לפני

כבוד השופט אלון אינפלד

המבקשת

מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד אדר בכר

נגד

המשיב

רזק אבו שארב

ע"י ב"כ עו"ד יוסי זילברברג

החלטה

1.  זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, על רקע כתב אישום, המייחס לו עבירות בנשק: נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וירי מנשק חם, לפי סעיף 340א(ב) לחוק. בנוסף מיוחסת לו עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק ועבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

2.  על פי עובדות כתב האישום שתי המתלוננות (להלן: "המתלוננות" או "נסמאה ויפה") הן קרובות משפחה של המשיב המתגוררות בשכנות לו, בעיר רהט. בתאריך 13.6.25 בסמוך לשעה 19:55 הגיע סלאמה אבו שארב, אביו של הנאשם, בסמוך לפתח ביתן של המתלוננות ביחד עם בני משפחה נוספים, וביניהם המשיב, והחל לצעוק לעברן "איפה הוא המניאק איפה הוא הכלב". המתלוננות החוששות הבהירו להם כי אין כרגע אף גבר בבית.

נטען כי בהמשך לאמור, ובסמוך למקום בו עמדו המתלוננות, נשמעו קולות ירי באוויר, ולאחר מכן המשיב ירה בנשק מסוג גלוק דגם "19" חצי אוטומטי בקליבר 9 מ"מ (להלן: "הנשק"), שהחזיק עמו בעת שעמד בפתח ביתו. בעקבות דיווח על ירי הוזעקו למקום כוחות משטרה, אלו הבחינו במשיב כשהוא נמלט לחצר ביתו, והחלו לרוץ אחריו עד לתפיסתו. במהלך בריחתו השליך המשיב את הנשק שהיה ברשותו לגג איסכורית, ובסמוך לכך השוטרים מצאו כדור 9 מ"מ בכיס מכנסיו.

3.  בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו. בכלל זה, הפנתה המבקשת לעדויות שתי המתלוננות ולשחזור המתלוננות בזירה. המתלוננת מסרו כי בני משפחתו של המשיב, הגיעו אל הכביש ליד פתח ביתן, ביחד עם אביו של המשיב, שבצעקותיו ניכר היה כי באו לדרוש אחר מישהו מבני משפחתם. המתלוננות מסרו כי הבחינו באחד מהם מעביר אקדח לאחר, כשזה האחרון ירה ממנו מספר יריות באוויר ולאחר מכן עמד בצמוד למשיב. אחת המתלוננות אף תיארה כיצד המשיב בעצמו ירה באוויר תוך שהוא עושה את דרכו חזרה לביתו.

המבקשת הפנתה גם לדו"חות פעולה של השוטרים שהוזעקו למקום, אשר הבחינו במשיב כשכובע לבן חבוש לראשו בעודו מנסה להימלט מהם. שניים מהם נתנו דעתם לרעש שנשמע כהשלכת דבר מה, רגע לפני מעצר המשיב. מיד לאחר שעצרו את המשיב נמצא האקדח מספר מטרים ממקום מעצרו של המשיב, על גג איסכורית סמוך באופן המסביר את הרעש, וכן מצאו כדור 9 מ"מ בכיסו של המשיב. אירועים אלה מגובים גם על ידי שחזור בזירה עם השוטרים שביצעו את המעצר ומצאו את הנשק, וסרטוני מצלמות גוף של השוטרים אך כי ר משלב המעצר עצמו.

המדינה מפנה גם לראיות פורנזיות, בהן חוות דעת דנ"א, ממנה עולה כי נמצא דנ"א על גבי חלקים שונים באקדח - ידית אחיזה, הדק, פסי דריכה וניצרה; חוות דעת מעבדת סימנים וחומרים, ממנה עולה, כי נמצאו שרידי ירי על המשיב, על ידיו, על שיערו ועל הכובע אותו חבש באירוע; חוות דעת נשק, ממנה עולה, כי מדובר באקדח מסוג גלוק 19 כלי נשק יורה ובכוחו להמית אדם, וכי 3 התרמילים שנמצאו בזירה נורו על ידי האקדח שנתפס.

נמסר שגרסת המשיב, היא שבזמן הקטטה ישן בביתו ולאחר שהתעורר ויצא החוצה המשטרה הגיעה, הוא לא ברח מהשוטרים ואלה לא רדפו אחריו; כי הכדור שנמצא בכיסו הורם על ידו לפני הגעת השוטרים; וכי יש הסברים אפשריים לראיות הפורנזיות, מכל מקום הוא בוודאי לא נגע בנשק, ולא ירה. עוד טען שלא ראה את המתלוננות.

