בית המשפט המחוזי בבאר שבע

מ"ת 48852-07-21 מדינת ישראל נ' בוהדנה(עציר) ואח'

תיק חיצוני: 466111/2021

בפני

כבוד השופט אהרון משניות

המבקשת

מדינת ישראל

באמצעות ב"כ עו"ד ערן צרויה

נגד

המשיבים

1. פלג בוהדנה (עציר)

באמצעות ב"כ עו"ד רועי אטיאס

2. אלכסנדר שאולוב (עציר)

באמצעות ב"כ עו"ד עדו פורת

החלטה

א.    כתב האישום

נגד המשיבים הוגש כתב אישום שמייחס לשניהם עבירות בנשק - נשיאה והובלה, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: החוק), וכן עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק, ולנאשם 1 לבדו מיוחסת גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 30.6.21 עובר לשעה 20:43, נסעו הנאשמים יחד ברכב מסוג "סקודה קודיאק" (להלן: הרכב) ברח' רוגוזין באשדוד, כשנאשם 2 נוהג ברכב ונאשם 1 יושב במושב האחורי, כשהם נושאים ומובילים ברכב אקדח מסוג יריחו F941 (להלן: האקדח), כשהוא דרוך עם כדור בקנה, ושני כדורים נוספים במחסנית.

במהלך הנסיעה, כאשר פנו ימינה לרח' שבי ציון, הם הבחינו במחסום משטרתי שהוצב במקום זמן קצר קודם לכן, במסגרת פעילות משטרתית יזומה. הם בלמו את הרכב בפתאומיות, ולאחר שנאשם 1 הוציא את ראשו מהרכב והסתכל לכיוון המחסום, הם החלו להתרחק מאזור המחסום בנסיעה מהירה, ביצעו פניית פרסה במקום אסור כשהם חוצים פס הפרדה רצוף, ונסעו ברח' רוגוזין בכיוון ההפוך כשהם מסכנים משתמשים אחרים בדרך.

השוטרים שהיו במקום פתחו במרדף אחרי הרכב שבו נסעו הנאשמים, כשהם נוסעים בשני אופנועים משטרתיים וברכב בילוש, וכורזים ומאותתים לנאשמים לעצור. הנאשמים התעלמו מכריזות השוטרים, והמשיכו בנסיעתם ברח' רוגוזין בכיוון דרום, פנו ימינה לרח' הדקל שהכניסה אליו אסורה מכיוון זה, והמשיכו בנסיעה ברח' שהוא חד סיטרי, הפוך מכיוון התנועה, תוך סיכון משתמשים אחרים בדרך, עד שהגיעו לצומת הרחובות הדקל ויצחק הנשיא, ושם עצרו.

השוטר אושרי עצר את אופנועו בסמוך לרכב והורה לנאשמים לצאת מהרכב. נאשם 1 יצא מהדלת הימנית אחורית עם האקדח, שאותו ניסה להחביא בכך שהתכופף והניח אותו על הכביש מתחת לרכב ועליו הניח כפפה שחורה. השוטרת ירדן הבחינה במעשיו של נאשם 1, והשוטרים תפסו את האקדח.

בגין כל המעשים הללו, יוחסו לנאשמים העבירות שפורטו ברישא של ההחלטה, והמבקשת עותרת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. לעומת זאת, ב"כ המשיבים מתנגדים לכך, כאשר ב"כ משיב 1 מודה בקיומן של ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר, אלא שהוא מבקש להפנות את מרשו לשירות המבחן, בכדי שיבחן את אפשרות שילובו במוסד גמילה סגור, כאשר לדבריו משיב 1 החל בטיפול גמילה מסמים קודם למעצרו, ואילו ב"כ משיב 2 כופר בקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות בנשק שיוחסו למרשו.

