בפני

כבוד השופט ביאלין אלעזר

המבקשת

מדינת ישראל

נגד

המשיבים

1. נידאל גרירה (עציר)

2. מחמד מרבוע (עצור/אסיר בפיקוח)

3. אחמד מרבוע (עציר)

החלטה- בעניינו של משיב 3

בקשר עם בקשה לעיון חוזר מיום 8.7.21

1.      במקרה קונקרטי זה, דומני שעקרון סופיות הדיון מוביל למסקנה שיש לדחות את הבקשה על הסף, על אף שדרך כלל וכמצוות המחוקק יש לקיים דיון בבקשה לעיון חוזר בטרם החלטה סופית. אנמק.

כתב האישום והבקשה למעצר הוגשו ביום 7.3.21. לאחר מספר דיונים שהתקיימו בעניינו וחוות הדעת שהוגשו (תסקירי מעצר וחוות דעת איזוק אלקטרוני), ביום 2.6.21 נעצר המבקש עד תום ההליכים. ביום 16.6.21 הגיש המבקש ערר על מעצרו עד תום ההליכים (עמ"ת 36927-06-21 לפני כבוד השופטת ת. בר-אשר). בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לפניי לבחינת מפקחים נוספים. בעקבות כך, ביום 28.6.21 קיימתי דיון ובחנתי את המפקחים הנוספים שהוצגו בפניי, ומצאתי שלא לשנות מהחלטתי מיום 2.6.21, כך שהמבקש נעצר שוב עד לתום ההליכים. גם על ההחלטה מיום 28.6.21 הגיש המבקש ערר (עמ"ת 66941-06-21 כבוד השופטת ד. כהן-לקח). בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 4.7.21, דחה בית המשפט המחוזי את הערר, כך שהמשיב נותר במעצר עד תום ההליכים.

טרם יבשה הדיו, וכבר ביום 8.7.21 הוגשה בקשה זו לעיון חוזר. נוכח ההשתלשלות שתיארתי לעיל ומאחר שלמבקש ניתן יומו בבית המשפט, לא נתגלו עובדות חדשות וכל שכן לא חלף זמן מאז ההחלטה על מעצרו, הרי שלא מצאתי לקיים דיון בבקשה.

אויסיף, כי אכן ככלל, יש לקיים דיון בבקשה לעיון חוזר, כפי שציינתי בראשית. אולם, דומה שמקרה זה נופל לאותם מקרים חריגים, בם ניתן לדחות בקשה לעיון חוזר אף ללא קיום דיון בבקשה. בהקשר זה נקבע, בין היתר, בבש"פ 7146/15 נפטלוביץ' נ' מ"י (פורסם בנבו, ביום 5.11.2015): "דומה כי הדעה הרווחת בפסיקה, דעה שאף אני שותפה לה, גורסת כי לא תתקבל החלטה בבקשה לעיון חוזר מבלי שהתקיים בה דיון, אלא במקרה חריג שבחריג שבו באופן מובהק אין ולו ניצוץ ראשוני של התאמה לתנאים לקיומו של עיון חוזר, כדוגמת בקשות חוזרות ונשנות המוגשות במעין "שיטת מצליח (ראו: בש"פ 1097/06 בינייב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה ד (9.2.2006); בש"פ 2586/13 אלרואי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 8-7 (24.4.2013)). זהירות זו מתחייבת מן האופי הטבוע בהליך המעצר, הליך הכרוך בפגיעה קשה בחירותו של אדם שעה שהוא עודו מוחזק כחף מפשע (ראו והשוו: בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד סג(3) 500 (2010))".

כך גם נקבע בבש"פ 8264/18 פלוני נ' מ"י (מיום 27.11.2018, פיסקה 9):"ובשולי הדברים, באשר לטענות העורר כי בית המשפט לא היה רשאי לדחות את בקשתו לעיון חוזר "בפתקית" ללא קיום דיון. סעיף 52(א) לחוק קובע כי עצור רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצרו "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". אכן, צודק בא-כוח העורר כי סעיף 57 לחוק קובע כי יש לקיים דיון בבקשתו של נאשם לעיון חוזר בנוכחותו. אלא שבענייננו, אף אחד מהתנאים האמורים בסעיף 52(א) לחוק לא התקיים. העורר לא הצביע על קיומן של עובדות חדשות או של שינוי נסיבות. אף ברי כי 20 ימים אינם "זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" המאפשר הגשת בקשה לעיון חוזר. במקרה שכזה, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף מבלי לקיים דיון בה (וראו: בש"פ 2586/13 אלרואי נ' מדינת ישראל (24.4.2013)) (ההדגשות אינן במקור- ב.א.)".

עוד יש לזכור כי לא בכל מקרה בו נאשם מבקש להציג חלופת מעצר ומפקחים קמה זכות לעיון חוזר. לעניין זה נקבע בבש"פ 10217/17 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ביום 22.1.18, פיסקה 7): "טרם שאדרש לטענות הצדדים, יש להדגיש כי לא בכל מקרה שבו מבקש נאשם להציג חלופת מעצר נוספת, תקום לו, באופן אוטומטי, הזכות לעיון מחדש בהחלטתו של בית המשפט, בנושא מעצרו עד לתום ההליכים במשפטו (ההדגשות אינן במקור- ב.א.)".

2.      על כל אלה אוסיף במיוחד כי במקרה קונקרטי זה, ההחלטה להורות על מעצרו של המבקש איננה רק לנוכח העדרה של חלופת מעצר מתאימה, אלא נשנעת גם על שיקולים נוספים ועיקריים: ראשית, מסוכנותו הנובעת מעברו הפלילי בעבירות סמים ונוכח היקף וכמויות הסמים שבמכירתם לכאורה מואשם המבקש. שנית, העובדה שהמבקש איננו עומד באמות המידה שנקבעו בהלכות בית המשפט העליון בייחס לנקודת המוצא בעניינם של נאשמים הסוחרים בסמים קשים אשר ככלל יעצרו עד לתום ההליכים (ראו והשוו: החלטת כב' השופטת ד. כהן-לקח מיום 4.7.21 סעיפים 8-9 להחלטה).

3.      נוכח כל האמור לעיל, סבורני שהבקשה אינה מגלה עילה מן העילות שנקבעו בסעיף 52 לחוק המעצרים לקיום דיון בבקשה לעיון חוזר. לפיכך, הבקשה נדחית על הסף.