בפני בקשה להורות על הסרת עיקולים, ביטול ערבויות והשבת פיקדון אשר הופקד ביחס לתפוסים אשר נתפסו במסגרת חקירה.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

1.      במסגרת חקירה שהתנהלה בעניין המבקש נתפסו משאית מ.ר 72-701-87 (להלן: "המשאית") ושופל מ.ר: 30004 (להלן: "השופל"), להלן: "התפוסים".

2.      בתאריך 3.5.2022 הוגשה הודעה מוסכמת על ידי הצדדים ובה נקבע שחרורם של התפוסים בכפוף לתנאים המפורטים בהודעה ובין היתר:

א.    איסור דיספוזיציה בתפוסים.

ב.      רישום עיקול על התפוסים.

ג.       רישום עיקול על פוליסת הביטוח של התפוסים.

ד.      תשלום דמי האחסנה והגרירה של התפוסים

ה.     ניקוי הפסולת בהתאם לצו הניקוי שנמסר למבקש.

ו.       הצהרה של המבקש כי יפסיק ויסגור את פעילות תחנת המעבר מושא החקירה.

ז.       הפקדה כספית בסך 25,000 ₪ כחלופת תפיסה.

ח.     חתימה על התחייבות עצמית בסך של 50,000 ₪.

נקבע כי התנאים יעמדו בתוקפם למשך 180 ימים מיום מתן ההחלטה, אלא אם בתקופה זו יוגש כתב אישום המבקש או מי מטעמו בהקשר לעבירות עם התפוסים ובמצב זה יעמדו התנאים בתוקף עד לתום ההליכים.

בהתאם לבקשת הצדדים ההודעה קיבלה תוקף של החלטה.

3.      בתאריך 14/12/22 המבקש הגיש בקשה לביטול העיקולים, הערבויות ולהשבת כספי הפיקדון שהופקדו על ידו וזאת בשים לב לעובדה כי חלפה תקופת 180 הימים, לא הוגש כתב אישום ולמעשה החקירה לא התקדמה מאז.

4.      ביום 18/12/22 המשיבה הגיבה לבקשה והתנגדה להסרת העיקולים וביטול הערבויות והשבת הפיקדון ובמקביל ביקשה להאריך את התנאים בעוד 90 ימים. בתגובה ציינה המשיבה כי עתיד להיות מוגש כתב אישום בחודשיים הקרובים וכי המשיבה תבקש לחלט את התפוסים במסגרת הליך זה.

5.      נוכח האמור נקבע דיון בבקשה.

6.      עובר למועד הדיון הגישה המשיבה הודעה ובה ציינה כי כתב אישום בעניינו של המבקש הוגש לבית המשפט בתל אביב , מספר הליך: 65765-12-22 במסגרתו התבקשה בקשת חילוט ככל שהנאשמים יורשעו.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המבקש חזרה על עמדתה לפיה מאחר ולא הוגשה בקשה להארכת התנאים ולא הוגש כתב אישום במועד - יש מקום להסרת כלל התנאים.

הפנתה בטיעוניה לפסיקה וטענה כי אך בעקבות הבקשה שהגישה לביטול התנאים הונעה החקירה שוב ובעקבות סיומה הוגש כתב אישום כנגד המבקש. כמו כן, ציינה כי למשיב חובות והלוואות והגישה מסמכים בהקשר לכך.

ב"כ המשיבה ציינה כי בנקודת הזמן הנוכחית הסעיף הרלבנטי הוא סעיף 35 לחוק. סעיף זה מקנה לביהמ"ש שיקול דעת באשר לביטול התנאים או להאריכם. הפנתה בטיעוניה לרע"פ 9752/09 עובדיה.

כמו כן, ציינה כי הוגש כתב אישום ובו צוין כי המדינה תבקש לחלט את התפוסים. באשר לאי הגשת הבקשה במועד ציינה כי הדבר אכן לא נעשה אך המשיבה לא שקטה על שמריה , פעלה לסיום השלמות החקירה והגשת כתב אישום.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית - סעיפים 34 ו- 35 לפקודת סדר הדין הפלילי(מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969 .

במקרה דנן, ניתן צו קודם ביחס לתפוסים, בהסכמת הצדדים להמשך החזקת התפוסים בתנאים שנקבעו בין הצדדים. במסגרת התנאים, נקבע כי ההסכמה תקפה למשך 180 ימים אלא אם במסגרת תקופה זו יוגש כתב אישום שאז, יעמדו התנאים עד לתום ההליכים.

