בפני

כבוד השופטת מרב גרינברג

מבקשים

מדינת ישראל

נגד

משיבים

1. בהא ג'אבר (עציר)

2. חמזה מראעבה (עציר)

3. איברהים ראבי (עציר)

4. האני קיטאווי (עציר)

5. פאדי נדאף (עציר)

6. מוחמד מצרי

7. רפעת אגבריה

8. יזן סעדיה

החלטה (משיבים 3,4)

1.      כנגד המשיבים 3 ו-4 ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים בצוותא - לפי סעיף 428 סיפא וסעיף 29(ב) לחוק העונשין.

2.      כנטען בתמצית בכתב האישום, המשיבים כולם חברו יחדיו לקבוצה עבריינית, שפעלה לביצוע מעשי סחיטה באיומים, בראש הקבוצה עמד משיב 1, משיב 2 שימש יד ימינו, כל חברי הקבוצה סרו למרותו של משיב 1 ופעלו בהתאם להוראותיו. א.א המתלונן הוא בעל עסק ביישוב זמר. ב.ב הוא בנו של בעל עסק שנפטר והיה בעבר בקשרים עסקיים עם המתלונן. עובר ליום 13.6.21, פנה ב.ב למתלונן וסיפר לו על חוב קיים של אביו המנוח, בגין הלוואה שהמתלונן היה ערב לה, וביקש ממנו לשלם מחצית החוב. בשלב זה ובדרך שאינה ידועה נודע דבר החוב למשיבים. המתלונן הוא דודה של אשת משיב 4, ליתר המשיבים אין היכרות מוקדמת עמו.

3.      בהמשך למתואר, קשרו המשיבים קשר עברייני לסחיטת המתלונן. במסגרתו ובהמשך לדרישתם התייצב המתלונן ביום 12.6.21, בביתו של משיב 2, בפגישה נכח גם משיב 3 וב.ב, שנדרש להתייצב באמתלת שווא (ייקרא "מפגש הסחיטה הראשון"). במהלך המפגש, דרשו משיבים 2 ו-3 בשם הקבוצה מהמתלונן לשלם את חובו לידיהם, כשמשיב 3 מאיים, מקלל וצועק עליו, המפגש הסתיים ללא תוצאות. מפגש שני נערך ביום 20.6.21, בהוראת המשיבים ולשם קידום הקשר העברייני, נדרש המתלונן להתייצב בביתו של אחר ביישוב זמר. המתלונן הגיע מלווה באחרים מטעמו ואף ביקש את סיועו של משיב 4, מטעמם של המשיבים נכחו משיבים 1-5. במהלך המפגש איימו המשיבים, בין היתר משיב 1 על המתלונן כי אם לא יסגור את החוב, לא יצא מי מבני משפחתו מביתו, בשלב זה התחוור לו כי משיב 4, קרוב משפחתו, הוא חבר בקבוצת הסוחטים. בסיומו של המפגש הורה לו משיב 1, לשלם את החוב באופן מיידי, והמתלונן, מתוך חשש ופחד, עשה כדרישת המשיבים. המתלונן פנה לגורמים אחרים שיסייעו לו , כשנודע על כך למשיב 4, דיווח למשיב 1 ועורר את זעמו על המתלונן. המתלונן העביר את התמורה בסך 300,000 ₪ למשיב 4, זה העבירה למשיב 1, שהורה לו ליטול ממנה 20,000 ₪ ולחלקה לו ולמשיב 5 כתמורה על פועלם.

4.      בהמשך נדרש המתלונן להעביר סכום כסף נוסף לקבוצה, לפי דרישת משיב 2 התייצב למפגש שלישי, בו נכחו משיבים 6-8, שהורו לו להעביר לידיהם סך של 60,000 ₪ והמתלונן, שחשש פן יבולע לו, העביר לידיהם תשלום בסך 15,000 ₪. במעשיהם אלו, נטען ע"י המבקשת, המשיבים לחוד ובצוותא, איימו על המתלונן בעל פה ובהתנהגות לפגוע בשלומו ובטחונו והטילו עליו אימה באופן שהניע אותו לשלם להם סך של 315,000 ₪.

