בפני בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר במסגרתה עותר המבקש כי בית המשפט יפתח חלונות קבועים באיזוק האלקטרוני לצורך ביצוע עבודות שירות אשר נגזרו עליו בתיק תעבורה קודם.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ברכב עליו נמסרה הודעת איסור שימוש, שימוש בטלפון ונהיגה ללא ביטוח.

בתאריך 2.2.25 נדון המבקש, בנוכחותו, בין היתר, לפסילה בפועל למשך 11 חודשים. מועד ריצוי הפסילה עוכב עד ליום 6.4.25.

המבקש לא הפקיד רישיון נהיגה ונתפס נוהג ביום 13.5.25.

זאת ועוד, באותו תיק נדון המבקש למאסר בפועל למשך 6 חדשים, בדרך של עבודות שירות, אותו עתיד היה להתחיל לרצות ביום 28.5.25.

בעוד המבקש ממתין לתחילת ריצוי עבודות השירות הוא נהג לכאורה ברכב בזמן פסילה.

המבקש נעצר בעת ביצוע העבירה, וביום 14.5.25 הוריתי על מעצרו עד החלטה אחרת. הדיון נדחה לצורך בחינת חלופת מעצר בדמות איזוק אלקטרוני.

בתאריך 18.5.25 הוריתי על מעצרו של המבקש באיזוק אלקטרוני, בפיקוח אנושי ובתוספת ערבויות מתאימות.

עתה עותר ב"כ המבקש כי בית המשפט יורה על פתיחת חלונות באיזוק במשך כל שבוע העבודה, על מנת שהמבקש יוכל להתחיל לרצות את מאסרו בעבודות השירות שנגזרו עליו זה מכבר.

המשיבה מתנגדת בתוקף לבקשה. לטענתנ, המבקש נמצא בסטטוס עצו, הוא מצוי באיזוק פרק זמן קצר וממילא פתיחת חלונות באיזוק משמעותה איון תכלית המעצר.

אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את האמור בבקשה, ואת עתירת ב"כ המבקש, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ואסביר :

המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1996, כאשר בעברו 36 הרשעות קודמות וביניהן 2 הרשעות של נהיגה בזמן פסילה.

המבקש הרהיב עוז ונטל לידיו רכב פעם נוספת בסמוך למועד גזר הדין ועל אף שלא הפקיד רישיון נהיגה. המבקש הגדיל לעשות ונהג ברכב בעודו ממתין לתחילת ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע בשנת 2004 ונהיגה ללא ביטוח.

מדובר בזלזול בחוק, זלזול בהחלטות בית המשפט ואין מקום להתיר למבקש לחזור ולבצע עבודות השירות לאחר שהפר החלטת בית המשפט ברגל כה גסה.

ב"כ המבקש טען כי מדובר במי שחידש רישיונו לאחר זמן רב, אולם אין הדבר מהווה "הכשר" לביצוע עבירות כה חמורות פעם נוספת. בנוסף, בעברו של המבקש הרשעות זהות והוא אף ריצה עונש מאסר בעבודות שירות בגין נהיגה בזמן פסילה.

בבש"פ 1782/13 ראני חלייחל נ' מדינת ישראל[פורסם בנבו](10.3.13) קבע כב' הש' רובינשטיין :

יסודה של הבקשה בעובדה, כי המעשים המיוחסים למבקש נעשו בזמן שהלה היה בתקופת ביצוע עבודות שירות, שנגזרו עליו בתיק אחר. סבורני, כבית המשפט המחוזי, שעובדה זו - המלמדת על הקושי במתן אמון במבקש - נזקפת לחובתו דווקא (ראו בש"פ 10801/04 בן חמו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.04); בש"פ 9089/11 עזרא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.12.11). גם אם - כטענת המבקש - פועל יוצא של דחיית הבקשה להקלה בתנאי מעצר הבית הוא הפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר, מה שכמובן איני מביע כל דעה לגביו והוא תלוי בהחלטות ובנסיבות שמחוץ לתיק זה, אין למבקש להלין בעניין זה אלא על עצמו.

בעח (מרכז) 24861-05-19 יעקב אליהו נ' מדינת ישראל[פורסם בנבו] (23.5.13) אשר נסיבותיו דומות למקרה דנן, קבע כב' הש' דותן :

"צדק גם בית משפט קמא בכך שקבע שאין מדובר בשינוי נסיבות. העורר היה אמור להתחיל את ביצוע עבודות השירות בתאריך 21.12.12. הנהיגה שבה נתפס נוהג ללא רישיון וללא ביטוח וכשהוא פסול לנהיגה הייתה ביום 23.12.12........כאשר ביצע את העבירה נשוא תיק זה , היה עליו לדעת שאם ייתפס וייעצר, הרי יימנע ממנו לבצע עבודות שירות..."

סבורני כי משהתייצב המבקש בבית המשפט ונדון למאסר בדרך של עבודות שירות ושב ונהג ברכב טרם יבשה הדיו על גזר הדין, הוכיח הוא בהתנהגותו כי לא ניתן ליתן בו אמון וכי אין מקום להקל ראש במסוכנות הנשקפת ממנו.

זאת ועוד, מעצר באיזוק אלקטרוני הינו מעצר לכל דבר וענין. העובדה כי המבקש מצוי באיזוק אלקטרוני מעידה על מסוכנותו, וזו לא פחתה. פתיחת חלונות רחבים באיזוק אלקטרוני חוטאת לתכלית המעצר ומרוקנת אותה מתוכן.

מכל האמור, הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשפ"ה, 21 יולי 2025, בהעדר הצדדים.