4.  באשר לעילת מעצר - נטען כי קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), זאת לאור נסיבות האירוע הקונקרטי - ירי של מספר יריות באזור מגורים וסיכון חיי אדם, זאת על רקע סכסוך פעיל בין המשפחות. כן נטען כי קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים הואיל ולמשיב מיוחס ביצוע עבירות בנשק, וכי אין מקום לחלופת מעצר, למרות היותו ללא עבר פלילי, בשים לב להלכה הפסוקה, ובהעדר אינדיקציה לנסיבות חריגות לגבי המשיב.

נטען עוד, כי עילה נוספת למעצרו של המשיב קמה מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים מחשש לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה או השפעה על עדים. חשש הנלמד מניסיונו של המשיב להימלט מהשוטרים ולהעלים את הנשק, ואף מהעובדה כי המשיב ומשפחתו גרים בשכנות למתלוננות ומשפחתן.

5.  ב"כ המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה, ומכל מקום טען שיש בהן חולשה מובנית, שתצדיק נקיטה בחלופת מעצר.

הסנגור פתח בקושיה לגבי סדר הזמנים. הרי השוטרים הגיעו לזירה דקות ארוכות לאחר תחילת אירועי הירי. הסנגור סבור שאין זה סביר לקשור בין מה שראו המתלוננות, לרבות כניסת המשיב למתחם ביתו, לבין המקטע בו השוטרים החלו לרדוף ותפסו את המשיב, שכן אין זה סביר שמי שירה לא ברח מהמקום טרם הגעת השוטרים.

נטען כי השוטרים שניהלו מרדף אחר המשיב, שחבש על ראשו כובע לבן, לא טענו, אף לא אחד מהם, כי ראו את המשיב מחזיק נשק או עושה תנועה של זריקת דבר מה. לפיכך, לשיטתו, התזה של המדינה כי הוא אשר זרק את האקדח על גג האיסכורית, אינה יוצאת מגדר השערה.

הסנגור העלה תהיות באשר לתפיסת הכובע הלבן והאקדח, שנלקחו על ידי השוטרים. לשיטתו יש חסר של ממש בשרשרת המוצג לגבי הכובע. החשד הבעייתי ביותר הוא שמא האקדח והכובע נלקחו יחד, ובכך יש הסבר אפשרי לדנ"א שנתפס על האקדח.

עוד נטען, כי בחוות הדעת בפרופיל הדנ"א נכתב "תערובת" והמשמעות היא שמדובר בהעברה משנית. יאמר מיד, שעיונית אין בטענה זו לעצמה ממש, אין בעצם העובדה שדנ"א נמצא בתערובת כדי לחזק חשש, שתמיד יש לבחון, שהדנ"א הגיע לפריט באמצעות העברה משנית.

באשר לשרידי הירי שנמצאו על המשיב טען ב"כ המשיב כי בזירה הרלוונטית נורו כדורים, שהרי נמצאו תרמילים, אבל ייתכן שהוא חיבק מי מבני משפחתו, והאחר הוא אשר ירה. עוד נטען כי ייתכן שסימני הירי שנמצאו עליו הגיעו בהעברה משנית מהשוטרים שעצרו אותו בעצמם.

באשר לרעש שנשמע כמו זריקה של הנשק על גג האיסכורית, נטען כי במתחם זה גרים לא מעט אנשים, לבית הסמוך למקום בו נתפס יש מספר קומות, כך שייתכן שאפילו אם מה שנשמע היה זריקה של נשק, שהיה זה מישהו אחר, שזרק מהבית או מהמתחם הסמוך.

6.  ב"כ המשיב התעמק במיוחד בטענה לקשיים של ממש בגרסת המתלוננות, המשפיעים על משקל עדותן הן מבחינת החזקת הנשק והן מבחינת הירי. ב"כ המשיב מפנה לשחזורים שנערכו להן, תוך הקרנת הסרטון באולם והתייחסות לפרטי פרטים.

