5. המדינה טוענת כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין מעשיו של המשיב למותו של הקשיש. ראשית, האירוע התרחש בשעה 05:09; סמוך לשעה 05:20 חזר הקשיש לדירתו, ודקות ספורות לאחר מכן "נפל ולא הגיב", כך על פי העדויות. המדובר אפוא בסמיכות זמנים בולטת. שנית, נטען כי מצפייה במצלמות האבטחה לא היה גורם חיצוני נוסף שיכול היה לגרום למותו של הקשיש זולת תקיפת המשיב. שלישית, המדינה מציינת כי לפני האירוע, תפקודו של הקשיש היה תקין, כך לפי עדויות שותפיו לדירה, וכך לפי העולה מצפייה במצלמות האבטחה לפני התקיפה ולאחריה. המדינה מטעימה כי בהתאם להלכה הפסוקה אין צורך לצפות את הליך התרחשות המוות על כל דקדוקיו. עוד נטען, כי הפסיקה הכירה בכך שניתן לקבוע קשר סיבתי גם בהיעדר נתיחה שלאחר המוות, וזאת באמצעות ראיות אחרות, ובהן מצבו של המנוח עובר לאירוע התקיפה. לדידה של המדינה, מסכת ראייתית זו מגבשת ראיות לכאורה למיוחס למשיב.

עיקר טיעוני המשיב

6. אשר לעבירת ההמתה, טוענת ההגנה כי לא זו בלבד שאין חוות דעת מטעם המכון לרפואה משפטית, אלא שבאורח חריג בתיק החקירה אין ולו גם חוות דעת ראשונית בנוגע לסיבת מותו של הקשיש. מכאן שאין בידי התביעה הוכחה ולו לכאורה, לקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין האירוע בתחנת האוטובוס לבין מותו של הקשיש. עוד נטען, כי הפסיקה, שאליה הפנתה המדינה, מלמדת כי נדרשת תשתית ראייתית מוצקה הרבה יותר מזו הקיימת בעניינו של המשיב על מנת להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי לעבירת ההמתה המיוחסת למשיב.

7. כן נטען, כי אף לגבי רכיב הקשר הסיבתי המשפטי אין בידי המדינה תשתית לכאורית. כך, הופניתי לרשומות הרפואיות מקופת החולים לעניין תחלואיו של הקשיש ולמצוין במכתב המכון לרפואה משפטית, שלפיו לצד החבלה נמצאו סימנים למחלת לב כרונית. הוטעם, כי המשיב העריך שהמנוח הוא כבן 50, וכי מובן שלא ידע על בעיותיו הרפואיות. בנסיבות אלה, כך נטען, האדם הסביר לא יכול היה לצפות את התרחשות התוצאה הטראגית.

8. עוד נטען כי תיאורי המדינה את הסרטונים אינם עולים בקנה אחד עם התיעוד החזותי, שכן לא ניתן לקבוע, על יסוד הסרטונים, שהוטחה בקשיש מכת אגרוף. אשר לטענת המדינה, כי מרגע התרחשות האירוע, ועד להגשת הקשיש לדירתו, לא התרחשה שום פגיעה בו על ידי גורם אחר, נטען כי אין להסתמך על המצלמות, שכן הן אינן מתעדות את דרכו המלאה של המנוח חזרה לביתו.

בחינת הדברים

עבירת שוד בנסיבות מחמירות

9. עם תחילת שמיעת הטיעונים הסתבר, שאין מחלוקת בין הצדדים כי לצורך שלב דיוני זה קיימות ראיות לכאורה לעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. כן מוסכם עליהם, שאין המדובר בנסיבות קלאסיות של עבירה מסוג זה, בשני היבטים: ראשית, נטילת הטלפון הנייד מידי המנוח לא הייתה לשם בצע כסף. שנית, סמוך לאחר מכן הונח הטלפון הנייד במכולת סמוכה. הדבר מוצא ביטוי מפורט בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 7.8.25, שורות 9-24.

לפיכך נותרה להכרעתי שאלת קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של המתה בקלות דעת, לפי סעיף 301ג לחוק העונשין.

