מעבר לאמור לעיל- כנימוק עיקרי לדחיית הבקשה, מקובלת עלי טענת המשיבה, כי לא נמסרו כל פרטים אודות מעסיק פוטנציאלי, וכלל לא ברור היכן מתכוון המבקש לעבוד, מי יפקח עליו בזמן העבודה והאם עבודה זו מצדיקה פתיחת חלונות כה רחבים כמבוקש.

לא למותר לציין, כי הדיון הקרוב קבוע ליום 15.9.25.

לאור האמור, לא מצאתי כי התקיימו אף אחד מהתנאים המנויים בסעיף 52(א) לחוק ואני דוחה את הבקשה, אף ללא צורך בקיום דיון, גם בהתחשב בפגרה ובדיון בתיק העיקרי שקבוע למועד קרוב.

ראו בעניין זה : בש"פ 3258/96 פלוני נ' מדינת ישראל (15.5.96) וכן בש"פ 5734/18 עאיד שטארה נגד מדינת ישראל (1.8.18).

במיוחד מצאתי לנכון להפנות לדברי כב' השופט מינץ בבש"פ 8264/18 ‏ פלוני נ' מדינת ישראל (27.11.2018):

"ובשולי הדברים, באשר לטענות העורר כי בית המשפט לא היה רשאי לדחות את בקשתו לעיון חוזר "בפתקית" ללא קיום דיון. סעיף 52(א) לחוק קובע כי עצור רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצרו "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". אכן, צודק בא-כוח העורר כי סעיף 57 לחוק קובע כי יש לקיים דיון בבקשתו של נאשם לעיון חוזר בנוכחותו. אלא שבענייננו, אף אחד מהתנאים האמורים בסעיף 52(א) לחוק לא התקיים. העורר לא הצביע על קיומן של עובדות חדשות או של שינוי נסיבות. אף ברי כי 20 ימים אינם "זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" המאפשר הגשת בקשה לעיון חוזר. במקרה שכזה, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף מבלי לקיים דיון בה (וראו: בש"פ 2586/13 אלרואי נ' מדינת ישראל (24.4.2013)). " (ההדגשה שלי, ע.ה.).

לאור האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז אב תשפ"ה, 11 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.