ב.     הראיות

מאחר והמשיב 1 אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה בעניינו, אסקור את תמצית הראיות ביחס למשיב 2, כפי שהן עולות מתיק החקירה שהועבר לעיוני. מהמשיב 2 נגבו 5 אמרות, אשר הראשונה שבהן נגבתה ממנו ביום 1.7.21 בשעה 02:19, זמן קצר לאחר מעצרו. באמרה זו, המשיב ענה לרוב השאלות שנשאל, טען כי הוא איש חוק שאינו עושה עבירות, אישר כי הוא נהג ברכב, כשאתו ברכב המשיב 1, והכחיש כל קשר לאקדח שנתפס בסמוך לרכב. אמרה שנייה נגבתה מהמשיב ביום 5.7.21, ובה המשיב שמר על זכות השתיקה לאורך כל 13 העמודים שבהם נרשמו השאלות שנשאל, ותועדה גם שתיקתו של המשיב.

אמרה שלישית נגבתה ממנו ביום 12.7.21, ובה המשיב 2 שמר על זכות השתיקה ביחס לחלק מהשאלות, אולם השיב למקצתן, וכבר בפתח האמרה, בתחילת עמ' 2, אמר כי למרות שעורך דינו יעץ לו לשמור על זכות השתיקה, הוא החליט למסור את גרסתו, לפיה אסף את המשיב 1 בסיטי לאחר שהוא ביקש ממנו טרמפ, ולאחר מכן המשיך בנסיעה ביחד אתו. המשיב 2 הדגיש כי אין לו מושג לגבי האקדח, וכי הפעם הראשונה ששמע על כך היה כשהוצגה לו תמונה של האקדח בחקירתו. המשיב הוסיף כי אילו היה יודע על קיומו של אקדח אצל המשיב 1, "לא הייתי מרשה לדבר כזה לקרות" כלשונו.

בהמשך החקירה, המשיב 2 הכחיש כי ראה את המשיב 1 מחזיק באקדח והכחיש בתוקף כי ידע שנמצא אקדח ברשותו. כמו כן, הכחיש כי ברח מהמחסום המשטרתי מפני שחשש שהאקדח שהיה ברכב יימצא, ואף טען כי לא ברח מהמשטרה, אלא עשה פנית פרסה לפני המחסום, בעקבות נהגים אחרים שעשו זאת לפניו וסימנו לו שהכביש חסום. לדבריו, לא הבחין שהמשטרה דולקת בעקבותיו, וגם לא שמע שמבקשים ממנו לעצור, ולבסוף עצר את הרכב לאחר ששוטר הורה לו לעצור.

למחרת, ביום 13.7.21 נגבתה מהמשיב 2 אמרה רביעית, שגם בה נמנע מלהשיב לרוב השאלות, אולם הכחיש כי ביקש לברוח מהמשטרה, וציין כי גם בסרטון האבטחה רואים שהמשטרה החלה לנסוע הרכב כקילומטר לאחר שפנה פניית פרסה בסמוך למחסום. כמו כן, המשיב 2 הכחיש כי נהג בזמן פסילה וציין כי הזמין רישיון נהיגה חדש, לאחר שהקודם אבד. אמרה חמישית ואחרונה נגבתה מהמשיב 2 ביום 18.7.21, וגם בה נמנע מלהשיב על רוב השאלות, וציין כי מסר בחקירות הקודמות את כל מה שהיה לו לומר.

במקביל לחקירתו של משיב 2, נחקר גם משיב 1, ונגבו ממנו 6 אמרות, וגם הוא שמר על זכות השתיקה בחלק ניכר מחקירותיו. עם זאת, באמרה הרביעית שלו שנגבתה ביום 12.7.21, ענה משיב 1 לכל השאלות שנשאל, ואישר כי האקדח היה בחזקתו לצורך הגנה עצמית, מפני שהוא שקוע בחובות כבדים ומאוים ע"י בעלי החוב, וכי המשיב 2 לא ידע כלל מה יש לו, אלא רק נתן לו טרמפ ברכבו (עמ' 4 ש' 39). באמרה החמישית שלו שנגבתה ממנו למחרת, ביום 13.7.21, המשיב 1 שמר כל זכות השתיקה ברוב המכריע של האמרה, אולם הוא שב וטען כי המשיב 2 לקח אותו טרמפ, מבלי שהיה מודע לכך שיש עליו אקדח (עמ' 7 ש' 120).