5.      בד ובבד הגישה המבקשת בקשה למעצרם של כלל המשיבים, המבקשת התבססה על אמרות המתלונן, שיחות בין המשיבים השונים שנקלטו בשלוש עמדות של האזנת סתר, חקירות תקשורת ועדויות של נוכחים נוספים במפגשי הסחיטה. המבקשת סבורה כי המסוכנות הנובעת מהמשיבים גבוהה, נוכח חומרת מעשיהם, טיב ואופי העבירות, ביצוען בצוותא, על פי תכנון מוקדם כלפי קורבן תמים וכי מדובר מעשים המקימים חשש לשיבוש והשפעה על עדים. ביום 28.2.22 הורה בית המשפט (כב' השופטת פינק) בהסכמת המבקשת, על שחרורם של משיבים 7 ו-8 לחלופת מעצר וזאת נוכח גילם הצעיר (בני 19) ועברם הנקי. משיב 6, אף עברו נקי, הופנה לתסקיר, המשיב נכח במפגש הסחיטה השלישי. בהחלטתי מיום 11.4.22, על בסיס המלצת שירות המבחן, מצאתי להורות על שחרורו בתנאי מעצר בית. משיב 5, שגם בעניינו התקבל תסקיר חיובי, שוחרר ביום 30.3.22, חרף התנגדות המבקשת, למעצר בית (החלטת כב' סג"נ הש' שפסר). להשלמת התמונה אציין, כי משיב 1 נעצר, בהסכמתו, עד תום ההליכים ועניינו של משיב 2 ממתין לדיון, לאחר שהתקבל תסקיר, שלא בא בהמלצת שחרור.

6.      בעניינם של המשיבים שבפנינו, נקבע התיק תחילה לדיון ראיות (הוגשו עיקרי טיעון כתובים מטעם הצדדים). בדיון מיום 23.2.22 נתנו ב"כ המשיבים הסכמתם לקיומן של ראיות לכאורה והמשיבים הופנו לתסקיר. בדיון שהתקיים לפני ביום 11.4.22, התקבלו תסקירי שירות המבחן שבאו בהמלצת שחרור.

7.      ב"כ המבקשת, עו"ד צור, התנגדה נחרצות לשחרורם, סבורה שחלקם בהיררכיית הסוחטים גבוה משמעותית משל חבריהם, לרבות משיב 5, עוד הביעה הסתייגות מהמלצות שירות המבחן, סבורה שמסוכנותם גבוהה ועל כן יש להותירם במעצר. ב"כ משיב 3, עו"ד אלחדד, ביקשה לאמץ המלצות התסקיר. ב"כ המשיב לא הקלה ראש במעשי המשיב ,שהיה נוכח בשני מפגשי הסחיטה אך סבורה שחלקו קטן, הוא לא נטל חלק פעיל במעשי האיומים כלפי המתלונן, נסיבותיו חיוביות וחלופת המעצר אחראית ורצינית. ב"כ משיב 4, עו"ד ע.ימין, עתר אף הוא לאמץ המלצות התסקיר, לדבריו משיב 4 נכח רק במפגש השני, מתיעוד שיחותיו עם משיב 1 ניתן ללמוד כי ביקש ממשיב 1 להתייחס אליו בהוגנות. הצדדים הפנו לאסמכתאות שונות מחומר הראיות לחיזוק טענותיהם ולפסיקה נוהגת.

8.      בחנתי בכובד ראש טיעוני הצדדים, בכתב ובע"פ, עיינתי בתסקירי שירות המבחן ובהחלטות בעניין המשיבים האחרים, ומצאתי, כי לעת זו, נוכח טיב המעשים המיוחסים למשיבים, מסוכנותם הגבוהה ומועד הדיון הקרוב שבו תשמע עדות המתלונן, דינם להיוותר עצורים.

