מ"ח 71889-06-25

1. בקשה לקיום משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

2. ביום 7.10.2009, הוגש נגד המבקש ואדם נוסף, אבי בנאיים, כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. על-פי עובדות כתב האישום, למדו הנאשמים עם אדם אחר, דוד מנשירוב, בישיבה בנתניה. ביום 8.9.2009, התגלע סכסוך בין מנשירוב לבין בנו של ראש הישיבה, שלמד בישיבה גם כן; זאת, לאחר שהאחרון שבר טלוויזיה שאותה תלה מנשירוב בחדרו בישיבה. בעקבות הסכסוך, ניגש בנאיים אל מנשירוב וחנק אותו, עד שהלה השמיע קולות חנק. בעקבות זאת, נמלט מנשירוב מן המקום, ובמהלך מנוסתו השליך לעבר בנאיים אבן, שגרמה לו לחתך מדמם מעל עינו השמאלית. בתגובה, דלק בנאיים אחרי מנשירוב עם סכין, עד אשר חברים מן הישיבה, וביניהם המבקש, תפסוהו, הרגיעוהו, וחבשו את החתך.

3. למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, יצאו הנאשמים מן הישיבה, מצוידים בסכינים, וחיפשו את מנשירוב - אשר אותר על-ידם בחורשה סמוכה. הנאשמים, כך נטען, הפילו את מנשירוב ארצה, ולאחר שגמלה בליבם החלטה להמיתו, דקרוהו עשרות פעמים. הנאשמים חדלו ממעשיהם, רק מששמעו כי השכנים הגרים סביב החורשה הזמינו משטרה. מנשירוב הובהל לבית חולים במצב אנוש, שם נפטר כתוצאה מהתקיפה האכזרית. בעקבות מעשים אלו, יוחס לנאשמים ביצוע בצוותא של עבירת רצח, לפי סעיפים 300(א)(2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (כנוסחו אז).

4. מראשית הדיון בבית המשפט המחוזי, התעורר ספק בדבר כשירותו הנפשית של בנאיים לעמוד לדין. בחוות דעת פסיכיאטרית מיום 7.6.2010 נקבע, בניגוד לחווֹת דעת קודמות, כי הלה אינו כשיר לכך, נכון לאותו מועד. על כן, הורה בית המשפט המחוזי על הפסקת ההליכים נגדו, ועל אשפוזו בבית חולים לחולי נפש מכוח סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. ההליכים בתיק נמשכו אפוא נגד המבקש בלבד (כפי שיתואר בהמשך, נקודה זו היא העומדת במוקד הבקשה שלפנַי).

5. ביום 17.4.2011, ניתנה הכרעת הדין, בה הורשע המבקש פה-אחד (תפ"ח 3192-10-09; השופטים מ' פינקלשטיין, ל' ברודי ו-ע' גרוסקופף). נוכח גרסת המבקש, שלפיה ישן בישיבה בעת קרות הרצח, קבע בית המשפט כי הסוגיה הראשונה בה יש להכריע היא שאלת נוכחותו בזירת הרצח - שעליה השיב בית המשפט בחיוב. מסקנה זו התקבלה על-יסוד חוות דעת פורנזית, שבגדרה נבחנו ממצאי DNA שהופקו מכתמי דם שנמצאו על בגדי המבקש ונעליו. בחוות הדעת נקבע, כי "שכיחות הגברים באוכלוסיה בעלי פרופיל גנטי כפי שנמצא במוצגים הנ"ל, ותואם את זה של המנוח דוד מנישרוב, הינה אחד למעל מיליארד". האפשרות כי מנשירוב דימם על בגדי המבקש במהלך אירוע הקטטה שהתקיים יום קודם לרצח - נדחתה, על רקע עדויות בני הישיבה וחברי המנוח, כמו גם חוות דעת פתולוגית, שלפיהן נשללה האפשרות שמנשירוב דימם כתוצאה מן הקטטה. בדומה, נדחתה האפשרות לכך שדם המנוח נספג בבגדי המבקש לאחר הרצח, בהיותה גרסה בלתי-סבירה, אשר הוצגה על-ידי המבקש רק לאחר חקירתו.

