4. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק לשנות את תנאי מעצרו של המבקש. המשיבה מדגישה כי שחרורו של המבקש למעצר בית בשפרעם יביא להתלקחות הרוחות בין משפחת המתלונן לבין משפחתו של המבקש אף אם הבית המוצע נמצא בקצה הכפר.

5. לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה.

בבסיס הסכמת הצדדים למעצרו של המבקש עד תום ההליכים עמדה ההבנה כי שחרורו של המבקש למעצר בית בשפרעם אינה מהווה חלופה ראויה נוכח מסוכנותו של המבקש והקרבה למשפחת המתלונן.

לא שוכנעתי כי מסוכנות זו חלפה או למצער הופחתה באופן המצדיק לשנות את התנאים אך בשל התמשכות ההליכים או בשל כרסום כלשהו בראיות, ככל שהיה כרסום כזה ואיני מביעה עמדה בעניין זה. מטענות באות כח הצדדים עולה כי על אף חלוף הזמן, עדיין קיימת עוינות בין כל המעורבים, אשר באה לידי ביטוי גם במהלך הדיונים המתנהלים בתיק, דבר המחזק את טענת המשיבה כי עדיין נשקפת מסוכנות משחרורו של המשיב למעצר בית בשפרעם. אציין כי גם קצינת המבחן בחנה את החלופה המוצעת וציינה בתסקיר מיום 14.2.16 כי אף שהיא התרשמה מהמפקחים המוצעים, אין היא יכולה להמליץ על שחרורו של המבקש בתנאים המוצעים על ידו מאחר ומיקום החלופה בשפרעם הינו בעייתי ואינו מבטיח ריחוק מהמתלוננים. לדעתה, בשל רגישות היחסים בין כל המעורבים קיים צורך בהפרדתם.

6. על כן, ומאחר ולא שוכנעתי כי הנימוקים שבפי המבקש איינו את המסוכנות הנשקפת אם המבקש ישוחרר בתנאי מעצר בית בשפרעם, ומאחר ומסוכנות זו עמדה, בין היתר, בבסיס ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים של המבקש, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ו, 27 יולי 2016, במעמד הנוכחים.