מ"ח 60907-04-25

1. בקשה לקיום משפט חוזר, לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) בעקבות החלטת בית המשפט העליון מיום 26.3.2025, ברע"פ 43686-03-25 (השופט י' אלרון), שבמסגרתה נדחתה בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 20.2.2025, בעפמ"ק 33062-12-24 (השופט כ' בן אליעזר). בפסק דין זה, נדחה ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט השלום בפתח תקווה, מיום 29.10.2024, בח"נ 47243-03-24 (השופט א' סלטו).

2. ביום 29.10.2024 הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירה של חניית רכב במקום בו החניה אסורה לפי סעיף 5(א)(2) לחוק העזר לראש העין (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"ח-1998. בגזר הדין, נגזר עליו קנס על סך 1,000 ₪. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי - נדחה. בקשת רשות לערער שהגיש המבקש - נדחתה גם היא.

מכאן הבקשה שלפנַי.

3. הבקשה מבוססת, ככל הנראה, על העילה הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, המאפשרת לקיים משפט חוזר, אם "נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין". לא קל לחלץ מן הכתובים טענות קונקרטיות, משפטיות או אחרות; המבקש, שאינו מיוצג, שב ומשיג על קביעות הערכאות קמא וחוזר על הנטען על-ידו בהליכים קודמים.

4. לאחר שעיינתי בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה - להידחות. כידוע, הליך של משפט חוזר הוא החריג לכלל, ויש להורות על עריכתו רק במקרים בהם הוכח כי האינטרס בדבר עשיית הצדק גובר על האינטרס בדבר סופיות הדיון (מ"ח 6731/96 ברנס נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 241, 248 (2002)). עיון בהחלטת בית משפט זה בבקשת הרשות לערער מלמד, כי טענות דומות לאלה שמעלה המבקש בבקשתו הנוכחית - נבחנו ונדחו. מדובר בטענות בעלות אופי ערעורי מובהק; אין מקום לדון בהן במסגרת בקשה לקיום משפט חוזר.

הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית אפוא בזאת.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"ה (27 מאי 2025).