3. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וקיומו של חשש להימלטות אך חלק על קיומה של עילת מעצר שעניינה מסוכנות לשלום וביטחון הציבור. לשיטתו, ההחלטות שניתנו בתחילת המלחמה שיקפו את המצב הביטחוני שהתקיים אותה עת, אך מאז חלו תמורות משמעותיות. נדרשת בחינה פרטנית של המסוכנות בכל מקרה ומקרה. למשיב לא מיוחסת הסעת שב"ח בנסיבות מחמירות, המאסר המותנה שתלוי נגדו לא ארוך ולכן ניתן להסתפק בחלופה. הוצעה אפשרות של מעצר בית בישראל או בשטחים, בפיקוח אזרחי המדינה, או גירושו לשטחים בערבויות מתאימות.

דיון והכרעה

4. בהעדר מחלוקת בין הצדדים אני קובע שקיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. עוד אני סבור שמתקיימות שתי עילות למעצר המשיב עד תום ההליכים: יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יביא לסיכון ביטחון הציבור ויסוד סביר לחשש שבאם ישוחרר, המשיב יתחמק מהליכי שפיטה. לא אוכל לקבל טענת ב"כ המשיב להעדר מסוכנות לביטחון הציבור. עילת המסוכנות נובעת מכך שלצד תושבי השטחים המסתננים למטרות תעסוקה, חודרים לשטח המדינה גם גורמים עוינים המבקשים לפגוע בתושביה. התמודדות עם תופעת ההסתננות מצריכה מכוחות הביטחון מאמצים משמעותיים, זאת לצד משימות רבות ומורכבות המוטלות עליהם בעת הנוכחית. הסעת השוהים הבלתי חוקיים בתוך שטחי המדינה מגבירה את הסיכון הביטחוני הנשקף מהם. זאת ועוד, אם התושבים הזרים לא היו זוכים להעסקה, הלנה והסעה בתוך ישראל, הדעת נותנת שתופעה מסוכנת זאת הייתה מצטמצמת מאד.

5. אוסיף, כי מאז תחילת המלחמה השתנתה נקודת האיזון בכל הנוגע לעבירות שב"ח ונלוות לכיוון מתן משקל מוגבר לאינטרס הציבורי שבמניעת תופעת ההסתננות:

"...לא יכולה [להיות] מחלוקת שבשעת מלחמה מתעצמת ביותר גם מסוכנותו של אזרח ישראלי שבחר ביודעין להסיע שוהים בלתי חוקיים ממקום למקום בתחומי המדינה" (עמ"ת (מחוזי-ב"ש) 55109-10-23 עאטף הואשלה נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 12/11/23, פורסם ב"נבו").

ראה גם בש"פ 7911/23 אבו טעימה נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 2/11/23); עמ"ת (מחוזי-מרכז) 26204-10-23 פלוני נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 18/10/23) והחלטות נוספות בהן נקבע כי בשל המצב הביטחוני עילת המסוכנות הנובעת מעבירות שב"ח (ונלוות להן) מתעצמת באופן משמעותי. אין בנתונים עליהם הצביע ב"כ המשיב כדי להביא למסקנה שלא מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות, או שעוצמתה זניחה.

6. עם זאת, קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר לא מביא בהכרח למסקנה בדבר מעצר המשיב. מן הדין לבחון אפשרות להסתפק בחלופה למעצר. בבש"פ 6781/13 מוחמד קונדוס נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 4/11/13), לאור חוסר האחידות בפסיקת בתי המשפט בסוגיה, נדרש בית המשפט העליון בהרחבה לעקרונות מנחים בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי בשאלת היתכנות של שחרור תושבי השטחים לחלופת מעצר. בית המשפט העליון מנה 3 קבוצות של שיקולים רלבנטיים אותם יש לשקול:

א. העבירות המיוחסות לנאשם - בהקשר זה מצא בית המשפט העליון להבחין בין מי שמיוחסת לו עבירת שהיה בלתי חוקית לבדה, לבין מי שמיוחסות לו עבירות נוספות, שאז קיים אינטרס ציבורי משמעותי יותר למצות את הדין עם מבצע העבירה. אבחנה נוספת נוגעת לשאלה האם העבירות הנוספות נועדו לאפשר המשך שהיה בלתי חוקית או שמדובר בעבירות שנעברו בנפרד ובמנותק מעצם הכניסה הבלתי חוקית לישראל.

ב. עברו הפלילי של הנאשם - בית המשפט העליון הבחין בין מי שעברו הפלילי נקי לבין מי שלחובתו הרשעות קודמות בגין כניסה בלתי חוקית לישראל (הדבר יקשה ליתן אמון בנאשם כזה) וכן בין מי שלחובתו רק הרשעות בגין שהיה בלתי חוקית לבין מי שלחובתו עבר פלילי עשיר יותר.

ג. נסיבות חיצוניות לנאשם ולעבירה, דוגמת המצב הביטחוני.

7. הגם שאחד מהשיקולים שיש לשקול בהתאם להלכת קונדוס הינו המצב הביטחוני, לאחרונה ניתנו מספר החלטות ע"י בית המשפט העליון בהן הודגשה החובה לבכר חלופה גם בעבירות של שהייה בלתי חוקית. כך, בברע"פ 72867-11-24 צאדק אסעיד נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 5/12/24, כב' השופט ע' גרוסקופף) נקבע:

"ברמה העקרונית, אבקש להדגיש כי גם בעת הנוכחית אין מקום לקביעת כלל גורף לפיו כל תושב הרשות הפלסטינאית אשר הוגש נגדו כתב אישום בגין שהייה בלתי חוקית במדינת ישראל (להלן: שב"ח) ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כל מקרה צריך להיבחן לגופו, תוך מתן חשיבות מרכזית לרמת המסוכנות הנשקפת מהשב"ח וזאת בהינתן עברו הפלילי, העבירות המיוחסות לו ומכלול נסיבותיו. כאשר מדובר בשב"ח שהעבירה היחידה המיוחסת לו היא כניסה או ישיבה בישראל בניגוד לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952, ושלאור עברו והמידע הקיים לגביו לא נשקפת סכנה לשלום הציבור משחרורו לשטחי יהודה ושומרון, הרי שככלל יש מקום להורות כן, בכפוף לקביעת ביטחונות מתאימים לעניין התייצבותו למשפטו."