בנוסף לאמרות שנגבו מכל המעורבים, תיק החקירה כולל גם ראיות פורנזיות שקשורות למשיבים שלפנינו. לשני המשיבים נערכה בדיקה של שרידי ירי, ומחוות דעת מומחה מיום 14.7.21 עולה כי במדגמים שנלקחו ממשיב 1 נמצאו 3 שרידי ירי שמתאימים לתחמושת "מערבית מודרנית", והמשמעות הוא אחת משלוש אפשרויות: או שהמשיב עצמו ירה בנשק חם ובתחמושת מסוג זה, או שהיה בסמוך לאדם אחר בעת שירה בנשק ובתחמושת כאמור, או שבא במגע עם אדם או חפץ שהיו מזוהמים בשרידי ירי, וכל זאת סמוך לפני איסוף המדגמים. לעומת זאת, במדגמים שנלקחו ממשיב 2 לא נמצאו שרידי ירי כלל.

כמו כן, נערכה בדיקת DNAלאקדח ולמחסנית, ומחוות דעת מומחה של רפ"ק נפתלי עיינות ממעבדת DNA מיום 30.7.21 עולה כי על האקדח ועל המחסנית נמצא פרופיל DNA שתואם לפרופיל של משיב 1, ולא נמצא במוצגים הללו פרופיל DNA שמתאים למשיב 2. עם זאת, נמצאה תערובת של פרופילי DNA שמתאימה גם למשיב 1 וגם למשיב 2 על כפפה שנמצאה ברכב במושב האחורי.

זאת ועוד, תיק החקירה כולל גם כמה דו"חות פעולה שמתעדים את המרדף המשטרתי שבוצע אחרי הרכב שבו נהג משיב 2, שכלל גם אורות משטרה מהבהבים, כפי שעולה מדו"ח פעולה מיום 30.6.21 של רס"ר ויקטור ברדא. מדו"ח נוסף מאותו תאריך, של רס"ל ירדן מכלוף, עולה כי האקדח שנמצא מתחת לרכב, היה דרוך עם כדור בקנה. כמו כן, יש דו"ח פעולה של רס"ר אושרי אומיד, אשר השתתף במרדף אחרי הרכב שבו נהג משיב 2 כשהוא רוכב על אופנוע משטרתי, והוא מציין בדו"ח כי הוא נסע אחרי הרכב של משיב 2 כשהוא מדליק אורות כחולים וצופר לו בכריזת האופנוע לעצור.

כאמור לעיל, המשיב 1 הודה בקיומן של ראיות לכאורה, ולכן אציין רק כי ביחס אליו יש ראיות למכביר, כולל הודאות שלו וכן ראיות פורנזיות, שיש בהן כדי להוות ראיות לכאורה, אם לא למעלה מכך, לעבירות שמיוחסות לו בכתב האישום.

לעומת זאת, ביחס למשיב 2 התמונה הראייתית בעייתית יותר, שכן מצד אחד אופן נסיעתו ברכב, והעובדה שהוא ביצע פניית פרסה במקום אסור ונמלט מהמחסום המשטרתי, גם כאשר ניידת ושני אופנועים דלקו אחריו באורות מהבהבים, מלמדת על כך שלא הייתה כאן נסיעה תמימה, ולא מדובר במי שאסף בתמימות טרמפיסט, ואין לו כל מושג לשם מה ומה נשא על גופו אותו טרמפיסט בעת שעלה לרכבו. מדובר לכאורה בהתנהלות עבריינית שיש בה כדי להוות ראיה נסיבתית שלא ניתן להתעלם ממנה למעורבות פלילית של משיב 2.

מצד שני, יש חולשה ממשית בראיות נגד המשיב 2 באשר למעורבותו בעבירות בנשק שיוחסו לו בכתב האישום, שכן מעבר להכחשה העקבית שלו, גם משיב 1 לקח על עצמו את מלוא האחריות לעבירה זו וטען כי משיב 2 לא ידע כלל שהוא נשא עמו אקדח בעת שנכנס לרכבו, וגם הממצאים הפורנזיים שפורטו לעיל, אינם קושרים את משיב 2 לעבירות בנשק שיוחסו לו.