הסנגור הזכיר שהעדה יפה אמנם מסרה כי ראתה שלמשיב היה נשק, וראתה משהו בידו עוד טרם הגיע לקרבתה, אך בעיניה לא ראתה אותו יורה. עדה זו אף לא ראתה את מועתז (בן משפחה נוסף שנכח) מעביר למשיב את הנשק. עוד הטעים, כי אמירתה של יפה לפיה ראתה דבר מה בידו של המשיב, וכאשר התקרב ראתה כי זהו נשק, אינה משתלבת עם הטענה של המתלוננת השנייה, כי קיבל את האקדח מידיו של מועתז, לאחר שהגיע לקרבתן. יתרה מכך, אם אכן היה למשיב אקדח משלו מסתבר שלא הוא ירה, שכן מועתז בוודאי ירה חלק מהיריות, וכל התרמילים שנמצאו בזירה נורו מהאקדח שנתפס.

באשר לשחזור שנערך על ידי נסמאה טוען ב"כ המשיב כי מהמקום שבו עמדה, על הכביש הסמוך לבתה, קשה להאמין שאכן ראתה את המשיב יורה, בדרך המביאה אל ביתו במורד הרחוב, שכן זווית הראיה אינה מאפשרות זאת, כעולה מהשחזור.

7.  הסנגור הוסיף והזכיר כי גרסאות המתלוננות נגבו לאחר אירוע קשה שהיה כשעתיים לאחר תפיסת האקדח ומעצרו של המשיב, כאשר נרצח בן משפחת המתלוננת. כן הוזכר כי השחזור נערך יותר משבוע לאחר האירוע, וכי לא בוצע עימות בינן למשיב.

עוד הפנה הסנגור לכך שהיו עוד עדות בגירות שראו את תחילת האירועים ברחובה של עיר, אך אלה לא נחקרו, לבקשת העדות שכן העידו, ולשיטתו יש בכך פגם של ממש.

הסנגור סבור כי בנסיבות אלה לא ניתן לשלול את גרסת המשיב, לפיה הוא התעורר באמצעו של האירוע, מצא כדור ונתפס בסמיכות למבנה שעל גגו נמצא אקדח, שהוא לא ידע שהוא שם.

הסנגור סבור כי אף אם בית המשפט יגיע למסקנה שגרסתו של המשיב כפי שהיא אינה סבירה על פניה, אין ראיה מוחשית לכך שהמשיב ירה בפועל, למעט עדות אחת בעייתית. לכן, ייתכן להסיק מהראיות הנסיבתיות, לכל היותר, שהמשיב נטל אקדח מבן משפחה שירה וזרק אותו על גג האיסיכורית, אך לא כי האקדח היה שלו, ולא כי הוא היורה. תזה זו, לשיטתו, מסבירה את כל הראיות הנסיבתיות.

דיון

8.  לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, ועיינתי בחומר החקירה שהונח בפניי, באתי לכלל מסקנה כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית טובה ביחס לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

9.  עיון בחומר החקירה מלמד כי התשתית הלכאורית מבוססת למעשה על שלוש קבוצות של ראיות: עדויות המתלוננות יפה ונסמאה - עדות ראייה לאירוע; עדויות השוטרים שהוזעקו למקום - אודות המרדף אחר המשיב ותפיסתו, מציאת הנשק על גג האיסכורית ועריכת חיפוש ומציאת הקליע בכיסו; ראיות פורנזיות - מציאת דנ"א של המשיב על חלקים שונים באקדח (ידית אחיזה, הדק, פסי דריכה וניצרה), מציאת שרידי ירי בידו, כובעו, ושערו של המשיב, ומציאת התאמה בין 3 התרמילים שנמצאו בזירה לבין הנשק שנתפס באירוע.

10.  באשר לגרסת המתלוננות, הרי ששתיהן קושרות את המשיב לאירוע. נפנה תחילה להודעות של המתלוננות במשטרה שנגבו זמן לא רב לאחר האירוע. השחזור לעומת זאת נערך יותר משבוע לאחר מכן. נוכח הקשיים עליהם מצביע ב"כ המשיב בגרסת המתלוננות ראוי להתעכב על הדברים ולבחון האם יש ממש בקשיים הנטענים.