6. בית המשפט הוסיף, כי עדויות השכנים, המתגוררים סמוך לחורשה, מחזקות גם הן את המסקנה שלפיה המבקש נכח בזירת הרצח. אמנם, צוינה שונות מסוימת בין העדויות שמסרו השכנים, אולם בית המשפט הצביע על מספר תיאורים חוזרים, המחזקים את הקביעה שלפיה המבקש נכח בזירת הרצח, וביניהם תיאור כי המנוח הותקף על-ידי שני תוקפים, שפעלו בצוותא; תיאור כי אחד התוקפים היה צעיר שחור שיער, והשני מבוגר ולוֹ שער לבן - באופן שתואם את מראיהם של בנאיים ושל המבקש; וכן תיאור כי התוקפים הוכיחו את המנוח על יחסו כלפי ראש הישיבה. לבסוף, ציין בית המשפט את עדויות אנשי הישיבה, שלא נמצאה בה תמיכה בגרסת המבקש, כי ישן באותו לילה בישיבה; אדרבה - היה בהן כדי ללמד כי המבקש ובנאיים נכחו בשיעור בישיבה בשעות הבוקר המוקדמות, אולם נעדרו ממנה בשעת הרצח.

7. על יסוד כלל האמור, קבע בית המשפט כי המבקש נכח בזירת הרצח. אשר למעורבות המבקש במעשה הרצח עצמו, נקבע כי התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט, הכוללת עדויות באשר לתקיפה ממושכת של המנוח על-ידי שני תוקפים, כמו גם כתמי הדם שהותזו על המבקש, והמשקל הראייתי של שקריו בנוגע לנוכחותו בזירת הרצח - מלמדים על מעורבותו, למצער כמבצע בצוותא, במעשה הרצח.

8. לבסוף, בחן בית המשפט אם יש להורות על זיכוי המבקש, בשל מחדלי חקירה שונים. בית המשפט ציין כי אכן נמצאו אי-אלו פגמים בהתנהלות רשויות אכיפת החוק, אולם אין באלה כדי להקים חשש שמא קופחה הגנת המבקש. בתוך כך, התייחס בית המשפט להעדר האפשרות להעיד את בנאיים, וציין כי מדובר ב"עניין שיש להצר עליו". עם זאת, נקבע כי אין בדבר כדי לפגום בהרשעת המבקש, שכן אי-ההעדה אינו "נוגע להתנהגות נפסדת של הרשויות או לפגיעה אחרת בתחושת הצדק שבניהול ההליכים הפליליים בעניינו של הנאשם". על רקע זה, נגזר על המבקש עונש מאסר עולם, והוא חויב בתשלום פיצויים בסך 25,000 ₪ לבני משפחת המנוח.

9. אעיר, כי כשבועיים לאחר מתן הכרעת הדין, הגיש המבקש "בקשה דחופה לביטול הכרעת הדין וגביית עדויות נוספות". בבקשה, טען המבקש כי הגיע לידו חומר חדש, המלמד כי הרצח בוצע על-ידי אדם אחר, ששהה בישיבה כחלופת מאסר (אותו אדם הוא בעל רקע פסיכיאטרי, והורשע בעבר בעבירות אלימות). הבקשה - נדחתה, בהחלטה מיום 17.5.2011, שבגדרה נקבע כי מדובר ב"ניסיון נואש ומאוחר להציע 'אשֵם חלופי'", שגם אינו עולה בקנה אחד עם החומר הראייתי. ערר נגד החלטה זו - נדחה (בש"פ 3696/11; השופט ח' מלצר); כך גם בקשה לעיון חוזר בהחלטה.

