7. הורתי למשיבה להגיב לבקשה, בתוך סד זמנים קצוב, וביקשתי שתצורף גם עמדתו של הגורם המוסמך במשרד הבריאות לעניין רישיונות מסוג דא.

8. המשיבה, התנגדה בתגובתה, להשבת הרישיון בטענה כי המבקש ערך "שימוש עברייני באישור" והחזיק בסמים בכמות מסחרית ובפועל גם סחר בסם שלא כדין. המשיבה לא הצליחה, אליבא דֶתגובתה, "להשיג את משרד הבריאות" ולקבל עמדתו, וכך או כך טענה כי תעתור להפקעת הרישיון.

9. בהחלטתי מיום 23.5.18 הפנתי את הצדדים להחלטתי בתיק דומה מ"ת 41652-08-17 מדינת ישראל נ' קרייף (25.9.18), שם הותירה יחידת תביעות תל אביב את הסוגיה, כבענייננו, לשיקול דעת בית המשפט, בהעדר קבלת עמדתו של משרד הבריאות. לאור הדברים ביקשתי את תגובתה הנוספת של התביעה עד ליום 3.6.18 (ראו החלטתי מיום 29.5.18).

10. עד למועד כתיבת שורות אלה, לא התקבלה תגובת התביעה הנוספת.

דיון והכרעה

11. למקרא הבקשה, תגובת התביעה, בהינתן עמדת התביעה בתיק האחר, הנסיבות הצריכות לעניין לרבות מצבו הרפואי של המבקש והעדר הצגת עמדת משרד הבריאות - דין הבקשה להתקבל.

12. מבחינה משפטית צרופה, עניין לנו בבקשת להחזרת תפוס היכולה לדור תחת כנפיו של סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ו - 1969.

הרישיון (המקורי) נתפס, כך יש להניח, ע"י המשטרה בדירתו של המשיב במסגרת הליך החיפוש שנערך, ומוחזק ברשותה.

יחד עם זאת, הסוגיה מורכבת יותר, שכן עסקינן בסוגיה מנהלית בעיקרה.

ודוק, החפצים מושא העבירות, כגון הסמים והכלים להכנת סם, נתפסו והם המוצגים, בין היתר, להוכחת ביצוע העבירות.

התביעה לא טרחה לציין בעובדות כתב האישום כי המבקש מחזיק ברישיון להחזקה ושימוש בקאנביס רפואי - מכאן עניין לנו בנסיבה, אליבא דֶתביעה, שאין בכוונתה להוכיחה במשפט הפלילי, וחזקה עליה כי אין המדובר בנסיבה הצריכה לעניין היסוד העובדתי.

עובדת היותו של המבקש בעל רישיון לקאנביס רפואי מופיעה אך בבקשת המעצר (סעיף 5), כנסיבת רקע.

במצב דברים זה, שהתביעה אינה מתכוונת להוכיח נסיבה זו, שכן זו אינה מופיעה בעובדות כתב האישום, אזי אין בהחזקת הרישיון על ידה (באמצעות המשטרה) כל נפקות להליך הפלילי ולהוכחת העבירות המיוחסות.

סעיף 33 לפקודת סדר הדין הפלילי קובע כהאי לישנא:

"נתפס חפץ כאמור בסעיף 32, או הגיע לידי המשטרה חפץ שאחד התנאים האמורים בסעיף 32 חל עליו, רשאית המשטרה, בכפוף לאמור בסעיף 34, לשמרו עד אשר יוגש לבית המשפט".

13. ב"כ המשיבה בתגובתה, ציינה ברוב הגינותה כי לא הצליחה "להשיג את משרד הבריאות", וגם כך תעתור להפקעת הרישיון.

עם כל הכבוד, לשופט בהליך הפלילי אין סמכות להפקעת רישיון להחזקה ושימוש בקאנביס רפואי - לצורך כך אין סמכות למשטרה להמשיך ולהחזיק ברישיון זה.

עסקינן בסמכות מנהלית של משרד הבריאות.

כפי שקבעתי במסגרת מ"ת 41652-08-17 מדינת ישראל נ' קרייף (25.9.18), הסמכות להתליית הרישיון, ביטולו או חידושו מסורה למנהל מטעם משרד הבריאות - סמכות מנהלית, וזה יכול לעשות בהתאם לכללי המשפט המנהלי כסמכותו.

"הפה שהתיר הוא הפה שיכול לאסור", משרד הבריאות מחזיק בסמכות המנהלית, וככל שבכוונת המשיבה לנהל "הליך הפקעה" יש לעשות זאת מול הגורם המוסמך.

14. המבקש כאמור, מטעמים רפואיים ולצרכים רפואיים לאור מצבו, זקוק לרישיון לקאנביס, שכן ללא הרישיון (המקורי) אין הוא יכול לקבל את הטיפול לו הינו זקוק.

בית המשפט בהליך ביניים של מעצר, אינו מעניש או גוזר ענישה באולמו.

אכן, מעשיו של המשיב חמורים המה, וככל שיורשע בדינו ייגזר עונשו בהליך העיקרי.

ודוק, בהליך העיקרי לבית משפט יש סמכות להורות, בנוסף לכל עונש אחר, על שלילת רישיון נהיגה או פסילה מלהחזיק דרכון, והכל בתנאים הקבועים בסעיפים 37א, 37ב לפקודת הסמים המסוכנים. לא מצאתי כי לבית משפט בהליך פלילי יש סמכות להפקעת רישיון לקאנביס רפואי.

החזקת הרישיון המקורי אין לה נפקות בענייננו, בהליך פלילי, בהינתן שהתביעה אינה מבקשת להוכיח נסיבה זו, ניתן להסתפק בהעתק הרישיון שיוחזק בתיק, ומטעמים רפואיים ובהעדר עמדה של הגורם המקצועי ובעל הסמכות בסוגיה - משרד הבריאות - יש להורות על השבת הרישיון לידי המבקש לאור מצבו.

15. בשולי הדברים אציין כי עמדת התביעה, אותה יחידת תביעות, השונה בשני תיקים בנסיבות דומות, אינה ברורה לי. בתיק האחר הותירה הסוגיה לשיקול דעת בית המשפט ובתיק זה התנגדה.

16. סוף דבר, מצאתי לקבל את הבקשה - הרישיון המקורי יוחזר לידי המבקש מטעמים רפואיים ולאור מצבו, בכפוף לכך שהעתק הרישיון יישמר בתיק התביעה.

אין בהחלטתי זו, משום קביעת מסמרות כלשהן, לעניין הליך מנהלי מתאים, ככל שצד מבין הצדדים יבחר להלך בו.

הרישיון יוחזר למבקש, ע"י המשיבה, בתוך 3 ימים מעת המצאת החלטתי לצדדים, ע"י המזכירות.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.