11.  המתלוננת יפה, מסרה הודעה כבר בערב האירוע, דהיינו בתאריך 13.6.25. בהודעה זו מסרה, כי סלאמה (אביו של המשיב) הגיע לכיוון ביתה, התחיל לקלל ושאל "איפה הבן זונה?" ואז הגיעו גם שני בניו, מועתז וראזק (כך נרשם שמו של המשיב) ובן דוד שלהם עודאי. ראזק החל גם לקלל, ואז שמעה את מועתז אומר לעודאי "תביא את הנשק תוצי אותו מהבטן שלך", ואז עודאי הוציא את הנשק ממכנסיו ומסר אותו למועתז, מועתז ירה באוויר כמה כדורים "ואז העביר את הנשק לראזק, וראזק גם ירה כמה כדורים באוויר" (ההדגשה אינה במקור), נשמעו צעקות ואז הגיעה המשטרה (פסקה 2). היא מסרה כי המרחק בינה לבינם הסתכם בשלושה ארבעה מטרים בערך. לשאלת החוקר אישרה כי ראתה בבירור את מועתז ואת "ראזק" המשיב יורים (שורה 24). כן מסרה כי היא מפחדת לערוך עימות עמם.

12.  בהודעתה מיום 15.6.25 (בכתב יד), דהיינו כיומיים לאחר האירוע, חזרה המתלוננת יפה על דבריה, כי הבחינה שמועתז אומר לעודאי שיוציא ויביא לו ואז ראתה שעודאי הוציא משהו שחור ונתן אותו למועתז, אז הבחינה בבירור כי מדובר באקדח, ואז מועתז התחיל לירות בו באוויר קרוב לבית שלה. בהמשך, כולם חזרו אחורה לכיוון שממנו באו ואז הבחינה שלמשיב יש אקדח, אך לא ידעה לומר אם זה אקדח נוסף או האקדח שמועתז העביר לו. לאחר מכן שמעה עוד יריות, והיא חושבת שזה היה המשיב. יפה הסבירה שלא ראתה את המשיב יורה, אבל בוודאי ראתה שהוא אוחז אקדח. בהמשך הבהירה כי המרחק שלה מהמשיב בעת שראתה אותו עם האקדח היה בערך 10-12 מטר.

13.  הודעתה של המתלוננת נסמאה נמסרה בתאריך 16.6.25 כשלושה ימים לאחר האירוע. לדבריה, בשעה 18:00 בערך יצאה מהבית עם יפה גיסתה, ואז הגיעו סלאמה, עודאי, עבדאללה, ריזיק (המשיב) ומועתז. אז שמעה את סלאמה מקלל "איפה הכלב איפה בן הכלב". היא אמרה לו שכולם פה נשים ואז "מועתז אומר לעודאי תוציא מה שיש לך תוציא ואז עודאי מוציא אקדח ומעביר למועתז מועתז מתחיל לירות באוויר ואחר כך אני רואה שמועתז מעביר לריזק את האקדח אני רוצה לציין שכולם עמדו אחד קרוב לשני ליד השער של הבית שלנו... ואז אני רואה את ריזק נכנס לחצר הבית שלו עם סלאמה עודאי ומועתז ועבדאאלה ואני רואה את מועתז יורה באוויר עם האקדח אני רוצה לציין שאנשים שגרים לידנו שמעו את היריות גם מהפעם הראשונה וגם מהשנייה...." (פסקה 1). נסאמה אישרה כי ראתה בוודאות את המשיב ומועתז יורים (שורה 13) וכי היריות היו לכיוון האוויר. כן מסרה כי הסכסוך היה בגלל הילדים בבית הספר (שורה 15). עוד מסרה כי המרחק שלה מהמשיב כשהיא רואה אותו עם האקדח היה בערך 15-20 מטר, כי היא עמדה מחוץ לשער והוא היה בפנים (שורה 23).

14.  חשוב לציין כי מצפייה בשחזורים של העדות, נראה לכאורה שהן משתדלות ליתן תיאור מדויק של האירועים. זאת, מבלי לטשטש קשיים בתוכן של דבריהן, כגון המרחק ממנו ראו, או זווית הראיה הקשה. התיאור שלהן השתלב היטב במרחב אותו תיארו. אם כי מדובר באזור מגוריהן, ואין לעצם ההתאמה משקל רב.

יפה חזרה על הגרסה שמסרה בהודעתה השנייה, ולא טענה כי ראתה את המשיב יורה. השחזור נעשה תוך הצבעה על המקומות בהן עמדו המתלוננות ועמדו החשודים, בשלבים השונים של האירוע, כפי שראתה.