הערעור

10.  המבקש לא השלים עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי, והגיש ערעור לבית משפט זה. בערעור טען, כי חוות הדעת הפורנזית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בלתי-קבילה, כיוון שהבדיקות שביסודה לא בוצעו על-ידי מחברת חוות הדעת, וכי נפלו בה שגיאות של ממש. עוד הועלו טענות, כי לא הוכחה התקיימותו של היסוד הנפשי הנדרש לעבירת הרצח; כי לא ניתן משקל מספק לסתירות בין עדויות השכנים; וכי נפלו שגיאות בקביעת רכיב הפיצוי לבני משפחת המנוח. נוסף על כך, ובהמשך לבקשתו הקודמת, עתר המבקש להוסיף ראיות חדשות בערעור, הנוגעות למעורבות אלדד ברצח, מכוח סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

11.  הערעור - נדחה (ע"פ 5073/11; המשנה לנשיא מ' נאור, והשופטים צ' זילברטל ו-ד' ברק-ארז). נקבע, תחילה, כי אין ממש בטענות המבקש בדבר אי-קבילות חוות הדעת הפורנזית, בהתחשב בכך שזו הוגשה בהסכמת הצדדים, ושלא הוכח כי מחברת הדוח הסתייעה באופן בלתי-סביר בגורמים אחרים. למרות זאת, הוּתר למבקש להגיש חוות דעת מטעמו, אך גם לאחר שזו הוגשה - לא נמצא כי יש בה כדי להוביל להתערבות בפסק הדין. בהקשר זה צוין, כי חוות הדעת מטעם המבקש כלל אינה עוסקת בזיהוי מקור הדם, אלא ממוקדת בשאלה אם כתמי הדם מתאימים למקרה של התזה בעקבות דקירה - עניין שאין די בו, בהינתן העדרו של כל הסבר חלופי להימצאות דם המנוח על בגדי המבקש. יתר טענות המבקש נדחו גם הן, תוך שנקבע כי הוכח כדבעי היסוד הנפשי בעבירת הרצח, ולא נמצאה עילה להתערב בממצאי המהימנות שקבע בית המשפט המחוזי בנוגע לעדויות השכנים. לבסוף, נדחתה הבקשה לגביית ראיות נוספות בערעור, על רקע השיקולים המנחים בעניין זה בפסיקה, ובראשם הקביעה כי אין בראיות האמורות כדי להביא לשינוי תוצאת המשפט.

12.  המבקש לא אמר נואש, והגיש בקשה לדיון נוסף. אף זו נדחתה, משנמצא כי לא נקבעה בעניינו של המבקש הלכה חדשה (דנ"פ 188/15; המשנה לנשיאה א' רובינשטיין).

13.  במהלך שנת 2023, דוּוח על שינוי במצבו הפסכיאטרי של בנאיים, ועל המרת צו האישפוז נגדו בצו לטיפול מרפאתי כפוי. בעקבות זאת, הוגשו בקשות לחידוש ההליכים נגד בנאיים, ולעיון חוזר בהחלטה לפיה אינו כשיר לעמוד לדין. ביום 21.5.2025, הוחלט על חידוש ההליכים בעניינו, משנקבע כי הוא מסוגל "לעקוב באופן מושכל אחר הליכי המשפט המתנהלים נגדו".

הבקשה לקיום משפט חוזר

14.  ביום 30.6.2025, למעלה מ-14 שנים לאחר הרשעתו, הגיש המבקש את הבקשה שלפנַי, לקיום משפט חוזר. על-פי האמור בבקשה, המבקש התכוון להגיש בקשה לקיום משפט חוזר המבוססת על בדיקות פורנזיות חדשות, ולשם כך אף הגיש בקשה לעיון בראיות שבידי המדינה (בקשה שהתקבלה - בש"פ 4391/23; השופט א' שטיין). אולם, בטרם היה סיפּק בידו להשלים בדיקות אלו, נודע לו על השינוי שחל במצבו של בנאיים, ובהתאם לכך גם על חידוש משפטו, כמתואר לעיל. לעובדה זו "חשיבות עליונה", כך נטען, כיוון שניתן כעת, לראשונה, לחקור את בנאיים באשר למעורבות המבקש ברצח מנשירוב. עוד נטען, כי ישנה אפשרות לכך שבמסגרת המשפט של בנאיים חוות הדעת הפורנזית שהוגשה לבית המשפט המחוזי - תיפסל, או שיושלמו בדיקות מדעיות אשר יוכיחו את חפות המבקש. אשר על כן, נטען כי קיימת עובדה חדשה - משפטו של בנאיים - שבכוחה להביא לשינוי תוצאות המשפט, כך שעניינו של המבקש נופל בגדרי העילה שבסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט (נוכח דבריו אלה, הגיש המבקש, לצד בקשת המשפט החוזר, גם בקשה לעיכוב משפטו של בנאיים, עד להכרעה בבקשת המשפט החוזר; בקשה זו - נדחתה, בהחלטתי מיום 14.7.2025).

