1

 

בשם המבקשת: עו"ד משה אייל

בשם המשיב 1: עו"ד לאוניד פרחובניק - סנגוריה ציבורית

בשם המשיב 2: עו"ד עאדל בויראת

 

 

1.         לפניי בקשת המדינה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

 

2.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום בת"פ 11750-10-14 ובו ייחסה להם המדינה עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק).

 

3.         למשיב 1 יוחסה עבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק.

 

4.         למשיב 2 יוחסו שתי עבירות: האחת, סיוע לאחר עבירה מסוג פשע, לפי סעיף 261(1) לחוק וכן החזקת רכוש שהושג בפשע לפי סעיף 411 לחוק.

 

5.         בעובדות כתב האישום נטען כי במהלך חודש ספטמבר 2014 קשרו הנאשמים קשר לשדוד את סניף בנק הפועלים בשד' הגעתון בנהריה, (להלן: הבנק).

2

 

6.         במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיע המשיב 1 ביום 23/9/14 בשעה 12:00 אל סניף הבנק כשעל ראשו כובע מצחייה ובידו מעטפה עליה נרשם:

 

"זה שוד תמלאי לי את התיק בשטרות של מאתיים אני עם רימון ביד אל תאלצי אותי להשתמש ברימון ושלא יצאו אחרי שאף אחד לא ייפגע" (להלן: המעטפה).

 

המשיב 1 החזיק תיק צד (להלן: התיק) ובתוכו רימון דמה בצבע ירוק (להלן: הרימון). באותה שעה לערך, הגיע המשיב 2 כשברשותו תיק גב (להלן: תיק הגב) והתיישב בבית קפה "קפה קפה" (להלן: בית הקפה) הסמוך לסניף הבנק והמתין למשיב 1.

 

7.         המשיב 1 המתין בסניף הבנק למשך כ-20 דקות לאחר מכן ניגש אל קופאית הבנק (להלן: הקופאית) השליך לעברה את המעטפה ואמר לה:

 

                        "תני לי את הכסף, זה שוד".

 

משהקופאית עמדה והסתכלה סביבה, המשיב 1 אמר לה:

 

"שבי ואל תצעקי, תני לי את כל הכסף יש לי רימון".

 

המשיב 1 פתח את תיקו בפני הקופאית, הכניס ידו לתיק ואחז ברימון הדמה.

 

            הקופאית שחששה מאוד ופחדה מהמשיב 1, התיישבה ומסרה לידיו שטרות כסף מהמגירה שבעמדתה כשבכל פעם שהניחה על גבי הדלפק חבילת שטרות, נטל אותה המשיב 1, הכניסה לתיק הצד שברשותו ואמר לה "תני לי עוד". על פעולה זו חזר המשיב 1 פעמיים. בפעם השלישית בה מסרה לידיו שטרות כסף, ציינה הקופאית כי אין בקופתה כסף נוסף. בסך הכל מסרה הקופאית באופן זה לידיו של המשיב 1 סך של 17,520 ₪ (להלן: כספי השוד).

 

3

8.         המשיב 1 הכניס כספי השוד לתיק, עזב את סניף הבנק מיד לאחר מכן ופנה לכיוון בית הקפה. משראה המשיב 2 את המשיב 1 מגיע אל בית הקפה, הצטרף אליו ונכנס עמו לאזור הנוחיות שבבית הקפה, שם העביר המשיב 1 לידי המשיב 2 את כספי השוד שהכניס לתוך תיק הגב ושב למקומו בבית הקפה. משהבחין המשיב 2 כי נעשים ניסיונות לאתר בבית הקפה את האדם אשר שדד את הבנק, מיהר לשלם את חשבונו ועזב את בית הקפה כשכספי השוד ברשותו. המשיב 1 נתפס בשירותי בית הקפה לאחר שהחליף את בגדיו כשבתיקו רימון הדמה. כספי השוד לא נתפסו.

 

9.         בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. בדיון שהתקיים בפני כבוד השופטת בש ביום 6/10/14 קבעה כי קיימת תשתית ראייתית הקושרת את המשיבים לעבירות המיוחסות להם ולצורך אותו שלב של מעצר ארעי, האריכה את מעצרם עד ליום 13/10/14 וקבעה מועד לשמיעת הבקשה בפגרת חג הסוכות, בפניי.