ג.      עילות המעצר ובחינת חלופות

כאמור לעיל, כתב האישום מייחס לשני המשיבים בין היתר עבירות בנשק, ומדובר בעבירות שמקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), והלכה פסוקה היא כי עבירות בנשק מקימות חזקה מובנית של מסוכנות לשלום הציבור, אשר לא ניתן לאינה באמצעות חלופות מעצר אלא במקרים חריגים (בש"פ 6957/19 מדינת ישראל נ' ספדי (פורסם בנבו, 29.10.2019) פסקה 10; בש"פ 6898/19 מדינת ישראל נ' גבאי (פורסם בנבו, 28.10.2019) פסקה 12; בש"פ 5187/17 עראר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3.7.2017) פסקה 6). יתירה מכך, המחוקק אף קבע בסעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים כי ככלל, מעצרם של נאשמים אשר מיוחסות להם עבירות המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, יהיה מאחורי סורג ובריח, וכי בית המשפט יורה על מעצרם בפיקוח אלקטרוני רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". על רקע האמור, אבחן את עילות המעצר ואדון בחלופות האפשריות ביחס לכל אחד מהמשיבים.

המשיב 1

כאמור לעיל, ב"כ המשיב 1 אינו חולק על קיומה של עילת מעצר, אלא שהוא עותר כי בית המשפט יורה על הפנייתו לשירות המבחן, בכדי לבחון את אפשרות שילובו במוסד גמילה סגור, מפני שלטענתו המשיב 1 נמצא בעיצומו של הליך גמילה שהחל בו לפני מעצרו, ולכן הוא נכנס לגדרם של המקרים החריגים, שבהם ניתן להורות על הליך גמילה כבר בשלב המעצר, כפי שנקבע בעניין סויסה.

אכן הנושא של הליך גמילה בשלב המעצר נדון בהרחבה בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' אשר סויסה (21.3.2011) (להלן: עניין סויסה). בהחלטה המנחה שנתן, כתב כב' השופט עמית כי "מתוך שלל הפסיקה בנושא, ניתן לדלות מספר קווים מנחים בסוגיה שבפנינו, וניתן לתמצת את כל התורה על רגל אחת...", וכך נוסחו הדברים בהמשך:

הכלל הוא, כי העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש. לכלל זה חריג בהתקיים שלושה או שניים מהתנאים המצטברים הבאים והם:

    א. כאשר הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר.

    ב. כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה.

    ג. כאשר יש בהליך הגמילה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם.

     התנאי הראשון הוא החריג העיקרי, אך רשאי בית המשפט להורות על שחרור לחלופת גמילה גם כאשר התנאי השני והשלישי מתקיימים במצטבר מבלי שהתקיים התנאי הראשון [...] (ההדגשה במקור - א.מ.)

בהמשך ההחלטה יש רשימה לא סגורה של שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט באפשרות של הליך גמילה בשלב המעצר, ואביע כבר עתה כי דעתי כי המשיב 1 איינו עונה לאף אחד מהתנאים שנקבעו בעניין סויסה הנ"ל, כפי שאנמק בקצרה להלן.

ביחס לתנאי הראשון של תחילת טיפול בגמילה לפני המעצר, ב"כ המשיב 1 תמך את בקשתו בין היתר באישור של מינהל השירותים החברתיים בעיריית אשדוד שבו נכתב כי "מר פלג בוהדנה נמצא בטיפול במרכזנו מתאריך ה-22.1.20". אולם כפי שניתן לראות מכותרת המסמך, המינהל לשירותים חברתיים מפעיל שלוש יחידות משנה: המרכז לטיפול בנפגעי אחכוהול והימורים; התחנה לטיפול בנפגעי סמים וכן היחידה לטיפול בהתמכרויות ודרי רחוב, והאישור בעניינו של המשיב נחתם ע"י עובדים סוציאליים מהיחידה הראשונה ומהיחידה השלישית, ולא מגורם כלשהו מהתחנה לטיפול בנפגעי סמים.