נסמאה בשחזור עמדה על כך שאכן ראתה את המשיב יורה בעת שהחל להיכנס דרך השער לחצר בית משפחתו, ושמעה שירי זה נשמע מתמשך גם לאחר שיצא מקשר עין עמה. בהקשר זה יאמר שאין בידי לקבל את טענת הסנגור לפיה מהזווית בו הייתה לא ייתכן שראתה את המשיב יורה כלל. בהדגמתה הראתה את מקום התחלת הירי (על ידי המשיב, לאחר היריות של מועתז), שהוא כמעט על קו השער של החצר, רק מעט פנימה ממנו, מקום שאותו בהחלט יכולה הייתה לראות, גם בהיותה במרחק מה בהמשך הכביש.

15.  לעניין טענת הסנגור לסתירות מהותיות הפוגמות במהימנות הגרסאות על פניהן.

אמנם, ניכר כי גרסתה של המתלוננת יפה שניתנה כיומיים לאחר האירוע הייתה יותר זהירה ומסויגת לגבי הירי על ידי המשיב. זאת, בניגוד לגרסה שמסרה בערב האירוע, לפיה ראתה את המשיב מחזיק בנשק ואף יורה ממנו, גרסה שעולה בקנה אחד עם גרסתה של נסמה.

אכן, יש אי בהירות של ממש לגבי גרסתן בעניין העברת האקדח ממועטז למשיב, מה בדיוק הצליחו השתיים לראות, אם רק קרבה ותנועות חשודות, או גם העברת אקדח של ממש.

לכן, אין לבטל לגמרי את הקשיים שמוצא הסנגור בגרסאות המתלוננות, ובוודאי יהיו לו כמה שאלות טובות לשאול בחקירה הנגדית. אולם, לא ניתן לומר שיש לפנינו סתירות מהותיות המכרסמות באופן מהותי בגרסאות של עדות הראייה, אשר בסך הכול משתלבות היטב זו בזו, ובשטח שעליו הצביעו בשחזור.

יאמר, שייתכן שהשינוי בגרסתה של יפה נובע מכך שבהודעתה הראשונה הייתה קרובה מאוד לאירוע, ובשנייה זיכרונה היטשטש מעט, וגרסתה הראשונה נכונה. ייתכן גם להפך, שבגרסתה הראשונה לא הבחינה מספיק בין מסקנות שהסיקה בזמן האירוע, לבין מראה עיניים של ממש, ולכן דווקא האמירה כי ראתה שהמשיב עם אקדח, אך לא ראתה אותו יורה במו עיניה, היא היותר מדויקת.

כך או כך, עדות של נסמה עקבית ובהירה. הקושי בעדות של יפה לא סותר את הדברים חזיתית, ובעיקרה מחזקת את גרסת נסמה. לכן, לא ניתן לומר כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין בוודאי שלא בהקשר לשלב ההליך בו אנו מצויים. שאלת אי ההתאמה בגרסאות של המתלוננות והמשקל שיש לייחס לכך מקומו במסגרת הדיון בתיק העיקרי.

16.  על מנת לכרסם באופן ממשי בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב בו אנו מצויים, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות חדות וכי יש בהן כדי לקעקע את גרסה באופן שלא ניתן יהיה ליתן בה כל אמון.

לכן - עדויות המתלוננות מקימות ראיות לכאורה טובות מאוד שהמשיב אחז באקדח בזמן האירועים, וראיות לכאורה טובות לכך שהוא גם ירה.

זאת, עוד בטרם ניתן משקל לראיות האחרות.

17.  שלושה שוטרים הגיעו למקום האירוע, לירן, יוחנן ונתנאל. אחד מהם ראה את המשיב מחוץ למתחם הבית, עם כובע לבן, ושלשתם החלו לרדוף. ודוק, המשיב עצמו בהודעתו הראשונה מאשר שהיה מחוץ לשער, חובש כובע לבן, כאשר הגיעו השוטרים ופרצו למתחם ואז נכנס. אולם, הוא מכחיש הטענה כי ברח, וממילא אינו מסביר התנהגות מחשידה זו.

18.  בכניסת השוטרים לחצר, שוטר אחד הקיף את הבית משמאל, שני שוטרים הקיפו את הבית מימין. בצד שמאל לא היה אף אדם, ככל שהשוטר שם לב. בצד ימין חלפו השוטרים על פני מעט נשים, ורדפו אחר האיש בכובע הלבן, אל הצד האחורי של הבית. בהקשר זה, צפייה ועיון בשחזורי השוטרים, עם מצלמת הגוף שהודלקה בין המעצר לבין החיפוש על גוף המשיב, מקלה מאוד על הבנת האירוע.

