1

1.     לפניי בקשה להחזר תפוס - משאית מ.ר 7373852 (להלן: "המשאית") לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) התשכ"ט 1969 (להלן: "הפקודה").

2.     בבקשה נטען כי ביום 05.09.19 נהג עובד מטעם המבקשת במשאית ובטרם נכנס לשטח השיפוטי עליו אמונה המשיבה, עוכב ע"י מפקחים מטעמה של המשיבה. לטענת ב"כ המבקשת, חרף ההסברים שסיפק נהג המשאית הוחלט להחרים את המשאית ללא מגבלת זמן וללא כל סיבה נראית לעין. בנוסף, טוען ב"כ המבקשת כי לא נערך כל שימוע, כמתחייב על פי דין בטרם הוחלט להחרים את המשאית. כמו כן, נטען ע"י ב"כ המבקשת כי תפיסת המשאית פוגעת פגיעה קשה בפרנסתם של בעליה. לפיכך, טוען ב"כ המבקשת כי התפיסה הינה במידה עולה על הנדרש.

2

3.     הבקשה הועברה לתגובת המשיבה. המשיבה מתנגדת להשבת המשאית לידי המבקשת. לטענת המשיבה, המשאית נתפסה באזור C של יהודה ושומרון. עוד נטען בתגובת המשיבה, כי מדובר בתפיסה חמישית של משאיות מטעם המבקשת ובעקבות חשד לביצוע עבירות של הכנסת פסולת לשטחי יהודה ושומרון שלא בהתאם להיתר. עוד נטען בתגובת המשיבה, כי בעבר נערך שימוע למבקשת, באמצעות בעל החברה והוסברו לו תהליך שינוע פסולת מישראל לאזור יהודה ושומרון. עוד עולה מתגובת המשיבה כי בניגוד לנטען בבקשה, המשיבה ערכה שימוע טרם תפיסת המשאית, לבעלי החברה.

4.     לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, קיימתי דיון במעמד הצדדים, במהלכו חזרו הצדדים על טענותיהם.

5.     עיינתי בתיק החקירה וסימנתי את עיקרי הראיות (סומנו 1-12). התשתית הראייתית מצביעה על כך שנהגים מטעם המבקשת ביצעו לכאורה עבירה של העברת טובין שלא בהתאם לצו. בנוסף, מחומר הראיות עולה כי אין זו הפעם הראשונה שמשאיות מטעם המבקשת ניסו להכניס פסולת לאזור יהודה ושומרון ללא היתר. כמו כן, מתיק החקירה עולה כי לבעלי החברה נערכו שימועים לאחר אותם ניסיונות. בנוסף, מחומר הראיות עולה כי כאשר המשאית נשוא הבקשה נתפסה ביום 05.09.19 ע"י המפקחים מטעם המשיבה, עמוסה בפסולת, נהג המשאית מטעם המבקשת לא שיתף פעולה. בהמשך אף האירוע הסלים לכדי איומים ועד אלימות כלפי המפקחים מטעם המשיבה. בהקשר זה אפנה להודעות שסומנו 5-8. מהודעות אלה עולה, כי נעשה גם ניסיון לשבש את התפיסה, בין היתר, ע"י זריקת מפתחות המשאית.

6.     לנוכח טיב החשד, סוג העבירות המיוחסות ותדירותן והעובדה שאלו בוצעו באמצעות המשאית, קיימת עילת תפיסה מובהקת לפי סעיף 32 לפקודה הקובע לאמור: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כששכר בעל ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". מדובר אפוא, בתפיסה מניעתית, וככל שיוחלט להגיש כתב אישום, לצורך חילוט המשאית כחפץ ששימש לביצוע העבירה, כל זאת בהתאם לעקרונות שנקבעו בבש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו].

7.     ההגנה על איכות הסביבה הוכרה ע"י בית המשפט העליון כשיקול רב ערך וראוי להגנה (סעיף ט"ו להחלטת כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 6990/10 דדון חזי וציון 1992 בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו].

8.     נוכח כל האמור לעיל , אני סבור שקיימות תכליות ועילות תפיסה מובהקות ובעלות עוצמה.

3

9.     חרף האמור, ובאיזון בין הפגיעה בקניינה של המבקשת ובעליה לבין האינטרס הציבורי הטמון בתכליות התפיסה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבחון חלופת שחרור. כך במיוחד בשים לב להלכה שנקבעה בע"פ 6009/19 עלאא ביידון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]. ולפיה: "אכן, כמצוין כבר לעיל, דרישת המידתיות מחייבת כי בשלב החילוט הזמני יינקטו אמצעים שפגיעתם פחותה לשם הבטחת החילוט. על כן, יש להעדיף כאמור צו למתן ערבויות או צווי מניעה על פני תפיסה בעין של רכוש הדרוש לפעילות עסקית". בהקשר זה ראו גם ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], שם נקבע בין היתר, "ככל הניתן יש לנקוט באמצעים חלופיים לתפיסת רכוש שפגיעתם בקניינו של הנאשם פחותה".

10. בנסיבות אלה, אני מורה על שחרור המשאית וזאת בהתמלא התנאים המצטברים הבאים:

א.     הפקדה במזומן בסך 50,000 ₪ בקופת בית המשפט.

ב.      חתימה על התחייבות עצמית בסך 60,000 ₪ שתיחתם ע"י בעלי החברה.

ג.       המבקשת תמציא למשיבה פוליסת ביטוח מקיף על המשאית וזאת למשך 180 יום.

ד.      רישום עיקול על המשאית לטובת המדינה.

ה.      חל איסור דיספוזיציה על המשאית.

ו.       העמדת המשאית לרשות המשיבה לצורכי חקירה ומשפט בכל עת שיידרש.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תש"פ, 27 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.