החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

על פי העובדות, נמצא המשיב שהוא תושב הרשות הפלסטינית ביום 2.1.2018 בשעת בוקר ביישוב חורה מבלי שהחזיק בידו אישור כניסה או שהייה בישראל כדין.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר מחשש להימלטות מן הדין. עם זאת, הוסיף ב"כ המשיב וטען כי לא היה מקום להגיש נגד המשיב כתב אישום על פי הנחיות המשטרה, בהינתן שהרשעתו האחרונה של המשיב היא משנת 2006 בעבירה משנת 2005.

איני מוצאת להידרש לטענות ב"כ המשיב בהקשר הנחיות המשטרה, שכן כך או כך מדובר במי שזוהי כניסתו הראשונה לישראל ללא עבירות נלוות, מכאן שעילת המעצר אינה בעצמה גבוהה, שכן החשש להימלטות מהדין אינו גבוה בהינתן שהעונש שייגזר על המשיב ככל שייגזר יהא בן מספר ימים לכל היותר.

בנסיבות אלה, אני סבורה שיש מקום להורות על שחרורו של המשיב בתנאים שיבטיחו את התייצבותו וכדלקמן:

1. המשיב יתייצב לדיונים ככל שיידרש. מועדי הדיון נמסרו לבא-כוח המשיב על-ידי המבקשת. מובהר למשיב כי זימונו לבית המשפט באמצעות עורך-דינו ייחשב כזימון כדין, ועל המשיב לדאוג להיות בקשר עם עורך-דינו על מנת שיידע את מועדי המשפט ועל מנת שיוכל לקבל אישורי כניסה כדין לישראל;

2. המשיב יפקיד סכום של 5,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור, כתנאי לשחרור;

3. המשיב יחתום על ערבות עצמית בסך של 10,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור.

ככל שלא יעמוד המשיב בתנאים, יובא בפניי בתוך 48 שעות.