הלכה היא כי אין להותיר אדם במאסר בשל חסרון כיס, אולם על בית המשפט להיזהר מאותו מדרון חלקלק שסופו איון התכלית שלשמה נועדה אותה הפקדה, והדברים מקבלים משנה תוקף עת מדובר בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, ובתקופה שבה המצב הביטחוני קשה, והעימות בין תושבי הרשות הפלסטינית נמשך ומסלים מיום ליום.

בהחלטתי מיום 23.12.15 עמדתי על החשש מהימלטות של המשיב מהדין, ועל העדר יכולתם הכלכלית של הערבים המוצעים.

אולם וכאמור, בין לבין, ולאחר שבית המשפט נתן דעתו על כך שאחד מהערבים, זה תושב של הרשות הפלסטינית, עשה שימוש בהיתר שלא על פי תנאי ההיתר שניתן לו (ראה החלטתי מיום 23.12.2015) נעצר אותו ערב והיום בא לפניי ערב אחר, הוא אחיו של המשיב, שבהחלט מהווה חלופה טובה יותר מהחלופה הקודמת שהוצעה לפניי.

בנסיבות העניין, ולאחר שמנגנון שחרורו של המשיב חוזק יותר בדמות הערב שהוא אחיו, סבורתני כי יש מקום להפחית במידת מה ובזהירות את סכום ההפקדה .

אשר-על-כן אני מורה על הפחתה של סכום ההפקדה לסך של 12,000 ₪, כתנאי לשחרור, ובכפוף לכך שהערבות העצמית והערבות צד ג' שתיחתם על ידי של אחיו של המשיב, מר וליד אסמעיל, יעמדו על סכום של 25,000 ₪.

לא יעמוד המשיב בתנאים האמורים, יובא בפני שופט ביום 31.12.2015.

ניתנה והודעה היום ט"ו טבת תשע"ו, 27/12/2015 במעמד הנוכחים.