 

10.       המבקשת טענה כי קיימות ראיות לכאורה ביחס למשיב 1 אשר מתועד במצלמות האבטחה בסניף הבנק ובבית הקפה, מה גם שנתפסו עם המשיב 1 פריטים שיש בהם כדי לקשור אותו לעבירות המיוחסות לו, בין אם זה הביגוד, ובין אם זה רימון הדמה.

 

11.       בפתח הדיון בפניי לא חלק הסנגור המלומד של המשיב 1 על קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס את הנטען בכתב האישום, אולם הוא ביקש להפנות את המשיב 1 לשירות המבחן לשם הגשת תסקיר.

 

12.       בהקשר למשיב 2, הסנגור התכחש לקיומן של ראיות לכאורה ולכן פרטה המבקשת את טענותיה בסוגיה זו.

 

לטענת המבקשת, למשיב 1 חבר אדם נוסף אשר המתין לבואו, כפי שניתן להבחין במצלמות האבטחה של בית הקפה. המשיב 2 זיהה את עצמו במצלמות האבטחה ואף מסר פרטים לגבי המוצרים שצרך במהלך שהותו בבית הקפה, כמו סכום החשבון והתשלום ששילם ותיעוד הפניות שנעשו אליו אגב הניסיון לאתר את השודד.

 

4

13.       עוד טענה המבקשת כי מתיעוד המצלמות של בית הקפה עולה שהמשיב 2 המתין זמן רב עד לבואו של המשיב 1 ומיד עם בואו נכנס יחד עמו לאזור הנוחיות כשברשותו תיק גב. לאחר מכן נראה יוצא מאזור זה תוך זמן קצר - (16 שניות).

 

14.       המשיב 2 חזר לשולחן אחרי שיצא מהנוחיות כשהוא מטפל בתיק הגב, ובהמשך מיהר ועזב את בית הקפה.

 

15.       המשיב 2 הכחיש בהתחלה את העובדה שהוא הגיע לעיר נהריה ובהמשך טען כי ביקש להיפגש עם אדם לביצוע עסקת מכר של רכב דו גלגלי, אך מששכח את הטלפון הנייד שלו הוא חזר לביתו באור עקיבא.

 

16.       המבקשת מפנה גם כן לשקריו של המשיב 2 הן בהקשר למהלך שהותו בבית הקפה, הן בקשר לפניית פקיד הבנק שהגיע לבית הקפה לאחר השוד ואשר בפניו טען כי הוא לא הבחין באיש שנכנס לבית הקפה, וזאת לאחר שזמן קצר לפני כן, הוא בעצמו נכנס לנוחיות עם המשיב 1, אך משהוצגו לו התמונות של מצלמות האבטחה לא היו בפיו תשובות.

 

17.       המבקשת טענה עוד כי שקר נוסף שנתגלה בגרסתו של המשיב 2 נוגע להיכרות בינו לבין המשיב 2 וזאת במסגרת תרגיל חקירתי של פגישה מבוקרת שנערכה בין השניים. לדעת המבקשת לו אכן לא הייתה הכרות בין שניהם, הם לא היו מחליפים דברים ומתנהלים כפי שהם נראים עושים זאת. המשיבים נראים מדברים ביניהם והמשיב 1 דיבר עם המשיב 2 בהקשר לשירותים ולמים. המשיב 2 נראה חוזר על הדברים ומגיב בצורה שממנה ניתן להבחין שאכן הוא יודע במה מדובר. גם הסימן שנעשה ביד מעיד על קיומה של היכרות קודמת ביניהם.

 

18.       במהלך שמיעת טענות הצדדים פנה המשיב 1 לבית המשפט ומסר כי למשיב 2 אין כל קשר לאירוע הפלילי נשוא הבקשה. לטענתו עשה את זה לבד ואין לו היכרות קודמת עם המשיב 2. מה גם שאין לאחרון כל קשר למעשה השוד.

 

19.       המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה ואף עילת מעצר ביחס לשני המשיבים.

 

5

20.       ב"כ המשיב 1 הסכים שקיימות ראיות לכאורה ביחס למרשו, לעומת זאת טען ב"כ המשיב 2 כי ביחס למשיב 2, אין ראיות לכאורה בנמצא. גם חשד כשלעצמו אינו יכול להשלים את החסר, לגישתו. על המבקשת להציג ראיות לכאורה שיהא בהן כדי לקשור את המשיב 2 למעשה השוד, וכי אין בראיות הנמצאות בתיק כדי לבסס את הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה, לדעתו.

