1

1.        המבקש הועסק כממונה בכיר (מבצעים חקירות) באגף המכס והמע"מ ברשות המיסים והורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), (2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק שירות המדינה); זאת לאחר שנמצא כי מסר פרטים כוזבים – ביחס לעברו התעסוקתי וההשכלה שרכש – בקורות החיים שהגיש במסגרת מועמדותו במכרז לאיוש משרת סמנכ"ל בכיר (מינהל ומשאבי אנוש) ברשות המיסים.

           לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעניין אמצעי המשמעת שיינקטו נגד המבקש, קבע בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, כי על המבקש יושת עונש משמעתי של נזיפה חמורה והפקעת משכורת אחת. כמו כן ציין בית הדין המשמעתי בגזר דינו את הודעת המבקש בפניו, לפיה הוא עתיד לעזוב את תפקידו ברשות המיסים בתוך תקופה קצרה לאחר מתן גזר הדין.

2

2.        המבקש לא ערער על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הנ"ל, וכעת הוא פונה בבקשה זו, בגדרה הוא מבקש להשיג על הרשעתו ועל העונש שהוטל עליו. בהקשר לכך, המבקש מציג באריכות את טענותיו ביחס למשגים, אשר נפלו, לשיטתו, בהליכי העמדתו לדין משמעתי, ובפסק הדין של בית הדין המשמעתי גופו.

3.        ייאמר כבר כעת, כי לא מצאתי מקום לפרט את נימוקי הבקשה, משום שדינה להידחות מבלי להידרש לטענותיו העקרוניות של המבקש. הסיבה לכך היא שההליך דנא – בקשה לקיום משפט חוזר בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק) – איננה האכסניה המתאימה לדון בהשגותיו של המבקש.

           אפרט להלן בתמצית את הנימוקים למסקנתי זו.

4.        הסמכות להורות על משפט חוזר, המעוגנת בסעיף 31 לחוק, גודרת את המקרים בהם ידון בית משפט זה בבקשה למשפט חוזר למצבים בהם מדובר "בענין פלילי שנפסק בו סופית...". אף ההלכה הפסוקה נדרשה לעניין זה לא אחת, כאשר קבעה כי אין לבית משפט זה סמכות להורות על קיום משפט חוזר בהליכי משמעת, שאינם הליך פלילי כהגדרתו בחוק (ראו למשל: מ"ח 2718/05 עבדולגני נ' לשכת עורכי הדין בישראל (17.05.2005); מ"ח 2831/05 גזאווי נ' לשכת עורכי הדין מחוז חיפה (08.05.2005)).

5.        המבקש משיג, כאמור, על החלטת בית הדין למשמעת של עובדי המדינה שניתנה בעניינו. האופן בו ניתן להשיג על החלטות בית הדין למשמעת של עובדי המדינה מוסדר בסעיפים 60-56 לחוק שירות המדינה. על-פי סעיפים אלה, ניתנת האפשרות לקיים "דיון חוזר" בעניינו של אדם שנידון ל"פיטורים או לפסילה", וזאת על-פי החלטת אב בית הדין המשמעתי, בכפוף לעילות המנויות בסעיף 56 לחוק שירות המדינה, ובהתאם ליתר התנאים המפורטים בסעיפים הנ"ל. שאלה לעצמה היא (ולא אביע כאן דעה לגביה) האם סמכותו של בית הדין המשמעתי לקיים דיון חוזר נתונה לו גם בעניינו של מי שהורשע בהליך משמעתי, אך לא נדון "לפיטורים או לפסילה", כבעניין שבפנינו – בו הורשע המבקש ונדון, כאמור, לנזיפה חמורה והפקעת משכורת אחת. מכל מקום, ההליך דנא איננו המקום לברר סוגיה זו, שכן כאמור, הסמכות הנתונה בידי בית משפט זה להורות על קיום משפט חוזר, גדורה להליכים פליליים בלבד.

6.        העולה מכל המקובץ מוליך למסקנה כי אין בידי את הסמכות להורות על קיומו של משפט חוזר בהליכי משמעת מהסוג בו נדון והורשע המבקש, וממילא אין מקום להידרש לטענותיו שפורטו בגוף הבקשה.

3

           אשר על כן – הבקשה שבפניי נדחית.

           ניתנה היום, ‏י"ח בשבט התשע"ט (‏24.1.2019).

_________________________

  18016650_K01.doc  אדר