בית משפט השלום בקריית שמונה

מ"י 31490-09-20 משטרת קרית שמונה נ' ברכה

תיק חיצוני: 592358/2020

בפני

כבוד השופטת דוניא נסאר

המבקשת

המאגר הישראלי לביטוחי רכב - "הפול"

נגד

המשיבים

סאלי אור ברכה משטרת קרית שמונה

החלטה

לפניי בקשה לעיון בתיק מ"י 31490-09-20.

רקע

ההליכים בתיק זה נפתחו עם בקשת המשיבה 2 משטרת קריית שמונה מיום 14.9.2020 להורות על הארכת מעצרו של המשיב 1 סאלי אור ברכה (להלן: "המשיב"), למשך חמישה ימים בחשד לביצוע עבירות אלימות. מעצרו של החשוד הוארך, וביום 17.9.2020 הוריתי על שחרור החשוד בתנאים מגבילים.

בבקשה שהוגשה ביום 23.1.2023 נטען כי כנגד המבקשת הוגשה תובענה לפיצוי על פי חוק הפיצויים במסגרת ת.א. (מחוזי ת"א) 58060-7-18 (להלן: "התובענה"), עקב פציעתו של המשיב בתאונה מיום 27.2.2018, ולצורך בירור שאלת הנזק בתובענה נדרש למבקשת תיעוד אודות התנהלות התובע - המשיב לאחר התאונה לאור המגבלות המפורטות בתצהיר שהוגש מטעמו. לטענת המבקשת המסמכים המבוקשים מתיק ביהמ"ש מטרתם להציג את מצבו של המשיב בזמן אמת ולא בהתאם לתצהיר עדותו הראשית.

נטען, כי הכלל במקרים כאלה הוא לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום, והמבקשת התחייבה שלא לעשות שימוש בחומר שתעיין בו מעבר להצגתו בבית המשפט המחוזי הדן בתובענה שהגיש המשיב.

המשיבהתנגד לבקשה וטען, כי מדובר בבקשה סתמית שאינה נתמכת בתצהיר וללא כל נימוק ענייני. נטען, כי המבקשת אינה צד להליך הפלילי שהתנהל, ומטעם זה בלבד יש להורות על דחיית הבקשה. הודגש, כי ההליך שהתנהל במסגרת תיק זה נעדר כל רלוונטיות להליך שמתנהל בינו לבין המבקשת ואשר עניינו תאונת דרכים שעבר המשיב אשר בעטיה נגרמו לו נזקי גוף שבגינם נדרשת המבקשת (מבטחת הרכב) לפצותו.

המשיב הוסיף כי הבקשה אינה אלא חלק ממסע הדיג שהמבקשת מנהלת לשם השלמת החסר הראייתי ובניסיון להפחית מנזקו ומגובה הפיצוי אותו היא תידרש לשלם לו במסגרת התובענה, והוסיף כי התרת העיון תפגע בפרטיותו באופן בלתי מידתי, שכן החומרים שמבוקש לעיין בהם נמצאים בגרעין ליבת צנעת הפרט, ובעניין זה הפנה להוראות סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות.

משטרת ישראל התנגדה לבקשה המהטעם כי המבקשת אינה צד להליך.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשת העיון קבועה בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) תשס"ג-2003 (להלן:"התקנות"), כאשרהתקנה הרלוונטית לענייננו היא תקנה 4, וזו לשונה:

(א)       כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן - בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

            (ב)        בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו, ובאין אפשרות כאמור, לשופט או רשם שיקבע נשיא בית המשפט.

             (ג)        בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת.

             (ד)       בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

             (ה)       בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באינטרס ציבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.

             (ו)        החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת.

            (ז)         התיר בית המשפט עיון לפי תקנה זו, ימלא המבקש הודעת עיון כאמור בתקנה 3, טרם העיון".

(ההדגשות מכאן והלאה לא במקור, ד.נ.)

אם כך, התקנות מתוות מסלול תלת שלבי לבחינת בקשת עיון: בשלב הראשון יש לבחון האם יש איסור בדין לעיין בחומר המבוקש; בשלב השני נבחנת השאלה האם העיון בתיק מוצדק, כאשר נקודת המוצא היא כי יש לאפשר את העיון נוכח העובדה כי הזכות נגזרת מעקרון פומביות הדיון, ובעל דין המתנגד לעיון נדרש לעמוד בנטל השכנוע כי אין להתירו, ובשלב השלישי נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין המתנגדים לעיון. ראו ת"א 46030-11-11 ג'ואברה ואח' נגד פואד עבדאלהאדי ואחיו בע"מ ואח' (7.4.2016).

ביום ‏20.8.2020 חזר ביהמ"ש העליון על ההלכה המנחה בבחינת בקשות לעיון וכך נאמרו הדבריםבמסגרת בקשת העיון שהגיש פלוני ברע"פ 1201/12 י"ח קטיעי נגד מדינת ישראל:

"ככלל ובהיעדר איסור שבדין נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון. אכן, הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון..." ונטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון בהקשר זה הוא קל יחסית (ראו, ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437 (2000). כן ראו בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עירית חיפה, פ"ד נט(3) 714, 718 (2004)). ודוק, בעלי הדין להליך רשאים כמובן להביע התנגדותם לעיון המבוקש אולם בשים לב לנקודת המוצא שלפיה יש ככלל לאפשר עיון בתיקים שהתנהלו באופן פומבי בבית המשפט, הרי שעל המתנגד לעיון מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקרטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים (ראו למשל, בג"ץ 64/17 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' ממשלת ישראל, פיסקה 3 (20.6.2017) והאסמכתאות שם)."

