1

בפני בקשה להחזרת תפוסים בדמות 18 טלאים.

עסקינן ב- 18 טלאים אשר נגנבו ביום 28.02.19 מהדיר של המשיב 2.

ביום 07.03.19, בעקבות חקירה משטרתית מאומצת, אותרו הטלאים החשודים כגנובים בדירו של המבקש (פירוט פעולות חקירה שבוצעו ותוצריהן מצוי בתיק החקירה וסומן במ/ 1).

2

הטלאים נלקחו על ידי היחידה החוקרת וסומנו באמצעות עגיל ממוספר באוזנם על ידי המחלקה הווטרינרית.

מספר ימים לאחר מכן, המשיבים בצוותא חדא, הגישו בקשה בהולה לבית המשפט על מנת שיתיר השבת הטלאים לחזקת המשיב 2 הואיל והם יונקים בני יומם וזקוקים לאימותיהם (ה"ת 21374-03-19).

ביום 13.03.19 לאחר עיון בתיק החקירה המעלה תשתית ראייתית מספקת, להליך זה, להוכחת בעלות המשיב 2 על הטלאים, הורה בית המשפט על העברת הטלאים למשיב 2 תוך איסור דיספוזיציה בטלאים והודעה על זכות קיום דיון לכל טוען לזכות.

בהתאם להחלטת בית המשפט, הועברו הטלאים לדירו של המשיב 2 והם מוחזקים שם עד כה.

ביום 17.03.19 הגיש המבקש בקשה להשבת הטלאים לחזקתו תוך שהוא טוען לזכות בטלאים.

כל צד, בתורו, טען בכתב והן בעל פה כי הטלאים נולדו לכבשים בדירו.

3

בדיון שהתקיים ביום 24.03.19, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לערוך בדיקה גנטית לטלאים ולאימותיהם, על מנת להכריע בסוגיה השנויה במחלוקת, קרי, האם הטלאים הינם וולדיהן של כבשותיו של המבקש או המשיב 2.

ביום 20.05.19 על מנת לקיים את החלטת בית המשפט לנטילת דגימות גנטיות, הגיע המבקש ובא כוחו לדיר של המשיב 2 וכן הגיעה הווטרינרית נוטלת הדגימות.

באותו מעמד, הודיע המבקש כי הטלאים המסומנים כלל אינם הטלאים שנלקחו מדירו. יתרה מכך טען, כי הטלאים המצויים בדירו של המבקש הינם הוולדות של כבשי המשיב 2, וזאת מניסיונו בתחום הצאן.

נוכח טענת המבקש כי הטלאים כלל אינם טלאיו, לא ניטלו דגימות לשם ביצוע בדיקה גנטית.

בנסיבות אלו, כאשר המבקש טוען כי התפוסים, קרי, הטלאים שניטלו וסומנו, כלל אינם טלאיו, הרי שמתייתר הדיון בהחזרת התפוס הואיל ואין בעת הזו כל תפוס בידי המשיבים שהמבקש טוען לזכות עליו.

ברי, כי ככל והמבקש טוען כי משטרת ישראל גנבה את כבשיו והעלימה אותם או המחלקה הווטרינרית או כל אדם אחר הרי שפתוחה בפניו הדרך להגיש תביעה אזרחית ולהוכיח כי מי מהצדדים נטל את כבשיו. עם זאת, מצאתי לציין כי המבקש לא הניח בפני בית המשפט כל תשתית ראייתית ולו הראשונית ביותר ואף לא בדל ראיה שיש בכוחה ללמד על האמור.

4

עיון בתיק החקירה מלמד כי היחידה החוקרת הקפידה הקפדה מירבית על תיעוד השלבים באיתור הטלאים, סימונם והעברתם, וזאת הן באמצעות תיעוד וסימון בכתב, הן בתיעוד חזותי והן בתיעוד באמצעות סימוני עגיל ממוספר על הטלאים.

נוכח האמור לעיל, בקשתו של המבקש להחזרת תפוס מתיירת ונדחית.

סוף דבר, הואיל ואין טוען לזכות בגין הטלאים המסומנים בדירו של המשיב 2 ונוכח הסכמת היחידה החוקרת, אני מורה על הסרת איסור הדיספוזיציה בטלאים.

עם זאת, לשם תיעוד, ובשים לב לכך שהחקירה עודנה מתנהלת אני מורה כי כל מכירה או העברה של טלה תעשה בתיאום ובהודעה מוקדמת ליחידה החוקרת.

בשולי הדברים, ונוכח טענת ב"כ המבקש להעדר סמכות מקומית ועניינית לבית משפט זה, יובהר, כי עניינם של טלאים אלו נדון בבית משפט זה עוד קודם לבקשת המבקש (בה"ת 21374-03-19 ) ולפיכך, החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע לפיה הבקשה להחזרת תפוס תידון בפני בית משפט זה אשר החל לדון בעניין הטלאים, בדין יסודה. כמו כן, למעלה מהצורך, יצוין כי מקום מושבה של היחידה החוקרת הוא בתחום שיפוטו של בית משפט זה.

הצדדים עתרו להשתת הוצאות איש על רעהו. בשל טיב ההליך ונסיבות העניין כמפורט לעיל, לא מצאתי הצדקה להשתת הוצאות על מי מהצדדים.

5

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ט, 12 יוני 2019, בהעדר הצדדים.