נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם ושל איומים, כלפי רעייתו, היא המתלוננת בתיק.

האירוע המתואר בכתב האישום אינו מרף חומרה גבוה. על פי המתואר בכתב האישום, בין המשיב למתלוננת התגלע ויכוח, שלאחריו נכנס המתלוננת, שהיתה בחודש הרביעי להריונה, לרכב ונסעה לכיוון בית החולים, לצורך בדיקה רפואית. המשיב נסע אחריה ברכבו, עקף את רכבה, ירד מרכבו, ניגש לרכבה של המתלוננת, הכה בחוזקה במראת הצד של הרכב, וזו נפלה ממקומה, ואז פתח את דלת הנהג ברכב המתלוננת, נטל מידיה את מכשיר הטלפון הנייד שלה, וחזר לרכבו. לאחר מכן יצא המשיב מרכבו, וזרק את מכשיר הטלפון של המתלוננת לעבר פניה, תוך שאיים עליה שיפגע בה אם לא תשוב לביתם.

לחובת המשיב עבר פלילי הכולל הרשעות קודמות בעבירות אלימות, ובגין הרשעתו האחרונה הוא נידון לעונש מאסר ממושך. בנוסף, את העבירות נשוא כתב האישום ביצע המשיב לכאורה בזמן שהוא אסיר ברישיון ונתון במעצר בפיקוח אלקטרוני בשעות הלילה.

המשיב שוחרר מהמעצר ביום 30.9.25, בהליך מעצר הימים, ונקבע כי עליו לשהות בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח, ובתנאי הרחקה מאשתו, המתלוננת. בהחלטה מיום 15.10.25 הוריתי על הארכת תוקף התנאים שנקבעו בהליך מעצר הימים, וזאת עד להחלטה אחרת.

ביום 25.12.25 התקבל תסקיר שירות המבחן. נמסר כי המשיב נישא למתלוננת אך זה לא מכבר, בחודש יוני השנה, והמתלוננת נמצאה בחודש החמישי להריונה. בעקבות צו הרחקה שהוצא נגד המשיב, עזבה המתלוננת את הבית ועברה להתגורר בבית משפחתה בשועפט. המשיב שוחרר לפני למעלה משנה ממאסר ממושך, לאחר הפחתת שליש מעונש המאסר. כאסיר ברישיון הוטלו עליו תנאים שכללו בין היתר השתתפות בתכנית טיפול ושיקום בפיקוח רש"א, ושהייה במעצר בית בפיקוח אלקטרוני בשעות הלילה. עם שחרורו של המשיב מהמאסר הוא השתלב בטיפול פרטני וקבוצתי במסגרת תכנית השיקום, וכן בקורס משפטים במסגרת תכנית שיקומית של "אוניברסיטה בע"מ". העו"ס המטפל במשיב במסגרת תכנית השיקום ציין כי להתרשמותו נחוץ לאפשר למשיב לשוב בתכנית הטיפול והשיקום שנקטעה בשל הליך המעצר הנוכחי.

במישור המסוכנות ציין שירות המבחן כי למשיב רצון ומוטיבציה לניהול אורח חיים נורמטיבי ותקין, אך במצבי תסכול או פגיעה בכבודו, הוא מתקשה להתמודד ולו נטייה להגיב באופן אימפולסיבי ותוקפני, לעתים אף באלימות. עם זאת, שירות המבחן שב וציין את התרשמותו כי בין המשיב למתלוננת מערכת יחסים זוגית קרובה וחמה, והשניים טענו כי האירוע האלים המתואר בכתב האישום הוא יוצא דופן חריג מאוד בנוף חייהם. המתלוננת מבקשת לאפשר לה לשוב ולהתגורר עם המשיב והיא ביטאה נזקקות להימצאותו לצדה במהלך תקופת ההיריון. כמו כן צוין כי המשיב מגלה הכרה וערנות לחומרת ההתנהגות האלימה שתוארה בכתב האישום, והוא מבטא צער וחרטה על מעשיו. לאור האמור, ממליץ שירות המבחן לאפשר למשיב לחזור להתגורר עם המתלוננת בביתם בעיסוויה, ולאפשר לו להשתלב בחזרה בתכנית הטיפול והשיקום בפיקוח רש"א.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 28.12.25 שמעתי את טיעוני הצדדים. ב"כ המשיב ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן, קרי: לאפשר לו לחזור למתלוננת, להשיב על כנם את התנאים שבהם נמצא לפני מעצרו הנוכחי, ולאפשר לו לצאת למפגשים הטיפוליים בתכנית השיקום. ב"כ המבקשת התנגד לכל הקלה בתנאי השחרור, וביקש להורות לשירות המבחן להגיש הבהרות בנוגע להמלצתו.

ביום 30.12.25 התקבל תסקיר משלים, שבו שב שירות המבחן על המלצותיו.