תיאורי השוטרים משתלבים היטב זה בזה, וניכרת זהירות בדבריהם, לא לטעון לקשר עין רציף כאשר זה נותק לרגע קט, לדוגמה. עולה מדבריהם, כי כאשר שני השוטרים הראשונים למעשה סגרו על המשיב, זה מכאן וזה מכאן, ובעודם מרחק מטרים ממנו, שניהם שמעו רעש משמעותי של נפילת מתכת. השוטר שהיה מעט מאחור לא שמע זאת. המשיב נעצר במעבר צר, בו טרקטורונים ופריטים נוספים. זאת, כאשר בצד אחד של המעבר הצר עומד הבית ובצד האחר קירות של שני מבנים סמוכים, עם גגות איסכורית, המתחילות מעט מעל גובה ראש השוטרים.

המשיב נעצר באמצע שטח זה, והופל לרצפה לשם השתלטות עליו.

נוכח הרעש שנשמע, עלה אחד השוטרים אל גגות האיסכורית, ראה שם את האקדח מושא כתב האישום, ואסף אותו באמצעות כפפת גומי. הוא הדגיש כי מרגע שהחזיק באקדח בידיו, לא ביצע עוד פעולות של מגע במשיב או חיפוש.

שוטר אחר תפס בכיס המשיב כדור 9 מ"מ.

19.  לטעמי, נסיבות תפיסת המשיב בסמוך לאקדח, לעצמן, מקימות ראיות לכאורה חזקות להחזקת האקדח, וראיות לכאורה בעוצמה בינונית לכך שהמשיב הוא היורה.

אכן, תיאורטית ייתכן, אף אם לא מסתבר, שהמשיב ברח בראותו שוטרים בלי שום סיבה, ובמקרה נתפס בסמוך למקום בו היה אקדח קודם, ואין קשר בין אירועים אלה לרעש שנשמע בדיוק כאשר הגיעו השוטרים. ייתכן גם שהאקדח נזרק מעל ראשו של המשיב על ידי מאן דהו, מהבית אל גג האיסכורית, ואף שוטר לא ראה זאת, וזה גרם לרעש.

אולם, תזות אלה אינן מסבירות מדוע היה למשיב כדור בכיס. ההסבר של המשיב הוא שראה במקרה את הכדור על הארץ כאשר קם, הרים ושם בכיס. זאת, בתמימות, מבלי לחשוב על כך שמדובר בזירת עבירה (שהרי מן הסתם שמע היריות שיצרו את התרמילים). ייתכן שגרסה זו תשכנע את השופט בתיק העיקרי, אך אין בה כדי לשלול את המשקל המחזק שיש לכדור שבכיס, לראיות הנסיבתיות העולות מהאקדח הסמוך והרעש שנשמע, כאשר אין עוד אדם באותו מעבר.

שילוב כל הנסיבות האלה מצריך להאמין במקריות מופלאה למדי, ובגרסת המשיב, ונראה כי ראיות לכאורה יש כאן בבירור.

20.  מעבר לכל זה, יש את הראיות הפורנזיות שפורטו.

דנ"א של המשיב נמצא על האקדח, כאשר נדגמו המקומות הקשורים לשימוש בו (מטוש אחד מידית האחיזה וההדק, ובעיקר מטוש שני שנדגם מפס הדריכה והנצרה). דנ"א זה, לעצמו, מהווה ראיה לכאורה טובה לכך שהמשיב אחז בנשק המדובר.

שרידי הירי - נמצאו על ידי המשיב, על שערו ועל הכובע שנתפס עליו.

אכן, צודק הסנגור כי בכל מקרה של מציאת ממצא פורנזי יש לבחון אם יש מקום לחשד להעברה משנית של הממצא. אולם, כאן עסקינן בכמה ממצאים, סימני ירי על המשיב ועל כובעו, וממצאי דנ"א של המשיב על האקדח.

הסנגור לא הצביע על ראיה קונקרטית המעוררת חשד שהיה זיהום הדדי בין האקדח לבין המשיב או כובעו, לאחר המעצר. אמנם, תיאורטית ניתן להעלות על הדעת שסימני ירי יגיעו מהעברה משנית מהשוטרים עצמם, אם הם עצמו בצעו ירי קודם לכן, ולא נזהרו לאחר תפיסת המוצגים. אולם, העברה דו כיוונית אינה עניין של מה בכך.