עבירת המתה בקלות דעת

10. נקודת המוצא היא הכאת המנוח בידי המשיב בשעה 5:09. אין חולק כי בוצע מעשה תקיפה לכיוון פניו של המנוח. האירוע תועד, בעיקרו, במצלמות העירייה והסרטון הוקרן באולם. מוסכם על הצדדים, כי בשלב הקריטי של האירוע "ניתן לראות שבאמצעות המרפק ביד ימין ריתק המשיב את המנוח ולאחר מכן היכה בו ביד שמאל". המדינה סבורה, כי המדובר באגרוף לפניו של המנוח; ואילו ההגנה מזהה בסרטון "אחיזה או תפיסה ביד שמאל" (ע' 8 לפרוטוקול). צפיתי בסרטון ושבתי וצפיתי בומספר פעמים. הצפייה בסרטון, כעומדת בפני עצמה, אינה מוליכה למסקנה חד-משמעית. מחד גיסא, איני מזהה תפיסה בלבד; מאידך גיסא, את המכה גופה לא עלה בידי לראות. עם זאת אומר, כי הנראה בסרטון מצטרף למפורט במכתבו של ד"ר קוטיק, ומכאן קיומן של ראיות לכאורה להנחתת המכה. אבאר: בסרטון נראית היטב תנועת יד שמאל שקדמה למכה. לכך מצטרף האמור במכתבו של ד"ר קוטיק מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, שלפיו "הפצע שפשוף/שפך דם באף ושבר בעצם האף שנמצאו בבדיקתנו נגרם מחבלת ראש/פנים לפני המוות".

11. טענתה המרכזית של ההגנה היא, שבנתיחה שלאחר המוות, נמצאו בנוסף לחבלת ראש/פנים לפני המוות, "... סימנים למחלת לב כרונית". ההגנה מוסיפה, כי על-פי הרשומות הרפואיות המנוח סבל תקופה ארוכה מיתר לחץ דם, שלא זכה לאיזון ולטיפול רציף. יתר על כן, הופניתי לכך, שעל-פי מכתבו של ד"ר קוטיק "לצורך קביעת הקשר הפתופיזיולוגי בין הממצאים למוות, קיים הצורך לבצע בדיקה מיקרוסקופית של המוח והלב. הקשר בין חבלת ראש/פנים כמו גם מחלת לב כרונית למוות בשלב זה הינו נסיבתי ולצורך בירור מעמיק יותר שכולל קביעת סיבת המוות קיים הצורך בהשלמת בדיקות נוספות: בדיקה מיקרוסקופית, בדיקה טוקסיקולוגית ועיון ברשומה הרפואית."

מכאן לומדת ההגנה, שבשלב זה, לא זו בלבד שאין ולו גם חוות דעת ראשונית בנוגע לנסיבות מותו של המנוח, אלא "העדר מוחלט של כל ראייה" הקושרת בין התקיפה למות המנוח.

12. בחינת הדברים מעלה, שפרק הזמן שחלף מרגע התקיפה (5:09) ועד לפתיחת האירוע במגן דוד אדום (5:41) הוא קצר ביותר. לדאבון הלב, לאחר הגעת חובשי מגן דוד אדום למקום נקבע מותו של המנוח. עובר לאירוע התקיפה המתין המנוח בשגרת יומו בתחנת האוטובוס. המפנה הדרמטי הוא אירוע התקיפה.

בנסיבות אלה, לצורך שלב דיוני זה, אין ניתן לומר, שבידי המדינה לא עלה לענות על משוכת "הראיות לכאורה" בהיבט הקשר הסיבתי העובדתי. היעדר חוות דעת פתולוגית משליך על עוצמת הראיות לכאורה. אולם, נוכח המשקל המצטבר של התנהגות המנוח עובר לאירוע; האירוע האלים שחווה; וסמיכות הזמן למוות יש בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת (השוו: ע"פ 4230/99 אבו ג'נאם נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 34, 42). ודוק: כפי שיפורט להלן לא נעלם מעיניי הטיעון בדבר מצבו הרפואי של המנוח. ברם, דין הוא, כי אמת הבחינה לקיומו של הקשר הסיבתי העובדתי נעוצה בעיקרה ב"מבחן האלמלא". פעם אחר פעם נקבע, "כי הקשר הסיבתי העובדתי אינו ממוקד בסיבה היחידה או התכופה לתוצאה, ודי בכך שהתנהגותו של המבצע היא אחד הגורמים לה - ובלבד שיש בה משום גורם הכרחי" (ע"פ 1739/24 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 5 (8.5.2025)).

