בתאריך 11.5.14 הוריתי על שחרורו של המבקש בתנאים (אשר הוקלו עם חלוף הזמן). בין התנאים שנקבעו, היה איסור עיסוק במקצוע עריכת הדין (ס' 20.7 להחלטתי לעיל).

בחודש ינואר השנה ביקש המבקש להתיר לו לשוב ולעסוק בעריכת דין, תוך שהגביל את הבקשה לעיסוק רק בתחום האזרחי, ו/או בפיקוח רעייתו שהינה עורכת דין.

בתאריך 5.2.15 דחיתי את הבקשה וציינתי כך:

"כאמור לעיל, כי אין מקום להיעתר לבקשה. עורך דין אינו מקצוע "טכני", אלא מדובר בתפקיד הקשור בקשר בל ינותק לשלטון החוק ושמירת החוק. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר המבקש ביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו בתפקידו כעו"ד. מדובר בעבירות חמורות. מעבר לעבירות הביטחון, על חומרתן הברורה, מואשם המבקש גם בעבירות נוספות מחוק איסור מימון טרור, חוק איסור הלבנת הון ופקודת מס הכנסה.

הצעתו של ב"כ המבקש להתיר למבקש לעסוק "רק" בתחומים צרים של המקצוע אינה יכול להתקבל, וזאת מהטעמים שצוינו לעיל, בנוגע לקשר שבין מקצוע עריכת הדין לשלטון החוק. זאת ועוד, מעשיו של המבקש מהווים הפרת האמון שניתן בו כעו"ד, ולכן אין מקום לאבחנה אותה ביקש המבקש בין תחומי עיסוק שונים. עורך דין הינו עורך דין, והסטנדרטים הנדרשים ממנו הינם זהים בין אם הוא משמש בתחום הפלילי, האזרחי, או בכל תחום מתחומי המקצוע.

משכך, אני מורה על דחיית הבקשה לחזור ולשמש כעו"ד."

לאחרונה, הגיש המבקש בקשה לעיון מחודש בהחלטתי לעיל, בהפנותו לחלוף הזמן מאז שניתנה אותה החלטה; וכן בהפנותו למספר החלטות שניתנו בפרשה דומה אשר נדונה בימים אלה בבהמ"ש המחוזי בירושלים. הכוונה לת.פ. (מחוזי י-ם) 8336-04-14 (מ"ת 8347-04-14). גם שם דובר בעורכי דין שהותר להם לבקר (משום היותם עורכי דין) אסירי חמא"ס, והדבר נוצל לצורך העברת מסרים. בתאריכים 21.5.15; 17.6.15 ו 22.6.15 התיר בית המשפט לאותם נאשמים לשוב, בהגבלות שונות, לעסוק במקצוע עריכת הדין.

המשיבה הביעה את התנגדותה לבקשה וטענה כי ההחלטות שניתנו לאחרונה בבהמ"ש המחוזי בירושלים אינן אמורות להשליך באופן ישיר לענייננו, ולו משום ששלושת הנאשמים באותו הליך הואשמו במסכת עובדתית ומשפטית שאינה חמורה כבענייננו - הנאשמים באותה פרשה לא הואשמו במעורבות בהעברת כספי טרור וכן לא הואשמו בקשרים שקיימו עם אנשי חמא"ס בעזה. וגם משך התקופה בה פעלו היתה מצומצמת יותר מבעניננו.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, איני סבור כי יש מקום לשנות מהחלטתי שניתנה בתאריך 5.2.15.

המבקש עומד לדין בעבירות ביטחון מגוונות - הן בהקשר להעברת מסרים בין פעילי חמא"ס והן בעבירות הנוגעות לקבלת והעברת כספי חמא"ס בארץ ובחו"ל. העבירות הכלכליות - ביטחוניות מבדילות את המבקש משלושת הנאשמים שהוזכרו לעיל ושעניינם נדון בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים. מדובר באבחנה כמותית ואיכותית, הפועלת, למותר לציין, לחובתו של המבקש.

זאת ועוד, עיון בהחלטות שניתנו בהקשר לשלושת הנאשמים לעיל, מעלה כי חלקם בפרשה הכוללת אינו גדול באופן יחסי; וכן כי ניתן משקל לקצב האיטי באופן יחסי שבו מתנהל ההליך כנגדם (ר' ההחלטה מתאריך 22.6.15 עמ' 86, שורות 11-14). בענייננו, ההליך מתקדם בקצב סביר וסופו נראה לעין, גם אם אין מדובר בעתיד הקרוב.

משכך, לא מצאתי לשנות מהחלטתי מתאריך 5.2.15.

כפי שציינתי בהחלטתי לעיל, הפרת האמון מצדו המבקש - כפי שבאה לידי ביטוי במעשיו הלכאוריים - היא ברמה גבוהה. מדובר במעשים שנעשו, ברובם, בכובעו כעורך דין. איני סבור כי יש לחדש את האמון שניתן במבקש (והשווה בהקשר זה עם האמור בבש"פ 10937/07 ברקו נ' מ"י, 10.1.08).

לעניין בקשתו של המבקש לביטול מעצר הבית הלילי, סבורני כי לנוכח התקופה שחלפה ללא הפרות, לנוכח כלל נתוני הפרשה ותכלית מעצר הבית, בנקודת הזמן הנוכחית אכן ניתן לבטל תנאי מגביל זה, וכך אני מורה.

לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ו, 06 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.