15.  במישור המעשי, טוען המבקש כי נוכח חידוש המשפט של בנאיים, "מתן אפשרות למשפט חוזר הינה בעצם מתן אפשרות למבקש להשתתף במשפט" - כך שקיום משפט חוזר בעניינו לא יפגע ביכולת המדינה לנהל את המשפט, לא תיקר עלויות, ולא יטריח עדים שלא לצורך.

16.  המשיבה, מצִדה, סבורה כי הבקשה אינה מגלה עילה לקיום משפט חוזר. אמנם, כדברי המבקש, התקבלה בבית המשפט המחוזי חוות דעת פסיכיאטרית עדכנית, שממנה עולה כי מצבו הנפשי של בנאיים השתפר, וניתן לחדש את ההליך המשפטי בעניינו. עם זאת, גורסת המשיבה, אין באמור הצדקה לקיום משפט חוזר; האפשרות שמשפטו של בנאיים יביא לפסילת חוות הדעת הפורנזית בעניין המבקש, או שיבוצעו בדיקות נוספות "אינן אלא בגדר השערות בלבד, שאינן יכולות להצדיק נקיטה בהליך יוצא דופן ונדיר של משפט חוזר". לצד האמור, הדגישה המשיבה כי אם תוצג או תיווצר ראיה חדשה במסגרת משפטו של בנאיים, אשר לה פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט בעניין המבקש - תהא סלולה הדרך לפניו להגשת בקשה חדשה לקיום משפט חוזר. במישור ההליכי נטען, כי הצעת המבקש, שלפיה יותר לו "להשתתף" במשפט של בנאיים - אינה פרוצדורה מוכרת בסדר הדין הפלילי; וממילא, אין בה כדי להצדיק קיום משפט חוזר. על אלה הוסיפה המשיבה את חשיבותו של עקרון סופיות הדיון, שאף הוא שוקל נגד היעתרות לבקשה.

דיון והכרעה

17.  לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובה לה, על נספחיהן, ובפסקי הדין ובהחלטות שהתקבלו בהליכים הקודמים בעניינו של המבקש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה - להידחות. כידוע, ביסוד הסמכות להורות על קיום משפט עומד הצורך לאזן בין שני ערכים - מניעת הרשעות שווא מחד גיסא, ועקרון סופיות הדיון מאידך גיסא (ראו: מ"ח 3551/22  שטיינברגר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 ‏(‏31.5.2022‏)‏;‏ מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג‏(‏1‏)‏ 529, 559 ‏(‏1999‏) ‏‏(להלן: עניין קוזלי)). באיזון זה, ידו של עקרון סופיות הדיון על העליונה; הסמכות להורות על משפט חוזר מופעלת במשורה, במקרים חריגים וייחודים בלבד (מ"ח 66581-09-24 סרור נ' מדינת ישראל, פסקה 70 ‏(12.5.2025‏)‏; מ"ח 1830/19 באשה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 ‏(10.12.2020‏)).

18.  בהתאם, נפסק כי המבקש להיתלות בעילה שבסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, אינו יכול להסתפק בהצגת טענות כלליות וספקולטיביות בנוגע לקיומן של עובדות או ראיות חדשות (ראו: מ"ח 5048/04 אייזן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 30 ‏(‏20.11.2005‏)‏). חלף זאת, עליו להציג תשתית ראייתית-עובדתית מוצקה, המעלה כי בידו ראיות או עובדות חדשות "בעלות אותו 'משקל סגולי' שכשלעצמו, או בהשתלבותן עם החומר שהיה בפני בית-המשפט יש בהן כדי להביא לשינוי תוצאת המשפט" (מ"ח 10392/02  עמיאל נ' מדינת ישראל, פ"ד נז‏(‏2‏)‏ 297, 298 ‏(‏2003‏). ראו גם: מ"ח 39080-07-25  אנורי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 ‏(17.9.2025‏)‏). לצורך כך, נדרש להראות כי לעובדות או לראיות החדשות אמינוּת לכאורית, וכי גלום בהן פוטנציאל ממשי לשינוי תוצאות המשפט לטובת המבקש (עניין קוזלי, עמ' 561).