יתירה מכך, בתסקיר מיום 17.6.21 שב"כ משיב 1 הגיש לתמיכה בבקשתו נכתב במפורש כי המשיב "מתקשה לשתף בקשייו ובדפוסי השימוש בסמים, אך לאור התמדתו בהליך הטיפולי במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות עקב התמכרותו להימורים... המלצנו על תקופת ניסיון טיפולי נוספת" (ההדגשה שלי - א.מ.), משמע כי ההליך הטיפולי שבו החל המשיב 1 היה בשל התמכרותו להימורים, ולא בשל ההיותו מכור לסמים, נושא שהמשיב התקשה לשתף בו את שירות המבחן, כפי שנכתב בתסקיר. כך עולה גם מהמשך התסקיר שבו נכתב כי המשיב 1 "זקוק לגמילה פיזית מסמים במסגרת אשפוזית", אך ישולב באשפוזית לאחר הלידה של בתו שהייתה צפויה להיות כעבור חודש מיום כתיבת התסקיר (בינתיים נולדה לו כבר בת בשעה טובה ובמזל טוב), משמע כי עד כה המשיב 1 טרם החל בהליך של גמילה פיזית מסמים.

אשר לתנאי השני של פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה, דומה שניתן להעריך זאת על רקע בחינת מידת ההצלחה של המשיב 1 בהליך הגמילה מהימורים שהוא עובר. ההליך הטיפולי שבו החל המשיב 1 לצורך גמילה מהימורים, נעשה במסגרת ת"פ שמתנהל נגדו בבית משפט השלום באשקלון (ת"פ 5832-06-19), אשר בו הורשע המשיב ביום 31.12.19, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של התפרצות למגורים, גניבה, היזק בזדון לרכוש וכן החזקת סכין שלא כדין.

במסגרת ההסדר הוסכם בין הצדדים כי המשיב 1 יופנה לשירות המבחן, וכי אם התסקירים יהיו חיוביים, המאשימה תגביל את עצמה לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל, כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט מיום 13.5.20. בינתיים, מאז הרשעתו של המשיב 1, עברו כבר 20 חודשים בקירוב, ועדיין לא הסתיים משפטו. מועד לקבלת תסקיר נוסף ולטיעונים לעונש נקבע ליום 19.10.21, ומעיון בהחלטות בתיק הפלילי נראה כי ההליך הטיפולי של המשיב 1 ידע עליות ומורדות, כאשר פעם אחר פעם בית המשפט מתנהג באורך רוח מופלג כלפי המשיב ונותן לו הזדמנות נוספת להתקדם בהליך הטיפולי ולקבל תסקיר חיובי, אולם המשיב 1 מתקשה בכך, כפי שעולה מההחלטות האחרונות של כב' סגן הנשיא מאושר מהתאריכים 7.9.20, 25.11.20, 28.2.21 וכן 21.6.21.

בהסתמך על ניסיון העבר של המשיב 1 מההליך הטיפולי של גמילה מהתמכרויות, ניתן להעריך שפוטנציאל ההצלחה של המשיב בהליך טיפולי של גמילה מסמים, שלעיתים כרוך גם בתופעות לוואי לא קלות, אינו גבוה בלשון המעטה.

ובאשר לתנאי השלישי של מידת המסוכנות של המשיב 1, נראה כי העובדה שהוגש נגדו כתב אישום חמור, כאשר הוא משוחרר בתנאים מגבילים וממתין למועד הטיעונים לעונש בהליך פלילי אחר שמתנהל נגדו, לאחר שהורשע בעבירות רכוש לא קלות, מלמדת על מידת מסוכנותו של המשיב.

לא למותר לציין כי לפי חומר הראיות, המשיב 1 החזיק בעת מעצרו, ביום 30.6.21 בשעות הערב, באקדח שמוכן כבר לביצוע ירי מיידי, כשהוא טעון עם כדור בקנה ושני כדורים נוספים במחסנית. יתירה מכך, על גופו התגלו שרידי ירי, שיכולים ללמד על כך שהמשיב 1 אף ירה בנשק ובתחמושת מהסוג של שרידי הירי, או שהיה קרוב מאוד למקום שבו נורו יריות בנשק חם ובתחמושת מהסוג האמור, זמן לא רב טרם מעצרו, כפי שנקבע בחוות דעת מז"פ בעניין זה.