בברע"פ 32140-12-24 חאלד אל הליס ואח' נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 18/12/24, כב' השופט ח' כבוב) התקבלה בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרם של שוהים בלתי חוקיים בנסיבות דומות. בית המשפט העליון הסביר את החלטתו לשחרר את העוררים "בכפוף לקביעת ביטחונות שיבטיחו את התייצבותם למשפט" באופן הבא (פסקה 8):

"...במניין השיקולים אותם שקלו הערכאות הדיוניות, לא ניתן לטעמי משקל מספק לשיקולים רלבנטיים ומשמעותיים, באופן שיש בו כדי לגרום לאי-צדק בנסיבות עניינם של המבקשים. בין אותם שיקולים, וכפי שפורט לעיל, ניתן למנות את היעדרו של עבר פלילי; העובדה שלמעשיהם של המבקשים לא נלוו עבירות נוספות; שהמבקשים נכנסו לישראל לצרכי עבודה בלבד; וכן כי המשיבה לא הצביעה על אינדיקציה לסכנה לשלום הציבור משחרורם של המבקשים לשטחי יהודה ושומרון."

ברע"פ 19662-02-25 מחמד אמחיסן נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 16/2/25) המשיך כב' השופט גרוסקופף וקבע:

"...אינני רואה הצדקה למעצר עד תום ההליכים של שוהה בלתי חוקי נעדר עבר פלילי, אשר אין בעניינו חשד לביצוע עבירה נוספת - וזאת גם בתקופה בה אנו נמצאים. כך, שכן הנחת המוצא ביחס לנאשמים מסוג זה היא שהרתעתם מפני כניסה לישראל שלא כדין בעתיד מושגת באמצעות ההליך הפלילי בעניינם, ולפיכך לא נשקפת מהם רמת מסוכנות המצדיקה כשלעצמה את מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים. במצב דברים זה, העילה המרכזית העשויה להצדיק מעצר במקרים אלה היא החשש כי העורר לא יתייצב להמשך ההליכים במשפטו, וחשש זה ניתן למתן במידה מספקת באמצעות קביעת הפקדה וערבויות אשר יבטיחו התייצבות להמשך ההליכים הפליליים."

על קביעה זו חזר כב' השופט גרוסקופף גם ברע"פ 33960-02-25 מחמוד שתוי נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 23/2/25).

להשלמת התמונה יוער כי המבקשת הגישה לבית המשפט העליון בקשה להרחיב את ההרכב שידון בסוגיית שחרור הנאשמים בעבירות שב"ח לחלופת מעצר. הבקשה נדחתה ביום 6/4/25 (רע"פ 73266-03-25 יוסף חראחשה נ' מדינת ישראל, כב' השופטת ר' רונן).

8. לאחר שקילת עניינו של המשיב הגעתי למסקנה כי לא ניתן להסתפק בחלופה במקרה זה. המשיב, כבן 32 בלבד, השתחרר ביום 10/7/25 ממאסר בן 10 חודשים שהוטל עליו ביום 21/4/25. באותו עניין הורשע המשיב בהסעת שלושה שוהים בלתי חוקיים לצד ביצוע עבירות שהייה בלתי חוקית, התחזות ועבירות תעבורה. גם באותו עניין הסיע המשיב ברכבו 3 תושבים זרים וכשהתבקש להזדהות, מסר פרטים של אדם לו ביקש להתחזות אף הפעם. לצד מאסר בפועל, המשיב נדון למאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי, קנס והתחייבות. כעבור שלושה חודשים בלבד נתפס המשיב מבצע עבירות בתיק הנוכחי. על כך יש להוסיף, כי בתיק החקירה מצאתי אינדיקציות לכך שלא היה מדובר בהסעה אקראית או חד פעמית: במחברת שנמצאה ברכבו של המשיב הופיעו שמותיהם של האחרים; נמצאו התכתבויות בין המשיב לבין האחרים בטלפון הנייד של המשיב. גם תיאור אופן הכנסת רכבו של המשיב מהשטחים לישראל כעולה מגרסת המשיב מלמד על תחכום ותעוזה בלתי מבוטלים.

בענייננו עבירת הסעת שוהים בלתי חוקיים הינה עבירה נפרדת ולא נועדה להקל על ביצוע עבירת שב"ח; לחובת המשיב עבר פלילי רלבנטי ביותר, הוטל עליו מאסר ממושך ממנו הוא השתחרר לפני זמן לא רב והוא צפוי לענישה משמעותית אם יורשע; כאמור, מצאתי אינדיקציות להתנהלות שיטתית ומתוכננת. כל אלה מלמדים לא רק על חשש להימלטות במקרה של שחרור אלא גם על סיכון גבוה של ביצוע עבירות נוספות ע"י המשיב, גם לפי חוק הכניסה לישראל וגם בפן התעבורתי. בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להתרשם מהערבים המוצעים. כידוע, "ההחלטה האם להתרשם באופן בלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בהליכי המעצר, וכי החלטה זו תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה" (עמ"ז 10275-08-24 פלוני נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 14/8/24).

לאור כל האמור אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"ו, 14 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.