מ"ח 26137-08-25

בקשה לקיום משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

הרקע הרלבנטי לבקשה פורט בהחלטתי מיום 30.7.2025, שבה נדחתה בקשתו הקודמת של המבקש לעריכת משפט חוזר (מ"ח 73250-07-25). המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי זהות המאשימה בהליך נגדו לא היתה ברורה ועקבית, מה שפגע בזכותו להליך הוגן. זאת, שכן השוואה בין כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, ההחלטות ופסקי הדין של בית משפט השלום, ושובר תשלום הקנס שהומצא לו, מעלה כי בחלק מהמקומות צוין כי המאשימה היא מדינת ישראל, בעוד שבמקרים אחרים צוין כי מדובר בעיריית ראשון לציון, או גוף הפועל מטעמה.

ברי, כי טענה זו אינה מבססת, ולוּ בדוחק, עילה לקיום משפט חוזר. לפיכך, דין הבקשה לקיום משפט חוזר – להידחות, ללא צורך בתשובה. ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה.

לא נעלם מעינַי פרק הזמן הקצר ביותר שחלף מאז החלטתי בבקשה הקודמת –שניתנה לפני 13 יום בלבד – עד להגשת הבקשה דנן; כך גם העובדה כי לצד שתי הבקשות הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע גזר הדין. התנהלות זו מצִדו של מבקש, מעוררת חשש שמא הוא מגיש בקשות סרק, אך ורק בתקווה לעכב את ביצוע עונשו; לדחוק את הקץ. על רקע האמור, ומשנמצא כי לא היתה כל הצדקה להגשת בקשה זו, שקלתי אם נכון יהיה להטיל על המבקש הוצאות לטובת אוצר המדינה (ראו למשל: מ"ח 57286-02-25 איכר נ' מדינת ישראל (13.3.2025); מ"ח 31945-07-25 אבו רומי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (24.7.2025)). חרף האמור, לפנים משורת הדין, החלטתי, בפעם הזו, להימנע מהטלת הוצאות כאמור; אך לא לעולם חוסן.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

ניתנה היום, י"ח אב תשפ"ה (12 אוגוסט 2025).