המשיב 1 מסר גרסה בחקירתו ביום 12.7.21, כאשר החל להשיב לשאלות שנשאל, לאחר שבחקירות קודמות שלו שמר על זכות השתיקה, והודה כי הוא זה שהחזיק באקדח שאותו ניסה להחביא מתחת לרכב לפני מעצרו, וכי עשה זאת לצורך הגנה עצמית, מפני שמכנס לחובות של כמיליון ₪ לאחר שהסתבך בענייני הימורים וסמים. בחקירתו מיום 13.7.20 שב המשיב 1 על עיקרי הדברים, וציין כי רכש את האקדח שלושה ימים לפני שנעצר, מפני שהתחיל לקבל איומים על חייו. סביר להניח שהאיומים הללו לא הסתיימו עם מעצרו של המשיב, והמשמעות היא שהעילה לביצוע העבירות בנשק ע"י משיב 1 ממשיכה להתקיים, ויש בכך כדי לחזק את המסוכנות שנשקפת מהמשיב 1 בעניין זה.

הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בחלופת מעצר של מוסד גמילה, אשר עליו נאמר בעניין סויסה הנ"ל "כי מוסד גמילה רחוק מלהיות חלופה הרמטית. המוסד אינו יכול למנוע בריחה של המטופל אלא רק לדווח אודותיה..." (שם, בעמ' 116)

זאת ועוד, למשיב 1 עבר פלילי מכביד, אשר כולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש ועבירות מרמה רבות, וכולל גם הרשעה בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, מיום 15.3.17 בבימ"ש שלום בקריית גת, וכן הרשעה במועד מוקדם יותר, מיום 11.3.15, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, אף היא מבימ"ש שלום בקריית גת. ראוי לציין בהקשר זה כי כתב האישום הנוכחי מייחס למשיב 1 גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט, שבה כאמור הורשע לפני כשש שנים. בנסיבות אלו, קשה לתת אמון במשיב שכבר הורשע בעבר בעבירות של הפרת חובה חוקית, וקיימת בעניינו גם עילה של שיבוש מהלכי משפט, שהרי הורשע כבר בעבר גם בעבירה זו.

סיכומם של דברים ביחס למשיב 1, מדובר במשיב שבשונה ממה שטען בא כוחו במהלך הדיון, לא החל עד כה בטיפול משמעותי בתחום הגמילה מסמים, אולם החל בהליך טיפולי בתחום ההתמכרויות, במסגרת התיק הפלילי שמתנהל נגדו בבית משפט השלום באשקלון. בהסתמך על ניסיון העבר מההליך הטיפולי שבו החל, שידע עליות ומורדות, כפי שעולה מהחלטות רבות שניתנו ע"י הערכאה הדיונית, ניתן להעריך שסיכויי ההצלחה שלו בהליך גמילה מסמים אינם גבוהים.

בנוסף לכל האמור, מיוחסת למשיב 1 עבירה שיש בה חזקת מסוכנות סטטוטורית, אשר לא רק שלא עלה בידו לסתור את החזקה, אלא שנסיבות ביצוע העבירה, בהיותו נושא אקדח טעון עם כדור בקנה, כשעל גופו שרידי ירי, וכאשר לפי גרסתו העילה לביצוע עבירות הנשק לא נעלמה מפני שעדיין יש איומים על חייו בגלל חובות כבדים, כל אלה מגבירים את עוצמת המסוכנות. ובנוסף לעילה של מסוכנות קיימת בעניינו של המשיב 1 גם עילה של חשש משיבוש הליכי משפט, לא רק בגלל שבעת מעצרו ניסה להעלים ראיות, ולכן הוא גם מואשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, אלא גם מפני שיש בעברו הרשעה קודמת בעבירה זו, משמע כי לא מדובר אצלו במעידה חד פעמית.

בנסיבות אלה, לא התקיימו אצל המשיב 1 התנאים שנקבעו בעניין סויסה שבהם ניתן לשקול את האפשרות להורות על בחינת הליך גמילה כבר בעת ההחלטה על מעצרו של המשיב, ולכן אני דוחה את בקשתו של ב"כ המשיב 1 להפנות את המשיב לשירות המבחן, לצורך בחינת האפשרות לשחררו כבר בשלב זה של דיוני המעצר, לחלופת מעצר בקהילה טיפולית סגורה.