מיישומם של הדברים האמורים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה לעיון בתיק להתקבל. אנמק;

ראשית ובשלב הראשון, סבורני כי אין איסור שבדין או הוראה תחיקתית שמונעים עיון בתיק זה, מה גם שלא הועלתה טענה בהקשר זה ע"י מי מבעלי הדין. הליך המעצר שהתקיים בעניינו של המשיב היה הליך פומבי, הדיונים וההחלטות ניתנו בדלתיים פתוחות.

באשר לשלב השני, מצאתי כי העיון המבוקש בתיק מוצדק. המשיב הגיש תובענה לפיצוי מכוח הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, ובהתאם לטענת המבקשת, העיון הנדרש קשור לבירור טענותיו של המשיב בתצהיר עדותו הראשית והתנהלותו לאחר התאונה לאור המגבלות שפירט בתצהירו. בעניין זה כבר נקבע כי "טענה שלפיה העיון דרוש למבקש לצורך התדיינות משפטית עם צד להליך די בה, בדרך-כלל, כדי לעמוד בדרישה המינימאלית להנמקה. בהקשר זה אף אין הכרח כי המבקש יסביר כיצד העיון יועיל להתדיינות המשפטית האחרת (ראו למשל ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן ([פורסם בנבו], 26.8.2010); ע"א 3299/07 ש.י.י. צעצועים בע"מ נ' Infogrames Inc ([פורסם בנבו], 15.8.2010))." בג"צ 10003/08 עו"ד תומר לוי נגד מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר (5.4.2021), (להלן: "בג"צ לוי").

המשיב טען כי ההליך שמבוקש לעיין בו אינו רלוונטי לבירור התובענה, ואין בידי לקבל טענה זו. בהתאם לקביעת ביהמ"ש העליון הנטל המוטל על מבקש העיון לצורך התדיינות בהליך משפטי אחר הוא קל ומצומצם, כך נקבע בבג"צ לוי:

"הנטל המוטל על המבקש לעיין בתיק בית המשפט הוא כאמור נטל קל ומצומצם, וכבר נפסק כי טענה שלפיה העיון דרוש למבקש לצורך התדיינות משפטית עם צד להליך די בה, בדרך-כלל, כדי לעמוד בדרישה המינימאלית להנמקה. בהקשר זה אף אין הכרח כי המבקש יסביר כיצד העיון יועיל להתדיינות המשפטית האחרת...". על כך עיקרי הדברים חזר ביהמ"ש העליון לאחרונה ברע"א 7906/21 ‏מצליח נגד מיטרני (13.1.2022).

בענייננו, המבקשת הבהירה כי העיון דרוש לצורך בירור טענות המשיב להתנהלותו לאחר התאונה נשוא התובענה, לאור המגבלות שפורטו בתצהירו שהוגש במסגרת אותה תובענה, מה גם שלא מצאתי טעם קונקרטי, ממשי וכבד משקל, המצדיק את דחיית הבקשה לעיון. אבהיר כי, נטל השכנוע בעניין זה מוטל לפתחו של מי שמתנגד לעיון, ע"פ 2018/20 פלוני נגד מדינת ישראל (7.5.2020), פיסקה 15.

בשלב השלישי, לא מצאתי כי מתן הזכות לעיון יפגע באופן לא מידתי במי מבין הצדדים המתדיינים. המשטרה התנגדה לבקשה רק מהטעם כי המבקשת אינה צד להליך זה, והמשיב טען כי התרת העיון תפגע בפרטיותו באופן בלתי מידתי שכן החומרים שמבוקש לעיין בהם נמצאים בגרעין צנעת הפרט, ולאחר שעיינתי בבקשות להארכת מעצרו של המשיב וההחלטות שניתנו, לא מצאתי בהם מידע כלשהו הפוגע בפרטיותו של המשיב באופן המצדיק את דחיית הבקשה. בתיק אין חומרי חקירה, וודאי לא סודיים, והיעתרות לבקשה אף לא מחייבת הקצאת משאבים רבים.

התנגדותו הנחרצת של המשיב וטענתו כי התרת העיון תגרום לפגיעה בזכותו לפרטיות לא נומקה ולא פורט הנזק העלול להיגרם במתן העיון בתיק, יפים לכך קביעות בית המשפט העליון בבר"מ 1245/15 מוסקוביץ, אזרואל- משרד עורכי דין נגד נווה שוסטר בע"מ (23.3.2022):

"עוד יצוין כי על המתנגד לבקשת העיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתירו, ולשם כך עליו להעלות טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון, וכן לספק הסבר קונקרטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפת מסמכים ספציפיים (ראו למשל: בג"ץ 10076/02 ד"ר רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (22.8.2005)).".

אמנם, הזכות לעיון אינה זכות מוחלטת, ויש לערוך איזון בינה לבין האנטרסים המתחרים מולה, יחד עם זאת ובאיזון הראוי בענייננו, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה. יובהר, כי אין בהחלטתי זו כדי להתיר פרסום חומרים מהתיק שלא בהתאם להורואת החוק.

מזכירות להעביר למבקשת ולמשיבים.