הפרקליטות להגיש כנגד החשוד כתב אישום בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, וסחר בסם מסוכן. ב"כ המבקש עתרה להורות על שחרורו של החשוד, שכן הוא עצור עד החלטה אחרת במסגרת תיק אחר ומצוי באגף 1 בבית מעצר אוהלי קידר.

למעשה, המבקש אינו עותר לשחררו בפועל, אלא להשיבו לתנאים בהם שהה טרם מעצרו.

בהחלטתי בדיון היום הורתי לשב"ס להעביר את החשוד לתנאים בהם שהה, ככל והדבר מתאפשר ובהתאם לנהליו. אולם, לדידה של ב"כ המבקש, אין בהחלטה זו כדי להביא להשבת התנאים בהם שהה, המבקש ועל כן היא שבה ועותרת לשחרורו.

הסניגורית מפנה לבש"פ 6605/97 מדינת ישראל נ' סולימן, על מנת לתמוך בבקשתה.

2

ראשית יאמר, כי ביהמ"ש אינו יושב כערכאץ ערר על החלטותיו ולא חל כל שינוי נסיבות המצדיק לדון בבקשה. אולם מעל הדרוש, עיינתי בהחלטת ביהמ"ש העליון בעניין סולימן, ואין מדובר במקרה דומה לזה שבפנינו.

בעניין שלפני, מדובר בחשוד אשר אינו אסיר/שפוט, אלא עצור עד להחלטה אחרת. משמעות שחרורו בעניין שלפני, היא הסיכון כי ככל וישוחרר בתיק האחר, יהיה למעשה משוחרר בפועל.

להזכיר, כי מצויים אנו בשלב בו הוגשה הצהרת תובע וביום א' צפוי להיות מוגש כתב אישום בעניינו של המבקש. אז, יוכל המבקש, ככל ולא תהיה מניעה חוקית או אחרת, לשוב לתנאים בהם שהה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"ג, 28 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.