ב"כ המבקשת טען כי לנוכח העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום ולאור עברו של המשיב הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורתי קמה כנגד המשיב עילת מעצר בשל מסוכנותו ומאחר וביום 15.10.17 שוחרר המשיב בתנאים ע"י קצין המשטרה. על כן עותר ב"כ המבקשת להיעתר לבקשה ולהורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית וזאת עד לתום ההליכים בצד אמצעים נוספים.

מנגד טען ב"כ המשיב כי לא קיימת עילת מעצר ובכל מקרה לדבריו ניתן בנסיבות תיק זה להסתפק בפסילה עד תום ההליכים ובערבויות כספיות. כפי החלטת הקצין. עוד טוען הסנגור כי לא קיימת מסוכנות מצדו של המשיב שהרי זו הפעם הראשונה בה כושל בעבירת שכרות. ולחילופין מבקש להסתפק בערבות כפי החלטת הקצין בתוספת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים.

מסוכנותו של המשיב בנהיגה, נלמדת בין השאר מנסיבות ביצוע העבירה ומהתנהגותו.

מעיון בחומר החקירה עולה כי המשיב נתפס נוהג בהיותו שיכור כשע"פ בדיקת נשיפה נמצא 847 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף - שכרות ברף גבוה.

כמו כן השוטר אשר עצר את המשיב מצא בכיס מכנסיו של המשיב סכין מתקפלת, אשר לטענת המשיב הוא החזיק כדי להגן על עצמו מ"ליצנים". בכך מסוכנות יתרה באשר לדברי המשיב עצמו, אין המדובר בהחזקה אקראית, אלא בהחזקה, אשר כוונת שימוש פוטנציאלי בצידה.

בחומר החקירה דברי המשיב עצמו לפיהם נהג ברכב, למרות העובדה שמודע לכך שביום 2.2.17 נפסל ע"י משרד הרישוי. בדין, הסנגור נזעק לציין כי לא הואשם בכתב האישום הנוכחי בגין נהיגה בפסילה. ביהמ"ש מודע לעניין זה, אך בבואו לשקול מסוכנות איננו יכול להתעלם מעובדות אלו הנמצאות בחומק החקירה.

אף החזקת סכין איננה בגין האישומים הנדונים בבית משפט זה אך גם ממנה לא אוכל להתעלם.

כאשר עסקינן באדם צעיר יחסית - כבן 26, אשר בעבר כבר הורשע בעבירות פליליות של אלימות.

אשר ברכבו בקבוקי שתיה אלכוהולית, כאשר בכליו סכין, אין מנוס מן הקביעה כי מסוכנותו גלויה ובוטה.

נתתי דעתי להסברי המשיב בהודעתו ובפני הקצין, בדבר נסיבות חייו. בצד האמפטיה המתעוררת לשמע דבריו, יש לציין בזהירות כי נראה לכאורה שהנאשם רואה בנסיבות חייו הקשות הצדקה כלשהיא לדרך עבריינית. יש לפעול כנגד גישה זו.

לא הייתי מהססת לשקול תנאי מעצר בית "מלא" בפיקוח הדוק יותר מזה המוצע היום בפניי. דא עקא המשיב כבר שוחרר ע"י קצין המשטרה ביום 15.10.17 ויש להניח כי לו סבר הקצין שמדובר במסוכנות שאין לאיינה כלל, לא היה משחררו...

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת עילת מעצר כנגד המשיב בשל מסוכנותו וזאת לאחר שנמצא כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור כפי שקבוע בסעיף 21 (א)(1)(ב) .

על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה, בנוסף לנוכח העובדה כי המבקשת עצמה שחררה את המשיב למעצר בית ואף בבקשתה לא דרשה מעצר אלא ביקשה להסתפק במעצר בית.

בש"פ 1563/13 אושר אוחנה נ' מדינת ישראל (18.3.2013):

"צדק בית המשפט קמא בקובעו כי נהיגה בהשפעת אלכוהול מהווה רכיב מחמיר לעניין שאלת המסוכנות, ואף מקשה על האפשרות להפחיתה בעזרת חלופת מעצר".

עיקר מסוכנות הנאשם תאויין ע"י פסילת רישיון נהיגתו.

לפיכך -

1. הריני מורה על פסילת רישיון נהיגת המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בתיק זה.

2. הריני מורה כי הערבויות עליהן החליט קצין המשטרה, יישארו בעינן - ובנוסף תחתם ערבות עצמית נוספת ע"י הנאשם בסך 7,000 ₪.

3. הנאשם יישאר במעצר בית בבית אביו ברחוב הקיפודן 7, מודיעין, נאסרת עליו היצירה מכותלי ביתו, בין השעות 21:00 עד לשעה 06:00.

שהייתו בבית אביו, תהיה בפיקוחו של אביו מר, אהרון טופלין, ת.ז 12123592 (להלן המפקח).

על המפקח למנוע יציאת המשיב מביתו, היה ויופרו תנאי השחרור על המפקח להודיע למשטרה מידית על יציאת המשיב מביתו.

המפקח מר, אהרון טופלין, ת.ז 12123592 יחתום על התחייבות כספית בסך 5,000 ₪ .

4. צו עיכוב יציאה מן הארץ מוצא בזאת כנגד המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים בתיק זה.

בתום הדיון בתיק העיקרי, על המשיב להגיש בקשה לביטול צו זה.

ניתנה והודעה היום כ"ח תשרי תשע"ח, 18/10/2017 במעמד הנוכחים.