לעניין שינוי הנסיבות (ביטול המועדים שנקבעו לשמיעת ראיות) - אני סבור כי אין בשינוי זה, לעת הזאת, כדי להביא להקלה נוספת בתנאי השחרור. הצדק עם המשיבה, כי טענת המבקש בדבר התארכות צפויה ובלתי סבירה של ההליך העיקרי - הינה בגדר אפשרות בלבד. התיק העיקרי טרם נותב, וטרם ידוע למתי נקבע. לא מן הנמנע כי התיק ינותב בעוד פרק זמן לא ארוך, באופן שיאפשר לאמוד באופן מושכל את התארכות ההליכים הצפויה בתיק זה.

לעניין חלוף הזמן - אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי התארכות ההליכים עד כה הינה בלתי סבירה באופן המצדיק הקלה נוספת של תנאי שחרורו של המבקש. אזכיר כי למבקש מיוחסות עבירות אלימות כלפי שכנתו, בגין עניין של מה בכך. המבקש אינו שוהה מאחורי סורג ובריח, ואף אינו משוחרר בתנאי מעצר בית מלא. תנאי שחרורו מאפשרים למבקש חלונות אוורור ואף יציאה לעבודה. סבורני, לפיכך, כי התנאים המגבילים מהווים איזון ראוי ומידתי בין זכותו של המשיב לחירות מזה, והצורך בהפחתת המסוכנות הנשקפת ממנו למידה מתקבלת על הדעת, מזה. האיזון המקופל בהחלטת כב' השופטת גץ-אופיר מיום 30.3.16 - נכון וראוי אף לעת הזו, בחלוף כשבעה חודשים מאת שניתנה ההחלטה.

אין משמעות הדבר כי תנאי שחרורו של המבקש יעמדו בהכרח על כנם עד סיום ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב. ייתכן, כי לו יתארכו ההליכים המשפטיים פרק זמן משמעותי נוסף, יהיה מקום לבחון מחדש את נחיצותם של התנאים המגבילים. ואולם לעת הזו, איני סבור כי קמה הצדקה לעיין מחדש בהחלטה ובתנאי השחרור.

סוף הדבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.