 

21.       לאור טענות המשיב 2, פירט ב"כ המבקשת את טענותיו ביחס לראיות לכאורה וטען כי ניתן להרשיע נאשם על יסוד ראיות נסיבתיות וכי על פי אותן ראיות שיובאו בפני בית המשפט יהיה די כדי לבסס את הרשעת המשיב 2 בעבירות המיוחסות לו.

 

ב"כ המבקשת הפנה לכך שרואים את המשיב 2 ממתין בבית הקפה כ-20 דקות, רואים אותו כשהוא נכנס לשירותי בית הקפה בעת שהגיע המשיב 1 לשם אחרי השוד, רואים אותו יוצא מהשירותים עם תיק הגב כשהוא מטפל בתיק ולאחר מכן עוזב את המקום.

           

22.       עוד הפנתה המבקשת להתנהלותו של המשיב 2 כאשר פנו אליו עת ישב בבית הקפה ושאלו אותו אם נכנס מאן דהוא לבית הקפה, והוא השיב בשלילה מתוך ידיעה ברורה כי אין אמת בתשובתו זו. כאמור גם שקריו ביחס להימצאותו בעיר נהריה מחזקים את הראיות הנסיבתיות. המשיב 1 נתפס בתוך השירותים עם החפצים ששימשו אותו לביצוע השוד. משיב 2 נכנס לשירותים ביחד עם המשיב 1, כך לפחות רואים בתיעוד הצילומי של מצלמות האבטחה ויצא משם ורק לאחר שהוצגו בפניו תמונותיו הוא שינה את גרסתו ונתן הסבר בלתי מתקבל על הדעת להגעתו לנהריה.

 

23.       ראיה נוספת שיש בה כדי לחזק את הראיות הנסיבתיות שעליהן מתבססת המבקשת, היא התרגיל החקירתי שנערך בין שני המשיבים וממנו עולה כי טענתם שאין היכרות ביניהם חסרת כל יסוד היא. ניתן לראות כי המדובר באנשים שמכירים אחד את משנהו. על כן, בכל אלה בהצטברם יחד, יש בהם כדי לבסס את הנטען נגד המשיב 2 בכתב האישום. ומכאן בקשת המבקשת להאריך את מעצרו עד תום ההליכים.

 

24.       ב"כ המשיב 2 טען כי לא בכדי ייחסה המבקשת למשיב 2 שלוש עבירות של קשירת קשר לפשע, סיוע לאחר מעשה לעבירה מסוג פשע והחזקת רכוש שהושג בפשע. עבירת השוד לא יוחסה למשיב זה.

6

 

25.       הסנגור סבור כי אין ביכולת המבקשת לצאת ידי חובה על סמך טענות מבלי להציג ראיות של ממש. הרי גם אם המשיב 2 שיקר בעניינים מסוימים, ברור שאין בשקריו כדי ליצור ראיות פוזיטיביות שיש בהן כדי להשלים את החסר, קרי; ליצור ראיות לכאורה בהקשר למיוחס לו.

26.       הסנגור טען כי גם כאשר בית המשפט מרשיע אדם על סמך ראיות נסיבתיות, הרי שראיות אלו צריכות להיות טובות ומשתלבות במארג אחד שמוביל למסקנה אחת ויחידה - שאותו נאשם ביצע את המיוחס לו. בעניינו של המשיב 2 לא ניתן לומר שאכן זה המצב העובדתי והמשפטי.

 

27.       הסנגור המלומד, עו"ד בויראת הפנה במהלך טיעונו לטעות שקרתה במהלך חקירת המשיב 2, כאשר ייחסו לו את ביצוע העבירות ביום 22/9/14 ולאחר מכן התברר כי המעשה בוצע ב-23/9/14.

 

לדעת הסנגור, אין בראיות הנמצאות בתיק, את הפוטנציאל הדרוש להרשעת המשיב 2. גם אם הוא יימצא כמי שלא אמר את האמת בעניינים מסוימים עליהם נחקר, אין בכך כדי להשלים את החסר וליצור יש מאין. על כן, ביקש הסנגור לדחות את הבקשה ולהורות על שחרורו של המשיב 2, לחלופת מעצר.

