יאמר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, כמו גם בהחלטות הקודמות בעניינו של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בתמצית יצויין כי כתב האישום נגד המבקש אוחז ב-24 אישומים המייחסים לו עשרות עסקאות של סחר בסם ואחזקתו, במשך תקופה, בהיקפים נרחבים, וללקוחות רבים. באישום נוסף מואשם המבקש בביצוע עבירות מס והלבנת הון בהיקפים גדולים.

המבקש נעצר תחילה עד תם ההליכים המשפטיים, בהתחשב בין היתר בנסיבות ביצוע המעשים, במסוכנות הנשקפת מפניו, בחשש להימלטות, ובתסקירי מעצר שלא המליצו על שחרור לחלופה, ובהמשך, נוכח ערר שהתקבל על ידי בית המשפט העליון, נעצר באיזוק.

ההחלטה בדבר המעצר באיזוק ניתנה אך ביום 15.5.25, קרי לפני פחות מחודש ימים.

תכליתו של מעצר באיזוק אלקטרוני, היא במתן מענה למסוכנות הנשקפת מהמבקש. בהתאם לפסיקה ולחוק, עסקינן במעצר לכל דבר ולא בחלופת מעצר, וככזו, יציאה ממנו היא בגדר חריג, לתכלית חשובה ומטעמים שיירשמו. נפסק כי "חלון" בפיקוח לא יינתן בנקל, והוא מיועד לצרכים חיוניים וספציפיים (ר' סעיף 22ד(1)(ג)(2) בחוק, וכן בש"פ 7376/21, ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל (7.11.21), בש"פ 8509/19, מדינת ישראל נ' פרי (24.12.19), ובש"פ 77/17, פלוני נ' מדינת ישראל (11.1.17)).

בנסיבות אלו, ובהתאם למבחני החוק והפסיקה, נמצא כי השתתפות במסיבות סיום הגן של ילדי המבקש אינה בגדר ארועים המצדיקים חריגה מהכלל, אינה מתיישבת עם תכליות המעצר באיזוק, וזאת בפרט בשים לב למסוכנות המשיב, למעשים המיוחסים לו, ולכן שאך לאחרונה הועבר ממעצר ממש למעצר באיזוק.

אשר על כן נדחית הבקשה.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשפ"ה, 11 יוני 2025, בהעדר הצדדים.