9.      המשיבים חברו יחדיו לקבוצה עבריינית וקשרו קשר לסחוט באיומים את המתלונן, בעל עסק, אדם נורמטיבי, שנקלע על לא עוול בכפו למעשי סחיטה בגין חוב שאין לו קשר אליו. חמורה מזו, ועל כך אין חולק, המשיבים אינם בעלי החוב, המשיבים פרשו את חסותם על החוב וזאת כדי להניע את המתלונן, תוך שימוש באיומים, לשלם לידיהם את התמורה. התמורה לא הועברה לבעלי החוב, המשיבים לא פעלו מטעם בעלי החוב הלגיטימיים ואף לא מטעמו של ב.ב, שפנה למתלונן בבקשה לסייע לו להסדיר את החוב.

10.  עבירת הסחיטה באיומים כוללת איום על אדם בפגיעה בו או באחר, במטרה להניעו לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה (בש"פ 5265/14 פרץ נ' מדינת ישראל (13.8.14) (להלן - עניין פרץ); ע"פ 5569/12 אבו שמאלה נ' מדינת ישראל (24.7.13); ע"פ 897/12 סלהב נ' מדינת ישראל (30.7.12)). רכיב האיום בעבירת הסחיטה באיומים אינו דורש איום מפורש או איום בפגיעה פיזית ישירה. האיום יכול להיות מרומז, להשתמע בעקיפין מדברים או התנהגות, להיות מוסווה בדברים תמימים, ואף עצם נוכחותו של אדם עשויה להוות סחיטה באיומים (בש"פ 2842/17 הייב נ' מדינת ישראל (9.4.17); בש"פ 8591/13 דומראני נ' מדינת ישראל (30.12.13); בש"פ 5783/13 יונייב נ' מדינת ישראל (29.8.13); בש"פ 4329/11 מדינת ישראל נ' חג'ג' (16.6.11); בש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל (14.11.99)).

11.  הכלל שיצא לפני בית המשפט העליון הוא כי בדרך כלל בעבירות של סחיטה באיומים ועבירות בהם נאשם מטיל חיתתו על קורבנו, אין להסתפק בחלופת מעצר ויש להורות על מעצר מלא, הן משום המסוכנות הגלומה בהן והן משום שהעבירות מסוג זה טבוע חשש לשיבוש מהלכי משפט (בש"פ 10290/98 אזולאי נ' מדינת ישראל, 16/12/08, ראו גם: בש"פ 5026/14 מירילאשוילי נ' מדינת ישראל (27.7.14); בש"פ 1196/13 עואד נ' מדינת ישראל (20.2.13); בש"פ 2927/12 פרץ נ' מדינת ישראל (22.4.12); בש"פ 5572/11 חסון נ' מדינת ישראל (14.8.11); בש"פ 4120/11 דדוש נ' מדינת ישראל (6.6.11))

12.  משיב 3 השתתף בשני מפגשי הסחיטה, הראשון, בביתו של משיב 2 ושני, שלאחריו נאלץ המתלונן, באין ברירה ומתוך חשש, לשלם למשיבים את התמורה עבור חוב לא לו. ב"כ המשיב סבורה שחלקו היה קטן, שולי, ונוכחותו לא הייתה נחוצה. דעתי אחרת. המשיב הוא חבר בקבוצה עבריינית, כוחם היה במספרם, בהתנהלותם המאיימת ובכך שסרו למרותו של משיב 1, מטרתם אחת: סחיטת המתלונן כדי להניעו לשלם לידיהם סכומי כסף אך ורק מתוך חשש ופחד פן יבולע לו. כזכור, ב"כ המשיב הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה לפיכך אין צורך לפרטן. עיון בהן, לצורך בחינת טענות הצדדים, מעלה, כי למשיב 3 היה תפקיד חיוני בשני המפגשים, המשיב מאשר את קשריו עם משיבים 1 ו-2, טיבם לא הובהר, הגעתו למפגשים הייתה מתוכננת ואף תפקידו. המתלונן בעדותו מתייחס למשיב 2 ו-3 כאחד, עולה מעדותו כי במפגש הראשון צעק והתלהם, במפגש השני נהג כמארח. ב.ב (תשאול מיום 14.12.21, אליו הפנתה גם ב"כ המשיב) מספר שחש שהמתלונן מפחד, שהאווירה הייתה לא נעימה (עמ' 3, ש' 21 ואילך), רחוקה מאד משיחת עסקים שקטה ולגיטימית כטענת ההגנה. באשר למשיב 3, הוסיף, כי שימש כמארח ומילא תפקיד אקטיבי בדרישת הכספים, "היה בחור שהיה שמן עם כובע שהוא ליווה אותי פנימה, והוא גם בפנים עשה רעש בדיבור בסיפור הזה" (עמ' 4 ש' 38).