 

28.       עיינתי בחומר החקירה ובחנתי את טענות הצדדים, ואכן ניתן לומר כי ראיות לכאורה, קיימות ומבוססות במידה מספקת ביחס למשיב 1 שאף הודה בקיומן של ראיות לכאורה אלו וביקש להפנותו לשירות המבחן. לעומת זאת, הראיות הנמצאות בתיק החקירה, ככל שהן מתייחסות למשיב 2, הן ראיות נסיבתיות בלבד.

 

29.       ברי כי המשיב 2 לא אמר את האמת בנקודות מסוימות עליהן נחקר, אך בנקודה זו צדק הסנגור כאשר טען כי שקריו של המשיב 2 אינם יוצרים יש מאין ואין בהם כדי להוות ראיות לכאורה לשם קיומה של עילת המעצר הראשונה.

 

7

30.       נראה לי כי יש להפריד את הדיון בין המשיבים ולהתייחס למשיב 1 כמי שמודה שביצע את עבירת השוד באמצעות רימון דמה, והגם שהכסף לא נתפס הרי שמהתיעוד של המצלמות ניתן להבחין בנוכחותו בבנק ולאחר מכן בבית הקפה הסמוך, שם נעצר כשברשותו הציוד ששימש אותו לביצוע אותו שוד.

 

31.       מכל אלה ניתן לקבוע כי לא זו בלבד שקיימות ראיות לכאורה נגד המשיב 1, אלא קיימות ראיות טובות מאוד, ולכן ובהתחשב במהות העבירה ניתן לומר כי גם עילה סטטוטורית מתקיימת בעניינו, כך ששתי העילות מתקיימות וכעת יש לשאול, האם ראוי להפנות את המשיב 1 לשירות המבחן.

 

32.       בחנתי את בקשת הסנגור המלומד ולא שוכנעתי כי יש הצדקה להפנות את המשיב 1 לשירות המבחן. לטעמי, בנסיבות בהן בוצעה העבירה וחרף נסיבותיו האישיות של המשיב 1, לרבות הבריאותיות, נסיבות שאין בהן כדי להטות את הכף להעדפת חלופה בנסיבות העניין.

 

לטעמי, הכף נוטה להעדפת הארכת מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים.

 

33.       אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ביחס למשיב 1 ומורה על מעצרו עד תום ההליכים.

 

34.       באשר למשיב 2, אני סבור כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר, וזאת בשל העדרה של עוצמה מספקת בראיות המבקשת. המדובר בראיות נסיבתיות שגם לגביהן לא ניתן לומר שהן קיימות בעוצמה מספקת שתצדיק הארכת מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים.

 

35.     באשר לדיותן ועוצמתן של הראיות הנסיבתיות, בהליכי מעצר עד תום ההליכים, ראו בש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל(24.9.2012), שם נאמר כי:

 

8

"תיתכנה שלוש אפשרויות. הראשונה - הראיות לכאורה הנסיבתיות מובילות לתמונה ברורה של תוצאה הגיונית אחת. אם כך, כמובן, עמדה התביעה בנטל. השנייה - הראיות לכאורה הנסיבתיות אינן מובילות למסקנה מרשיעה אחת, גם אם יינתן להן מלוא המשקל, ואף בהערכה שכך יהא לאחר סיום ההליך העיקרי. היה וכן, לא עמדה התביעה בנטל המקדמי לגבי אותה עבירה. השלישית - עניינה כולל גם מעין מקרה גבול. הראיות לכאורה הנסיבתיות עשויות, לאחר שיעובדו בהליך המשפטי, להביא להרשעת הנאשם, וזאת ברמה של סיכוי סביר להרשעה. אם כך, עמדה התביעה בנטל הנדרש בהליך הביניים של מעצר עד תום ההליכים" (שם, בפסקה 8).

