החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עותר המבקש לביטול התנאים המגבילים (או להקלה משמעותית בתנאי שחרורו).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, נהיגה רשלנית ופוחזת ונהיגה ללא רישיון. העבירות בליבת כתב האישום נוגעות למערכת יחסים עכורה עם בת הזוג של המבקש. בנוסף מיוחסת למבקש התנהגות אלימה במהלך ניסיונות השוטרים לעכבו, הכל כמפורט בסעיף 7 לכתב האישום.

בהחלטתי מיום 11.9.16 הוריתי על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, ובמקביל על שליחתו לקבלת תסקיר שירות המבחן. התסקיר התקבל, ולהערכת שירות המבחן החלופה אליה שוחרר המבקש - אינה הדוקה ואין בכוחה לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המבקש. בהחלטתי מיום 22.11.16 הוריתי, על אף המלצת שירות המבחן, כי המבקש יוותר בחלופה המוצעת (אשר "הוכיחה את עצמה" עד לימים אלה).

ביום 8.12.16 הודה המבקש בעובדות כתב אישום מתוקן. התיקון כלל מחיקה של עובדות מסוימות בכתב האישום, ובנוסף יוחסה למבקש עבירה של תקיפה סתם (ונמחקה העבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, והדיון בתיק העיקרי נדחה ליום 16.5.2017 (לאחר שיתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש). ביום 8.12.16 הוריתי, כי תנאי השחרור של המבקש יישארו על כנם, למעט הקלה מסויימת, לפיה יתאפשר למבקש לצאת ממקום מעצר הבית בכל יום ("חלונות אוורור").

עתה עותר המבקש לביטול מוחלט של תנאי השחרור. זאת, לאחר שהתקבל לטענתו מכתב מאת המתלוננת, לפיה היא אינה חוששת מהמבקש ואף מעוניינת שהתנאי האוסר על יצירת קשר בין השניים - יבוטל. המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען כי המסוכנות הנשקפת מן המבקש נותרה בעינה, ולא חל שינוי בנסיבות המצדיק עיון מחודש בהחלטה מיום 8.12.16. זאת ביחוד לאור העובדה כי חזקת החפות כבר אינה עומדת למבקש, לאחר הרשעתו בדין.