ביום 4.1.26, בהחלטה שניתנה בפתקית, נעתרתי להמלצת שירות המבחן והוריתי על חזרת המשיב לתכנית הטיפול והשיקום במסגרת החטיבה לקידום הנוער, בפיקוח רש"א.

נותר אפוא להחליט בבקשות המשיב לביטול צו ההרחקה מהמתלוננת והשבת התנאים המגבילים שנהגו עובר להגשת כתב האישום, קרי: מעצר בית בתנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני בשעות הלילה בלבד.

לאחר עיון, אני מוצא להיעתר לבקשות. האירוע נשוא כתב האישום אירוע לפני למעלה משלושה חודשים. כאמור, מדובר באירוע יחיד, שמשכו קצר מאוד ושחומרתו נמוכה-בינונית. אין מדובר באלימות שכוונה להסב נזק למתלוננת, ולא מדובר בתקיפה ישירה של המשיב את המתלוננת. גם האיום שהשמיע המשיב כלפי המתלוננת אינו ברף חומרה גבוה. כפי שדיווח שירות המבחן הרושם הוא שמדובר באירוע יחיד מסוגו בנוף חייהם של בני הזוג. נראה כי במקרה זה פעמוני אזהרה צלצלו בעיקר נוכח עברו של המשיב, הכולל הרשעה בעבירת אלימות חמורה, והעובדה שביצע את המעשה הנוכחי בהיותו אסיר ברישיון. אלמלא כן ספק בעיניי אם המבקשת היתה עומדת על הותרת התנאים. איני מקל ראש בחומרת המעשה, והזהירות בוודאי מתחייבת, אך מנגד אני מוצא שיש להיזהר מצביעת האירוע בצבעי חומרה עזים מדי רק על רקע עברו הפלילי של המשיב, שאינו בהכרח ממין העניין.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני סבור שיש לתת משקל רב לעמדת שירות המבחן, שלה כידוע חשיבות רבה בהערכת הסיכון וחלופת המעצר בעבירות אלימות במשפחה. שירות המבחן, שלו היכרות מוקדמת עם המשיב, סבור, לאחר שנפגש עם המתלוננת, כי המסוכנות שנשקפת מהמשיב אינה בעוצמה שמחייבת את הותרתו במעצר בית ואת המשך הרחקתו מהמתלוננת. עמדה זו מקובלת עליי בשים לב לכך שכאמור האלימות שהפעיל המשיב לכאורה כלפי המתלוננת היתה ברף נמוך, ואין טענה לאלימות קודמת או מתמשכת מצדו כלפי המתלוננת. המתלוננת עצמה מסרה כאמור כי מדובר באירוע חריג במערכת היחסים שלה עם המשיב, והוא אינו מלמד על הכלל. אני סבור שבנסיבות הנזכרות אין להמעיט ממשקל העובדה שהמתלוננת נמצאת בחודש מתקדם בהריונה ולדבריה היא זקוקה למשיב לצדה.

עוד אתן משקל לכך שהמשיב משולב מזה למעלה משנה בהליך טיפולי שיקומי שלמפגשיו הוא מקפיד להגיע באופן קבוע. הפסקת ההליך השיקומי בנסיבות העניין אינה משרתת את האינטרס הציבורי כלל ועיקר. על כן הוריתי כאמור בהחלטה נפרדת על חזרת המשיב לתכנית השיקומית.

אשר על כן, על אף שמדובר בחריג בתיקי אלימות במשפחה, מתוך שאני נותן כאמור משקל נכבד לעמדת שירות המבחן, בחלוף פרק זמן שבו נשמרה הרחקה בין בני הזוג, אני מוצא להורות על ביטול צו ההרחקה של המשיב מהמתלוננת.

על רקע ביטול צו ההרחקה מהמתלוננת, ונוכח הערכת הסיכון הקונקרטי הנובע מהעבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום, איני מוצא עוד הצדקה להותיר את מעצר הבית במהלך שעות היום. בנסיבות המקרה אני סבור כי ניתן לאפשר למשיב לחזור ולהימצא לתנאים שבהם שהה עובר לאירוע - מעצר בית בשעות הלילה בתנאי פיקוח אלקטרוני.

סוף דבר, אני מורה על ביטול צו ההרחקה של המשיב מהמתלוננת, ועל ביטול מעצר הבית בשעות היום. המשיב יימצא בתנאים המגבילים שהוטלו עליו עם שחרורו מהמאסר.

יתר התנאים יעמדו בעינם.

כדי לאפשר למבקשת שהות לערור על ההחלטה, אני משהה את החלטתי עד ליום 8.1.26, בשעה 12:00. ככל שהמבקשת תודיע קודם לכן שאין בכוונתה לערור על ההחלטה, ההחלטה תיכנס לתוקף באופן מיידי.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.