19.  בענייננו, גורס המבקש כי האפשרות שתיפסל חוות הדעת הפורנזית שביסוד הרשעתו, או שיושלמו בדיקות פורנזיות נוספות, מצדיקה, כבר עתה, להורות על משפט חוזר בעניינו. טענה זו - אין בידי לקבל; היא מבוססת על השערות בעלמא, בדבר התפתחויות עתידיות, שאינן ודאיות, במשפטו של בנאיים, ולפיכך מרוחקת מרחק רב מן התשתית העובדתית הנדרשת לשם קיום משפט חוזר. זאת ועוד, היגיון רב גלום בדברי המשיבה, שלפיהם ככל שתתגלנה או תיווצרנה ראיות כאמור - יהיה זה המועד המתאים להגיש על בסיסן בקשה חדשה לקיום משפט חוזר. אשר על כן, לא מצאתי הצדקה לסטות, בשלב הזה, מעקרון סופית הדיון.

20.  טענה נוספת בפי המבקש, כי האפשרות לחקור כעת את בנאיים עשויה לשפוך אור חדש על פרשיית הרצח של מנשירוב, ובכך להביא לזיכויו. אכן, בית המשפט המחוזי ציין בהרשעתו, כי "יש להצר" על כך שנמנע מן המבקש לחקור את בנאיים, וכי הדעת אינה נוחה ממצב דברים זה. ואולם, בעצם העובדה שבנאיים לא נחקר, אין כדי להצדיק כעת עריכת קיום משפט חוזר, על כל המשמעויות הנגזרות מכך: "גם אם תתאפשר עדותה של [המבצעת הצוותא] לא ניתן לדעת מה יהיה תוכנה. כל שהמבקש מציין בבקשתו הוא כי לטענתו מצבה הנפשי של [המבצעת בצוותא] מאפשר לה להעיד כעת. מכאן שטענותיו של המבקש כלליות, וממילא תוכנן הוא בגדר סברה [...]והוא בודאי לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על מי שמבקש להוכיח קיומה של עילה למשפט חוזר" (מ"ח 10728/07 אוחנה נ' מדינת ישראל, פסקה 24 ‏(18.5.2008) (להלן: עניין אוחנה)). הנה כי כן, נוכח האמור, נדרש היה המבקש להסביר - ולוּ בקווים כללים, בשים לב לקשיים שפירוט מסוג זה עשוי לעורר - כיצד סבור הוא כי תוכל חקירת בנאיים לקעקע את התשתית הראייתית האיתנה שבבסיס הרשעתו. זאת, בפרט, נוכח העובדה שההרשעה בוססה על ראיות פורנזיות משמעויות, כמו גם על עדויות רבות ומגוונות. דא עקא, פירוט כאמור - אין בנמצא, אף לא באופן מינימאלי. המבקש הסתפק בלקבוע, כי "לאפשרות העדתו של אבי בנאים כיום ישנה חשיבות עליונה, שכן ייתכן כי בעדותו אבי בנאים יחזק את טענת חפותו של המבקש ובלי להכביר במילים בנדון ודי לחכימה ברמיזה" (ההדגשה הוּספה - נ' ס'); שתק ולא יסף. בכגון דא, כפי שצוין בעניין אוחנה הנ"ל, אין די על מנת לבסס הצדקה לעריכתו של משפט חוזר.

21.  סיכומם של דברים: השינוי במצבו הנפשי של בנאיים, כמו גם חידוש המשפט בעניינו, אינם מצדיקים קיום משפט חוזר בעניין המבקש.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"ו (04 ינואר 2026).