 

36.       בבש"פ 8311/13 אברמוב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 19.12.13), דן בית המשפט העליון במקרה שבו בקשת המעצר עד תום ההליכים נסמכת על ראיות נסיבתיות בלבד וקבע כי:

 

"כידוע, הלכה מושרשת היטב היא כי ניתן להרשיע אדם על בסיס ראיות נסיבתיות, ובלבד שבית המשפט בחן את מכלול הראיות הנסיבתיות (ה"פָּאזֶל" הראייתי) ואת הסבריו של הנאשם במבחני ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים, וקבע כי הן מובילות מעבר לכל ספק סביר למסקנה מרשיעה ברורה כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו. במסגרת זאת מוטל על בית המשפט לבחון האם המסקנה המרשיעה הינה המסקנה ההגיוניות היחידה העולה מהראיות הנסיבתיות, או שמא קיים הסבר חלופי הגיוני למכלול הראיות הנסיבתיות שעשוי להתיישב עם חפותו של הנאשם, ובלבד שלא מדובר בהסבר מופרך, דמיוני או תיאורטי על פניו ...

 

9

בהתאמה, נקבע בפסיקתו של בית משפט זה לא אחת כי ניתן לעצור נאשם עד תום ההליכים גם כאשר כל הראיות נגדו הינן ראיות נסיבתיות, כל עוד הראיות הללו הינן על פניהן בעלות עוצמה, משתלבות זו בזו ויוצרות על פני הדברים מסכת ראייתית רצופה של עובדות פליליות שיכולה לבסס הרשעה ... עם זאת, נקבע לא אחת כי בשים לב לכך שמדובר בראיות נסיבתיות לכאורה, ובשים לב לכך שמדובר בשלב המעצר והראיות הנסיבתיות הללו טרם עברו ב"כור ההיתוך" של ההליך הפלילי, הרי שיש לבחון האם הראיות הנסיבתיות לכאורה הינן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה או שמא קיים הסבר חלופי הגיוני שעשוי להתקבל בסופו של ההליך הפלילי. לעיתים עשוי בית המשפט להגיע למסקנת ביניים, לפיה קיימות אמנם מספר ראיות נסיבתיות בעלות משקל ראייתי נגד הנאשם אשר קושרות את הנאשם לאירוע נשוא כתב האישום ומצטברות לכאורה לכדי תמונה מרשיעה, אולם קיים סימן שאלה בדבר עוצמתן המצטברת של הראיות הנסיבתיות או קיימים בהן חוסר או חולשה ראייתיים אשר ראויים לבירור בהליך העיקרי. במקרים כאלו, על בית המשפט לשקול היטב האם יש הצדקה להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים או שמא יש להסתפק בשחרורו של הנאשם לחלופת מעצר ..." (שם פיסקה 21).החלק האחרון בפסקה הנ"ל הולם עניינו של המשיב 2.

 

37.       יש לציין כי למשיב זה לא ייחסה המבקשת עבירת השוד אלא עבירות אחרות כאמור לעיל, וגם בכך יש ביטוי להתייחסות המבקשת לראיות הנסיבתיות.

 

38.       אני בדעה כי נסיבות העניין מצדיקות שחרורו של המשיב 2 לחלופת מעצר, תוך קביעת תנאים מגבילים במידה מסוימת.

39.       אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ביחס למשיב 1 ומורה על מעצרו עד תום ההליכים, אולם אני דוחה את הבקשה של המבקשת לעצור את המשיב 2 עד תום ההליכים ומורה כדלקמן:

 

המשיב 2 ישוחרר בתנאים הבאים:

 

א. ישהה במעצר בית לילי, בין השעות 21:00 - 06:30 ובפיקוח שני מפקחים והם: אמו גב' שברטוב אליזבטה ת. ז. 30380327 ואשתו גב' שברטוב דניאל ת.ז. 305039562 .

 

ב. המשיב 2 ימציא ערבות של שני ערבים צד ג' כל אחד יחתום על ערבות על סך 10,000 ₪.

 

ג. המשיב 2 יחתום על ערבות עצמית על סך 20,000 ₪ ויפקיד במזומן 5,000 ₪.

 

ד. ניתן בזה צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב 2.

 

היה ולא יתקיים אחד התנאים, יובא המשיב 2 בפני שופט בהקדם האפשרי.

 

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ה, 21 אוקטובר 2014, במעמד ב"כהמבקשת עו"ד גב' הילה כץ, ב"כהמשיב 1 עו"ד י. טרובמן ממשרד עו"ד פרוחובניק, ב"כהמשיב 2 עו"ד א. חורי ממשרד עו"ד בויראת והמשיבים שהובאו באמצעות יחידת הליווי.

 

                                                             תיק החקירה הוחזר לב"כ המבקשת עו"ד גב' הילה כץ.