באשר לשאלת סמכותו של בית המשפט להארכת התנאים הנ"ל אף בחלוף 180 הימים, ברי הוא כי סמכות בית המשפט קיימת נוכח העובדה כי כבר ניתן צו בעניין התפוסים הנ"ל במסגרת הסכמות הצדדים כפי שבואר לעיל. (ראו והשוו רע"פ 9752/09 א.א מור השמות ותעסוקת כח אדם בע"מ נ' משטרת ישראל, החלטה מיום 31.1.2010).

מחד, קיימת העובדה כי הוגש כתב אישום וכי התבקש חילוט התפוסים במסגרתו. כמו כן, הסכמות הצדדים כוונו כך שהתנאים יוותרו על כנם לכשיוגש כתב אישום עד לתום ההליכים המשפטיים.

העובדה כי הוגש כתב אישום היא הנותנת כי קיימת תשתית ראייתית ביחס למעורבות התפוסים בעבירות המיוחסות לכאורה וכי קיימת נחיצות בהמשך קיומם של התנאים על מנת לאפשר את נושא החילוט כחלק מההליך הפלילי.

מאידך, יש לתת משקל למחדלי המשיבה באי הגשת הבקשה להארכת התפוסים במועד ולפגיעה הקניינית המתמשכת במבקש. בהקשר זה, רלוונטית העובדה כי המבקשת לא הגישה הבקשה מיוזמתה אלא, הבקשה להארכת התנאים להחזקת התפוסים הגיעה במענה לבקשת המבקש לביטול התנאים.

בית המשפט העליון כבר העיר כי "הימנעות המשטרה מלנקוט צעדים על פי חוק מהווה אי תקינות מובהקת שתוצאותיה בצידה" (ראו בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2), 464, 478 (שופטת שטרסברג- כהן). [להלן: "עניין עובדיה"].

יוער כי הוראות החוק אינן אך עניין פרוצדורלי גרידא אלא יש מהות בצידן והן נועדו לייצר מנגנון שלפיו בתום התקופה שננקבה בחוק, בית המשפט יוכל לבצע בקרה אשר במסגרתה תישקל התקופה שחלפה זה מכבר, התקופה המבוקשת להארכת המשך החזקת התפוסים ואף בחינה מחודשת של התנאים שנקבעו במסגרת חלופת תפיסה. הבחינה תיעשה על רקע העובדה כי המצב בהכרח מהווה פגיעה קניינית עבור המשיב. כמו כן, יש לשקול את מהות החשדות המיוחסים, האם הוגש כתב אישום ואם לאוו וכיוצ"ב שיקולים שונים הרלוונטיים להחלטה. דברים ברוח דומה נאמרו גם בבש"פ 998/05 קחבר פפיסמדוב נ' מ"י , החלטה מיום 20.3..2005).

באת כח המבקש הגישה פסיקה, בין היתר הפנתה לה"ת 9998-03-19 דיב אבו ג'אבר נ' משטרת ישראל - שם נתנה החלטה לביטול הערבויות ואולם, במקרה זה הייתה התחייבות מפורשת של המשטרה כי לא תבקש להאריך את תוקף הערבויות פעם נוספת, מה שאין כך בעניין דידן.

כמו כן, הפנתה לה"ת 34794-11-21 אלעברה נ' משטרה ירוקה - שם הושבו התפוסים למבקשים ברם, דשם, היחידה החוקרת אף לא פעלה לקידום החקירה במשך חצי השנה שבה היו התפוסים מוחזקים (זאת בנוסף לכך שהוגשה בקשה באיחור להארכת החזקת התפוסים וטרם ניתן צו בהתאם לסעיף 34). במקרה דנן, ניתן זה מכבר צו לגבי התפוסים בהסכמה וכן, היחידה החוקרת פעלה והשלימה את החקירה כך שהוגש כתב אישום.

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים והאינטרסים, יהא זה נכון ומידתי להפחית מהפיקדון סך של 5,000 ₪ אשר יושבו לידי המבקש. (כך שיוותר בפיקדון סך של 20,000 ₪).

יתר התנאים שנקבעו יעמדו בעינם עד החלטה אחרת.

יתר הטענות, בין המהותיות ובין הדיוניות לגבי התפוסים, ציינה ב"כ המבקש ובצדק בדיון בפניי, כי אין מקומן להישמע במסגרת הדיונית שבפניי וברי הוא כי טענותיו של המבקש שמורות עמו ודינן להתלבן בערכאה הדיונית אשר תדון בבירור כתב האישום לגופו.

המסמכים אשר הוגשו על ידי ב"כ המבקש במהלך הדיון ביום 9.1.23 יושבו לידי ב"כ המבקש באמצעות מזכירות בית משפט.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"ג, 22 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.