לכן, ראיות לכאורה בוודאי יש כאן.

21.  עתה, יש לקחת בחשבון כי הממצא הבליסטי מלמד על קשר בין התרמילים שנמצאו בסמוך לבית (לא בצד בו נעצר המשיב, אלא קרוב לאזור בו שני השוטרים במרדף, חלפו על פני נשים) לבין האקדח שנמצא בסמוך למקום מעצר המשיב. משמע, האקדח שהחזיק המשיב לכאורה, גם ירה. כמובן שייתכן תיאורטית שאחר ירה והעביר למשיב את האקדח (והרי יש עדויות ראיה על מעבר אקדח אחד לפחות בין בני המשפחה, בשלב קודם). אולם, המשיב לא מסר כל עדות המסבירה את הממצא, וגרסתו אינה מתיישבת עם הראיות כך או כך.

22.  נמצא, שגם הממצא הפורנזי, לעצמו, מקים ראיות לכאורה טובות בהחלט לכך שהמשיב החזיק אקדח, וממילא, נוכח סמיכות הזמנים, ראיות לכאורה מספיקות כי המשיב ירה.

23.  באשר למשיב עצמו - הרי שהגרסאות שמסר בחקירותיו במשטרה אינן משכנעות על פניהן במידה השוללת ראיות לכאורה. לפיכך, הן אינן מקימות ספק סביר בתשתית הראייתית עליה נסמכת המאשימה, או שומטות את פוטנציאל ההרשעה. כך, בחקירתו הראשונה של המשיב ביום האירוע מסר כי בין השעות 18:00 ל20:00 ישן בביתו והתעורר למשמע צעקות. יצא החוצה לכיוון הכביש, ראה מלא אנשים, וחצי דקה לאחר מכן המשטרה הגיעה. הוא נכנס לתוך המגרש והשוטרים עצרו אותו. בהודעתו גם שלל סכסוכים ושלל ריבים משפחתיים. המשיב אישר כי נמצא בכיסו כדור, ולדבריו מצא אותו בסוף הקטטה ושם אותו בכיס. כשהוטח בפניו כי הדבר אינו הגיוני, השיב: "איך לא הגיוני מה אני אעשה עם כדור אחד בכיס" (שורה 68). המשיב אישר שהכובע הלבן שהתפס שייך לו. אולם, המשיב שלל הטענה כי ברח מהשוטרים ונתפס על ידיהם לאחר מרדף. לדבריו, היה במגרש ולא ברח, טענה שאינה מתיישבת היטב עם העובדה שנתפס מאחורי הבית, ולא בכביש, שלא לדבר על כך שהיא סותרת גרסה של שלשה שוטרים.

24.  בחקירתו מיום 25.6.25 מסר המשיב כי אין לו סכסוך עם יפה או נסמאה (שורה 34). כשגרסאות המתלוננות הוטחו בפניו השיב כי הן שקרניות (שורה 42) וביקש שיציגו את המצלמות של השכנים שמתעדות הכל. בהמשך הוסיף כי האינטרס של העדות נובע מ"קנאות פשוט מאוד רוצות להרוס משפחה מה יש לי עם נשים כלום" (שורה 50). המשיב המשיך והתעקש כי לא ברח מהשוטרים, וטען "אני לא זזתי הייתי באותו מקום הם נגשו אליי ישר ושמו לי אזיקים ובמגרש ליד שמעתי את השוטרים אומרים הינה האקדח" (שורה 62). בסיום החקירה הביע בטחון כי לא יימצא דנ"א שלו על האקדח שנתפס (שורה 70).

25.  בחקירתו מיום 3.7.25 המשיב עומת מול הממצאים הפורנזיים שהתקבלו, ועמד על כך שלא נגע בנשק. לעניין ממצא דנ"א טען כי אינו יודע "אולי מישהו עטף את הנשק בבגדים שלי ורצה לסבך אותי לקח בגד שזרקתי" (שורה 8). לגבי שרידי ירי שנמצאו על הידיים שלו, על השיער ועל הכובע הלבן שחבש ביום האירוע, מסר המשיב "לא יודע איך זה עבר אליי אולי מהשוטרים שהיו אולי מעבודות מסגרות שעשיתי באותו יום אולי חיבקתי מישהו שהיה עם שרידי ירי (שורה 16).

26.  אם כן, גרסתו של המשיב אינה מסבירה הראיות נגדו, אלא מבקשת לסתור אותן, וכמובן שאין בכך כדי לשלול את קיומן של ראיות לכאורה.

