1

בפני בקשה להחזרת תפוסים והפשרת חשבונות בנק מוקפאים.

מחומר החקירה שהוצג בפני עולה כי המבקש 2 (להלן: המבקש) נחקר כחשוד במסגרת פרשיה מסועפת בה נחקרו חשדות לביצוע עבירות סחיטה באיומים, עבירות מס, עבירות מרמה בהיקף נרחב של מליוני ₪ ועבירות על חוק איסור הלבנת הון, ע"י ראש ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן, ורבים אחרים מעובדי הנמל וכן אנשי עסקים וחברות הקשורות אליו. המבקש הינו קרוב משפחה (בן דוד) של אלון חסן, משמש כסמנכ"ל תפעול בחברת "דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ" (להלן: חברת דנה) שהינה אחת החברות המרכזיות החשודות ששימשו לביצוע העבירות וכצינור להעברת כספי העבירות, וכן בעלים ומנהל של חברת ד.ח. השכרת נכסים והשקעות בע"מ (להלן: חברת ד.ח.), אליה העבירה חברת דנה סך של מעל 2 מליון ₪ בשנים 2012-2014.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת) היא אשתו של המבקש.

הבקשה מתייחסת לשלושה חשבונות בנק שבהם הוקפאו, לצורך חילוט עתידי, סכומי כסף המסתכמים בסך של 130,000 ₪, מתוכם חשבון אחד משותף למבקשים, אחד ע"ש המבקש ואחד על שם חברת ד.ח., וכן לרכב מסוג מאזדה שבבעלות המבקשת ובשימושה.

2

ב"כ המבקשים הציג הסבר לגבי הכספים בחשבון השייך למבקש, ולפיו הכספים הועברו לו ע"י אמו מכספי פנסיה שלה (הוצגו מסמכים).

ב"כ המשיבה טען כי אין מקום להידרש למקור הכספים בחשבונות הנ"ל, שכן גם אם מקורם חוקי, סמכות החילוט לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון נוגעת לרכוש בשווי השלל שהושג ע"י המבקש בעבירות שבוצעו על ידו, ואין צורך להוכיח כי הכספים הספציפיים המופקדים באותם חשבונות הינם ממקור בלתי חוקי.

ב"כ המבקשים טען כי גם אם קיים יסוד סביר לחשדות כנגד המבקש, הרי שמדובר ברכוש משותף של בני הזוג עליו חלה הלכת השיתוף, ועל פי הפסיקה, זכותה הקניינית של המבקשת גוברת על זכות החילוט ביחס לכספים השייכים למבקש.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי המקום לשקילת זכויותיה הקנייניות של המבקשת במסגרת הלכת השיתוף בין בני זוג, אינו בשלב זה אלא לאחר סיום ההליך המשפטי וקביעת גורלם של הכספים ויתר הנכסים התפוסים, בהחלטה הסופית על החילוט. זאת לאחר שתתברר התמונה הראייתית לגבי מעורבותו הפלילית של המבקש בעבירות המיוחסות לו, היקף הכספים שהופקו על ידו ו/או ע"י חב' ד.ח. שבבעלותו עקב ביצוע העבירות, ובית המשפט ישקול את היקף החילוט הראוי.

מאחר שמדובר בהקפאת כספים שהיו בחשבונות ברגע התפיסה, ולא מכאן להבא, והמבקשים אינם מנועים מלהמשיך להשתכר למחייתם (שהרי המבקש אינו במעצר), אין מקום להורות על שחרור הכספים התפוסים, שנועדו להבטיח את החילוט של שווי שלל העבירות בתום ההליך.

לגבי הטענה כי חברת ד.ח. חייבת משכורות למבקשת - הרי שעולה מעדותה של זו בחקירתה, כי היא כלל אינה עובדת אלא מטפלת בילדי הזוג, ועל כן המשכורות ששולמו לה ע"י חברת ד.ח. הינן ככל הנראה פיקטיביות. לפיכך אין מקום לשחרור כספים מחשבון חברת ד.ח. לטובת המבקשת.

3

לעניין הרכב, ג'יפ מאזדה מ"ר 66-297-75, אין מחלוקת בין הצדדים כי שווי הרכב, בניכוי השעבוד שנרשם עליו עקב הלוואה, הינו כ-60,000 ₪. הרכב משמש את המבקשת לטיפול בילדים ובענייני הבית, ונראה כי הכף נוטה לעבר החזרתו בתנאים מתאימים שיבטיחו את אפשרות חילוטו בתום ההליך, אם יקבע כך בית המשפט.

לפיכך אני מורה על החזרת הרכב הנ"ל למבקשת בתנאים הבאים:

א. רישום שעבוד לטובת המדינה על הרכב במשרד הרישוי.

ב. עריכת פוליסת ביטוח מקיף לטובת המדינה על הרכב.

ג. איסור ביצוע כל דיספוזיציה ברכב או העברתו לאדם אחר.

ד. הפקדת ערבות בנקאית או מזומן בסך 20,000 ₪.

התחייבות אישית חתומה של שני המבקשים כי יעמידו את הרכב לרשות המדינה מיד כאשר יצטוו לכך על פי החלטת בבית המשפט.

פרט לכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ד, 31 יולי 2014, בהעדר הצדדים.