בפניי בקשה להחזרת תפוס במסגרתה עותר המבקש להשיב לרשותו 2 מסורים ובולי עץ אשר נתפסו ביום 28.1.23 על ידי פקח של המשיבה (להלן: התפוסים).

טענות הצדדים:

בקצרה ייאמר, כי לטענת המבקש העצים אשר נתפסו נכרתו בביתו ושייכים לו ואולם, הפקח לא קיבל את דבריו ובחר להאמין לאחר אשר טען כי העצים שייכים לו.

לפיכך, עתר המבקש להורות על השבת התפוסים לידיו.

במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 20.2.23, הוסיף וטען המבקש כי הוא זכה במכרז לחיתוך עצים מצומת מחניים ועד מרום גולן ומשמר הירדן וכי הוא הציג אישור כריתה והוביל את העצים לביתו.

לדבריו, יש ברשותו אישורים הן של קק"ל והן של נתיבי ישראל וכי נגרם לו הפסד כספי רב.

במסגרת תגובתה בכתב מיום 5.2.23 הביעה המשיבה את התנגדותה לבקשה.

לאחר שעמדה באריכות על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לתיק זה, טענה המשיבה כי המשיב, בצוותא עם אחר, חשוד בביצוע עבירה של פגיעה בשמורת טבע, על פי סעיף 30(ד) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח- 1998 (להלן: החוק).

לדבריה, המבקש ואחר חשודים כי עסקו בניסור או חיתוך עצי אקליפטוס אשר מקורם בפארק הירדן שהינו שמורת טבע מוכרזת.

כן ציינה המשיבה, כי המבקש לא נשמע להוראות פקחי המשיבה ושוטרת שהייתה במקום, התלהם ואיים על אנשי אכיפת החוק במקום.

לפקחי המשיבה הייתה מסורה הסמכות לבצע חיפוש ואף לתפוס את התפוסים ללא צו בית משפט.

עוד טענה המשיבה, כי לנוכח גרסתו של המבקש בחקירתו אזי נדרש ביצוען של בדיקות מעמיקות בממצאים אשר נתפסו לרבות בדיקות מעבדה וכי המדובר ב"אירוע טרי".

לטענת המשיבה, המסורים שימשו לביצוע עבירה והם אף עתידים לשמש כראייה מטעם המשיבה ואילו לגבי העצים שנתפסו המדובר בתפוסים שנעברה בהם עבירה ואף הם עשויים לשמש כראיה.

כן הבהירה המשיבה, כי בהתאם למדיניותה קרוב לוודאי שתעתור לחילוט התפוסים במסגרת הליך משפטי עתידי.

במסגרת הדיון טען ב"כ המשיבה כי בתיק החקירה מצויות ראיות טובות אשר יש בכוחן לבסס חשד סביר לביצוע עבירה של כריתת עצי אקליפטוס בתוך שמורת הטבע.

לדבריו, המשיבה מבקשת לבצע פעולת חקירה מהותית בכדי לאשש או להפריך את החשד אשר דורשת את הכלים בכדי לבצעה.

כן העיד בפניי מר נתן בינוסוביץ אשר לדבריו המשיבה יצרה קשר עם מעבדת סימנים לאחר דגימת העצים ובשל שינוי צורך הבדיקה, היה צורך לדגום את העצים מחדש ולשלוח אותם לקבלת חוות דעת.

דיון והכרעה:

כבר בתחילה יצוין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לא מצאתי ממש בטענות המבקש בדבר היעדר סמכות תפיסת התפוסים על ידי פקחי המשיבה.

אכן, סעיף 59 לחוק מקנה לפקחי המשיבה את הסמכויות המוקנות לשוטרים, בשינויים המחייבים, בהתאם להוראות סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט- 1969 (להלן: הפקודה).

מעיון בחומר החקירה, מצאתי כי אכן קיים חשד סביר לביצוע עבירה של פגיעה בשמורת טבע לפי סעיף 30(ד) לחוק ולפיכך, מצאתי כי פקחי המשיבה עשו שימוש כדין בסמכותם עת תפסו את התפוסים נשוא תיק זה.

כן מצאתי כי התכליות העומדות בבסיס סמכות תפיסת חפצים בהתאם להוראות הפקודה מתקיימים במקרה דנן שכן שוכנעתי כי קיימת הן תכלית מניעתית, הן תכלית ראייתית והן תכלית של חילוט.

אכן, המדובר בחקירה המצויה בראשיתה ולפיכך, כמו גם להסכמתו הכללית של המבקש, כפי שזו באה לידי ביטוי במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 20.2.23, מצאתי כי יש מקום להותיר את התפוסים בידי המשיבה בשלב זה וזאת, עד לביצוע בדיקת מעבדה לזיהוי מקור העצים התפוסים.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה בשלב זה את הבקשה.

עם זאת, ולאחר שקילת צורכי החקירה אל מול זכותו הקניינית של המבקש והעבודה כי המסורים אשר נתפסו משמשים אותו לפרנסתו, מצאתי כי באיזון הראוי ניתן למשיבה פרק זמן של 30 ימים לביצוע בדיקת המעבדה וגיבוש החקירה לידי החלטות סופיות.

ככל ולא תתקבל החלטה סופית מאת המשיבה עד למועד זה, יוכל המבקש להגיש בקשה חדשה, או אז נדמה כי נקודת האיזון תשתנה.

להודיע.

ניתנה היום, ה' אדר תשפ"ג, 26 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.