27.  לסיכום הראיות - שלוש מערכות ראיות עומדות נגד המשיב. די בכל אחת כדי לעמוד, לבדה ובעוצמה, במבחן הלכת זאדה לעניין החזקת הנשק.

28.  לעניין הירי בנשק על ידי המשיב- אפשר שאין בכל אחת מן המערכות כדי לשכנע לעצמה כי המשיב גם ירה בנשק, ברמת הסתברות גבוהה מאוד. אולם, עדותה של נסמאה לעצמה עומדת במידה מספקת במבחן של הלכת זאדה. בשים לב לשילוב הראיות, לממצא בדבר שרידי הירי, לסמיכות הזמנים בין הירי לבין מעצר המשיב ומציאת האקדח, ובהתחשב בגרסתו הסתורה של המשיב, יש לקבוע כי גם לעניין הירי הראיות הן ברמה טובה בהחלט ורחוקות מקביעה שיש לראות בהן חולשה או "כרסום".

עילת מעצר וחלופה

29.  עילת המעצר - נובעת בראש ובראשונה מחזקת המסוכנות שנקבעה בחוק. אין למשיב עבר פלילי המחזק את החזקה, ולא הוצבע על נסיבות אישיות המחזקות את הערכת הסיכון. למותר לציין שאין בעצם הכחשת העבירה והראיות לכאורה כדי להחמיר את הערכת הסיכון.

30.  יחד עם זאת, מכלול נסיבות העניין מלמד על מסוכנות רבה. מהעדויות עולה כי החזקת האקדח והירי בו בוצעו תוך כדי התלהמות של בני משפחת המשיב, ולמעשה שימשו כלי לאיים על משפחת המתלוננות, אשר לחצרם הגיעו אביו של המשיב ואחיו בתחילת האירוע, שם חל הירי (על ידי מועתז), ולקרבת החצר הגיע גם המשיב. משמע, אין מדובר בירי סתמי, אלא בירי שנועד לסמן "יש לנו נשק", היינו באיום. עם זאת, המשיב לא ירה ראשון. המשיב גם לא ירה בקרבת בית המתלוננות, לכאורה, אלא תוך כדי "נסיגה" של בני משפחתו אל חצר ביתם. בכך, אולי, יש אינדיקציה כלשהי שמסוכנותו אינו כה רבה כמסוכנותו לכאורה של מועתז.

31.  עוד יש לציין, כפי שעלה מתיק החקירה, שעתיים לאחר מעצרו של המשיב, נרצח בן משפחתן של המתלוננות, ושניים מהמעורבים באירוע דנן, ממשפחת המשיב, חשודים בקשר לאותו אירוע. המשיב עצמו היה כבר עצור, ופשיטא שאין לו קשר ישיר לרצח. אולם, על פני הדברים יש סכסוך ממשי, שכבר גבה מחיר דמים. מציאות זו מגבירה את הסיכון להתלקחות אירועי דמים, נוספים. החשש הוא מוחשי, אפוא, שכל מי שיש לגביו ראיות לכאורה כי אחז בנשק באירועים סמוכים, ואפילו ירה רק באוויר, יחזור ויירה, אולי לכיוון בתים או אנשים.

32.  נוכח האמור, אני מתקשה מאוד לראות כיצד ניתן יהיה להורות על מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני, ולו בגלות רחוקה, ופשיטא שאין מקום לחלופת מעצר.

אולם, בהתחשב בכך שמדובר במי שאין לו כל עבר פלילי, ובשים לב לכך שהמסוכנות שהראה אינה המסוכנות הרבה ביותר במשפחתו, אאפשר למשיב לנסות לשכנע את שירות המבחן, ובאמצעותו את בית המשפט, שניתן לשקול מעצר בפיקוח אלקטרוני, במקום גלות מרוחק. נטל השכנוע לא יהיה קל.

33.  לפיכך, המשיב ייעצר עד תום ההליכים. אולם, אם למשיב טענות טובות ואינדיקציות חזקות לשכנע כי מסוכנותו אינה כפי שהיא נראית, ואם יש למשיב להציע מקום למעצר בפיקוח, במרחק רב מאוד, אצל ערבים משכנעים במיוחד, רשאי הוא להציע אפשרות זו.

אם כך יוצע, כיוון זה ייבדק על ידי שירות המבחן, ולאחריו בית המשפט.