13.  ב"כ המשיב 3 הפנתה לתמליל הודעת המתלונן מיום 27.10.21 (מסמך מסומן 5-47,), כעולה מדבריו (עמ' 9, ש' 19 ואילך) אישר שהמשיב היה בשני המפגשים, וכי הנוכחים חייבו אותו לכסות את החוב וכי שילם את הכסף, מתוך פחד "מהם", "מפחיד ביותר היה בשבילי שכל הזמן מול העיניים זה בס איברהים, בהא ג'אבר". עוד אפנה לעדותו של בילאל חמאיסה, שנכח במפגש מטעם המתלונן, ותיאר תחושת פחד, אווירה מתוחה, סיפר שנלחץ מהמפגש וביקש מהמתלונן שלא יערב אותו יותר. באשר לטענה שיחסי הכוחות במפגשים היו שווים, אפנה לעדות חמיאסה, כי מצד המשיבים נכחו כ-12 אנשים (עדות מיום 13.12.21, עמ' 4-5). אין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקשת, כי חלקו של משיב 3 דומה לחלקם של משיבים 1 ו-2, משיב 1 עמד בראש הקבוצה, משיב 2 כיד ימינו דרש, הנחה וחילק הוראות, גם לאחר שקיבלו את התמורה מהמתלונן, לא ידע שובע והמשיך לסוחטו בעזרת משיבים 6-8. עם זאת, חלקו בשני המפגשים היה מרכזי, התנהלותו האקטיבית עוררה פחד אצל המתלונן והניעה אותו להיכנע לדרישות הסוחטים.

14.  המשיב בן 31, נשוי, לכאורה מנהל אורח חיים נורמטיבי, למד הנדסאות והפסיק בשל מצבה הכלכלי של משפחתו. שירות המבחן העריך את מסוכנותו כבינונית וסבור כי שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח בני משפחה יהיה בו כדי לאיין מסוכנותו כנדרש. עוד צוין, כי מדובר במעצרו הראשון וכי זה קטע הליך הדרדרות. אני סבורה כי התייחסות שירות המבחן לנסיבות מעצרו שטחית ומצומצמת, המשיב עצמו לא הסביר את הרקע לביצוע מעשיו.

