1

1.         המדובר בבקשה להחזרת תפוס שהוגשה בתאריך 31.10.18. המבקש עתר להורות למשיבה- המשטרה הירוקה, להשיב לחזקתו שתי משאיות שנתפסו ע"י המשיבה מידי בנו של המבקש.

            ע"פ הבקשה, בנו של המבקש פעל בניגוד להוראת המבקש והשליך פסולת שלא בתחנת מעבר כנדרש ע"פ חוק.

            המבקש כאמור עתר לשחרר את המשאיות בכפוף לתנאים שיקבע בבית המשפט.

2.         בתגובה שהוגשה ע"י משטרת ישראל - מדור הגנת הסביבה, נתבקש בימ"ש לדחות את הבקשה. נטען בתגובה שאין סמכות מקומית לביהמ"ש בחדרה לדון בבקשה ולחלופין אין מקום להיעתר לבקשה בשל אינטרס הציבור במיגור עבירות כנגד איכות הסביבה.

            בהמשך התגובה, נטען, כי הרכבים נתפסו ע"פ סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי וכי החזרת הרכבים תעניק לגיטימציה להמשך ביצוע עבירות נגד איכות הסביבה.

3.         בתאריך 11.11.18 נקבע דיון במעמד הצדדים לתאריך 22.11.18 והמשיבה לא התייצבה לדיון. ב"כ המבקש שוחח טלפונית עם סגן מפקד המשטרה הירוקה אשר אמר לב"כ המבקש שהם מסכימים להחזרת הכלים בכפוף לתנאים שיקבע בימ"ש.

2

ואכן ניתנה החלטה, על פיה, שחרר בימ"ש את המשאיות בכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטה.

בהמשך התברר שאכן התנאים מולאו והמשאיות שוחררו.

4.         בתאריך 28.11.18 הגישה המשיבה (המאשימה) בקשה לשינוי תנאי השחרור, כאשר, במסגרת הבקשה נטען, שהמשטרה הירוקה אינה מוסמכת להסכים לשחרור התפוסים שכן המדובר בתיק של "משטרת ישראל" ולא של "המשטרה הירוקה". מעבר לכך, נטען שהחלטת בימ"ש אינה עומדת ברף שנקבע בפסיקה לגבי שחרור רכבים תפוסים.

5.         כבר מיד אציין שאין לקבל את הטענה ש"המשטרה הירוקה" לא היתה מוסמכת להסכים לשחרור ע"פ שיקול דעת בימ"ש.

            הן "המשטרה הירוקה" והן "המשטרה הכחולה" הינם גופים של מדינת ישראל ואין ספק שהסכמת סגן מפקד המשטרה הירוקה, שניתנה ביום הדיון בתאריך 22.11.18 ניתנה ע"י גורם רלוונטי לאירוע נשוא הבקשה.

            יודגש שבתגובה שהוגשה בתאריך 7.11.18 ע"י מדינת ישראל, לא הודגש "ברחל בתך הקטנה" שהמדובר בבקשה שהוגשה כנגד גוף שאינו הגוף הרלוונטי, נהפוך הוא, המדינה הגיבה לבקשה שהוגשה כלפי המשטרה הירוקה כאילו המדובר ב"גוף הנכון". הגם שבכותרת צויין מדינת ישראל- משטרת ישראל - תביעות מדור הגנת הסביבה.

            משכך הם פני הדברים, רשאי היה בימ"ש להניח, וכן ב"כ המבקש שאכן מדובר בבקשה שהוגשה לגורם המתאים. רק לאחר מתן החלטה לגבי שחרור המשאיות, הוגשה בקשה ע"י המשיבה בה הובהר שלטענתה הצהרת סגן מפקד המשטרה הירוקה, על פיה, הינו משאיר את ההחלטה לשיקול דעת בימ"ש, נעשתה "שלא בסמכות".

6.         לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בתאריך 24.12.18 ועיינתי בתגובת המשיבה, שניתנה בכתב, סבור אני שיש להשאיר את החלטתי מיום 22.11.18 על כנה.

            אציין שממילא המשאיות כבר הוחזרו לידי המבקש בתנאים שקבע בימ"ש ואין מקום כיום להורות על השבת המצב לקדמותו.

            מעבר לכך, מדינת ישראל באמצעות סגן מפקד המשטרה הירוקה, הצהיר שאכן אישר לבימ"ש ליתן החלטה ע"פ שיקול דעתו, ועל כן בצדק סבר בימ"ש שאכן רשאי הוא ליתן החלטה ע"פ שיקול דעתו והתנאים שיקבע, כפי שאכן נעשה.

3

            הטענה שהועלתה שעקב שהות ב"כ המשיבה בחו"ל, לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, אין לקבלה שכן וודאי שהיה בגוף הרלוונטי גורמים נוספים שהיו יכולים להגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי ומשלא נעשה כן, אין למשיבה להלין אלא על עצמה.

            אוסיף ואומר שאין בהחלטתי משום תקדים אשר מחייב את המשיבה בעתיד ביחס למקרים דומים וכל מקרה ומקרה לגופו.

            במצטבר מכל האמור לעיל, הבקשה לשינוי ההחלטה, נדחית.

            החלטתי מיום 22.11.18 תישאר על כנה.

            העתק החלטה זו יישלח לצדדים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......