13. זה המקום להידרש לנפקות מכתבו של ד"ר קוטיק בדבר סימנים למחלת לב כרונית, כאשר ההגנה מטעימה, שהמשיב לא היה מודע לכך, וכי העריך את גילו של המנוח בכ-50 בלבד. קו טיעון זה אינו נהיר לי. המשיב הוא אדם צעיר, בן 34. במקבץ התמונות שהציגה ההגנה מצויה גם תמונת פניו של המנוח. אף אם המשיב לא ידע כי המנוח מבוגר ממנו בלמעלה מ-35 שנים, לא יכול היה המשיב שלא להיווכח ממראה עיניו, כי המנוח מבוגר ממנו בשנים רבות. מהצפייה בסרטון ניתן להתרשם מפערי הכוחות הבולטים, לכאורה, בין המנוח היושב על הספסל למשיב התוקף אותו. על-פי הראיות לכאורה נגרמה למנוח חבלת ראש/פנים, כאשר המדובר בשבר באף. כבר נאמר כי "... חזקה על אדם המפעיל אלימות קשה על אזור רגיש בגופו של אדם אחר, שהוא מודע לסכנה הנשקפת לחיי קורבן האלימות..... סכנה זאת אינה צריכה להיות ודאית או קרובה לוודאית, ודי בכך שהיא אחת האפשרויות הצפויות כתוצאה של האלימות" (ע"פ 1196/99 ממדוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1) 700, 712) (להלן: עניין ממדוב)). דברים דומים אמורים לגבי קיומן של ראיות לכאורה להוכחת היסוד הנפשי הנדרש, כאשר מתקיימת המודעות הנדרשת לטיב המעשה, לנסיבות העבירה ולאפשרות הגרימה לתוצאת מוות (המישור ההכרתי); וכאשר המדובר בהכאה לראשו/פניו של אדם מבוגר, תוך נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת תוצאת המוות (המישור החפצי) (והשוו: ע"פ 6637/22 בגיו נ' מדינת ישראל, פס' 39 (8.1.2024)).

14. מכאן שטענת ההגנה נדחית אף לעניין הקשר הסיבתי משפטי. תקיפת אדם מבוגר במהלומה לפניו/לראשו, נושאת בקרבה, את האפשרות, כי כתוצאה מכך עלול להיגרם מותו, כנזכר בעניין ממדוב, לעיל. בענייננו, יש אפוא בידי התביעה לענות על הרף הראייתי הנדרש בשלב זה, לעניין מבחן "הציפיות הסבירה". זאת, לפי שהמשיב יכול היה לצפות באורח סביר את התוצאה (מבחן אובייקטיבי) והיה צריך לצפות אותה (מבחן נורמטיבי) (ראו: ע"פ 3680/17 נדב נ' מדינת ישראל, פס' 20 (7.6.2018); והשוו: לע"פ 9723/03 מדינת ישראל נ' בלזר פד נט(2),408, 425), הגם ששם דובר באלימות קשה וחמורה יותר באורח משמעותי.

15. כללו של דבר, קיימות בידי המדינה ראיות לכאורה לעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, כנזכר בסעיף 9 לעיל, לעניין מכלול הנסיבות; וראיות לכאורה בעוצמה פחותה לעבירה של המתה בקלות דעת, לפי סעיף 301ג לחוק העונשין. זאת, נוכח סימני השאלה הקיימים בשלב זה, בדגש על העדר חוות דעת פתולוגית.

16. המשך ההליך יתקיים בפני שופט תורן ביום 24.8.24, שעה 11:30. המשיב יובא לדיון פיזית באמצעות שב"ס, ככל שלא יתבקש אחרת על-ידי ההגנה.

ניתנה היום, כ"ה אב תשפ"ה, 19 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.

שי יניב, שופט, סגן הנשיא