15.  למשיב 4 תפקיד ייחודי בין חברי הקבוצה, המתלונן הוא דודה של רעייתו. כעולה מעדות המתלונן, פנה, בצר לו, למשיב, מתוך מחשבה שזה יסייע לו למצוא לפתרון למצבו. המשיב 4 מעל באמונו, כעולה מתיעוד שיחות בינו לבין משיב 1, פנה לאחרון (שיחה 7621 מיום 15.6.21), מדוע עשה כן לא הובהר אך ברי כי במקום לסייע לקרוב משפחתו בעת צרה, חבר לחורשי רעתו. המשיב שימש החוליה המקשרת בין חברי הקבוצה למתלונן, הוא שקיבל מהמתלונן את הכסף, דיווח למשיב 1 על מעשיו של המתלונן ופנייתו לעזרה לגורמים אחרים והעלה את גובה הלהבות במקום להורידן (עמדת האזנה  -337779-2001, שיחה 9822 מיום 25.6.21; שיחה 11336; שיחה 11066 ;שיחה 9822; שיחה 11299; שיחה 111553; שיחה 1133), לא פלא שמשיב 1 ביקש לגמול לו על מעשיו, ואפשר לו לקבל (עם משיב 5) נתח מהתמורה (בסך 20,000 ₪). המשיב נכח במפגש השני, שבמהלכו, התחוור למתלונן, לחרדתו, כי המשיב אינו בצד שלו אלא "מעורבב עם כל הלכלוך הזה" והוא שהכניס את משיב 1 לתמונה (תמליל עדות המתלונן מיום 27.10.21, עמ' 4).

16.  המשיב כבן 39, עברו קל. המשיב הציג לפני שירות המבחן את חלקיו המתפקדים, התקשה להתייחס באופן ענייני למצבו ומיקד את הבעייתיות באחרים ובקושי להציב להם גבולות. שירות המבחן התרשם, כי המשיב מקיים קשרים חברתיים בעייתיים ומחזיק בעמדות המאשרות שימוש באלימות והעריך את מסוכנותו כבינונית. לצד זאת, סבר, כי ניתן יהיה לאיינה באמצעות חלופת מעצר שהוצעה. שירות המבחן לא עמד בתסקירו על הקשיים שנבעו מהפגיעה של המשיב בקרוב משפחתו, ואף הציעו את אחיו של המתלונן כמפקח. התייחסות המתלונן למעצר המשיב מצומצמת וטעמיו עמו.

17.  ב"כ המשיבים הפנו לעניינו של משיב 5, שלו מיוחסת נוכחות במפגש השני, הוגדר ע"י המבקשת כחלק מקבוצת הסוחטים הבכירה וחרף זאת שוחרר לחלופת מעצר. עיינתי בהחלטת השחרור ובתסקירו של משיב 5 ומצאתי את עניינו שונה. בית המשפט ביסס שחרורו בעיקר על תסקירו החיובי, להערכת שירות המבחן אינו בעל דפוסי התנהגות שוליים ומסוכנותו נמוכה. אף חלקו במפגש הראשון התמצה בנוכחותו וזאת להבדיל מחלקו של משיב 3 ותפקידו של משיב 4.

18.  סיכומם של דברים, התמונה המצטיירת בנוגע למשיבים 3 ו-4 היא של שניים הנטועים עמוק במעשי סחיטה באיומים, חלקו של משיב 3 בנוכחותו במפגשים והתנהלותו המאיימת, חלקו של משיב 4 כמי שמעל באמון קורבן הסחיטה, חבר לקבוצה עבריינית כדי לסוחטו והוכיח עצמו כחייל נאמן של משיב 1, ראש הכנופיה. התסקירים שהתקבלו בעניין השניים אינם שליליים אך רב בהם הנסתר על הגלוי. אין בהם התייחסות מעמיקה לנסיבות המעצר, המשיבים לא מסרו כל מידע על הרקע לביצוע העבירות והיכרותם עם המשיבים האחרים, מסוכנותם הוערכה כבינונית ולא שוכנעתי שניתן לתת בהם אמון, מבלי קשר לטיבה של חלופת המעצר המוצעת. עוד לא מצאתי לגזור גזירה שווה מעניינו של משיב 5. לפיכך אני מורה על מעצרם עד תום ההליכים.

19.  לצד זאת, יש מקום לבחינה נוספת של שאלת המעצר בתום עדות המתלונן. בתיק העיקרי נקבעו מועדים קרובים לשמיעת עדות המתלונן, על עדותו להישמע באופן חופשי וללא מורא. בסיום עדותו, ככל שיפוג החשש לשיבוש מהלכי משפט, יוכלו ב"כ המשיבים להגיש בקשה לעיון חוזר.