המשיב 2

בעניינו של המשיב 2 התמונה שונה לחלוטין. כאמור לעיל, הראיות שיש נגדו למעורבות בעבירות בנשק שמיוחסות לו בכתב האישום מוחלשות במידה לא מבוטלת, בין היתר בגלל הגרסה שמסר המשיב 1, ובגלל הממצאים הפורנזיים שאינם קושרים את המשיב 2 לאקדח שהיה ברכב שבו נהג. מצד שני, המשיב 2 התנהג בצורה מחשידה מאוד, כאשר הבחין במחסום משטרתי וביצע פניית פרסה במקום אסור, תוך חציית פס הפרדה רצוף, ופתח בנסיעה מהירה מהמקום, גם לאחר שהמשטרה פתחה במרדף אחריו באממצעות ניידת ושני אופנועים שהדליקו אורות מהבהבים ואף צפרו לו לעצור, עד שלבסוף עצר.

מדובר בהתנהגות בעלת אופי עברייני, אשר כשהיא מצטרפת לעובדה שהמשיב 1 נסע אף הוא באותו רכב, כשהוא מחזיק ברשותו אקדח עם כדור בקנה, יש בכל אלה כדי להוות ראיה נסיבתית לא מבוטלת גם למעורבות של משיב 2 בעבירות הנשק שיוחסו לו, גם אם ברור שחלקו פחות מהחלק של משיב 1. ראוי לציין עוד כי עברו הפלילי של משיב 2 נקי, אולם יש לו עבר תעבורתי לא מבוטל.

בנסיבות אלה, אני סבור כי אף שלא עלה בידי המשיב 2 לסתור לחלוטין את עילת המסוכנות הסטטוטורית הקיימת בעבירות בנשק, החולשה בראיות בעניינו מקהה במידה רבה גם את עילת המסוכנות, באופן שמאפשר להחליט כבר עתה על שחרורו של המשיב 2 לחלופת מעצר, בתנאים מגבילים שיהיה בהם כדי לתת מענה מספק למסוכנות המוגבלת שנשקפת מהמשיב 2, וזאת אף מבלי להפנות אותו לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

אציין עוד כי אמו של המשיב 2 נכחה באולם בעת הדיון בעניינו, ולבקשת ב"כ המשיב 2 האם נחקרה גם על ידי, וגם ע"י ב"כ המבקשת, והתרשמתי כי היא יכולה לפקח כראוי על בנה - המשיב 2.

ד.     סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:

ביחס למשיב 1, מאחר ואין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה וכן על קיומן של עילות מעצר ביחס למשיב 1, ולאחר שבאתי לכלל מסקנה כי לא התקיימו בעניינו של משיב זה התנאים שבהם ניתן לשקול את האפשרות לשילובו בהליך גמילה מסמים כבר בשלב המעצר, התוצאה היא שאני מורה על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק זה.

ביחס למשיב 2, כאמור לעיל, אני סבור כי בהינתן החולשה בראיות בעניינו, ניתן להורות כבר עתה על שחרורו לחלופת מעצר, אף בלא תסקיר של שירות המבחן, וכך אני מורה, בכפוף לתנאים הבאים:

1.      המשיב 2 ישהה במעצר בית מלא בבית אמו, גב' טטיאנה שאולוב, בכתובת שתימסר ע"י ב"כ המשיב 2 בעת מתן ההחלטה.

2.      המשיב 2 יהיה נתון בכל עת תחת פיקוח של ערב או ערבה שיאושרו ע"י בית המשפט, כאשר בשלב זה, אמו של המשיב גב' טטיאנה שאולוב תשמש כערבה. חמותה של האם, גב' לריסה שאולוב תוכל אף היא לשמש כערבה, לאחר שתגיש תצהיר לבית המשפט, ובו תאשר שאין לה עבר פלילי, ושהיא מבינה היטב את תפקידה כערבה, ומתחייבת לנהוג בהתאם.

3.      הפקדת 5,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור.

4.      המשיב 2 יחתום על התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪, וכל אחת מהערבות תחתום על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪.

5.      המשיב 2 יתייצב לכל דיון שייקבע בעניינו, וזימונו באמצעות מס' טלפון שיימסר ע"י בא כוחו בעת מתן ההחלטה, או באמצעות הודעה לבא כוחו עו"ד עידו פורת, ייחשב כזימון כדין.