1

1.         ראשית דבר:

בפניי בקשה להחזרת תפוסים, לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה").

2.         נסיבות המקרה:

במסגרת הבקשה, עתר המבקש כי בית המשפט יורה על החזרת התפוסים לרשותו הכוללים: בקר שליטה, כסף מזומן, מחשבים, מסכי מחשב, מחשב נייד, קופה רושמת, די.וי.די, מסך טלוויזיה, טלפונים ניידים.

3.         טענות המבקש:

            בבקשתו ובדיון מיום 31/8/15 (להלן: "הדיון") טען המבקש מספר נימוקים עיקריים:

·        המשיבה ערכה בבית העסק של המבקש שלושה חיפושים בתאריכים 22/7/13, 23/10/13, ו- 23/12/13 ותפסה מארזי מחשב, מסכי מחשב, מצלמות, כסף מזומן ועוד.

2

·        ממועד התפיסה חלפו 180ימים ללא שהוגש נגד המבקש כתב אישום ולא הוארכה תקופת החזקת התפוסים.

·        ביחס לחיפושים מחודשים יולי ואוקטובר התנהלו הליכים קודמים במסגרתם ביקש המבקש את החזרת התפוסים אליו והמשיבה מצידה ביקשה להורות על חילוטם. החלטת ביהמ"ש לעניין זה מיום 3/3/14 הייתה כי יש להשיב התפוסים במלואם לידי המבקש.

·        לעניין זה, ערערה המשיבה לביהמ"ש המחוזי אשר אימץ את הסכמת הצדדים לפיה הושבו התפוסים הנוגעים לחיפוש שנערך במהלך חודש יולי בעוד שאלו שנתפסו באוקטובר יישארו בידי המדינה עד ליום 5/6/14, מועד בו מתחייבת המשיבה להגיש כתב אישום כנגד המבקש.

·        מאז אותה החלטה הנ"ל, לא ניתנה החלטה נוספת המאריכה את תוקף החזקת התפוסים מעבר ליום 5/6/14 וכמו כן, לא הוגש כנגד המבקש כתב אישום.

·        מאחר וחלפו 180 ימים מיום תפיסת החפצים ללא שהוגש כתב אישום רלוונטי וללא שנתבקשה ארכה להמשך החזקת התפוסים, יש להשיבם לידי המבקש, כפי שעולה מהחוק ומהפסיקה.

·        כל החלטה שניתנה במסגרת ה"ת 39435-01-14 בבימ"ש השלום בנצרת לא התייחסה לתפוסים המבוקשים. כמו כן, כתב האישום שהגישה המשיבה נעשה רק לאחר ובגין בקשת המבקש להחזרת התפוסים.

4.         טענות המשיבה:

בדיון, טענה המשיבה מספר נימוקים עיקריים:

·        מדובר בחומר ראיות מבחינת ביצוע הימורים ומשחקים ברף הגבוה מבחינת הוכחה. מדובר בבקשה להחזרת תפוסים, כשמעבר למחשבים, ישנם תפוסים מעל מיליון מאתיים ₪ של מיכאל בריק, ורכבים תפוסים בעיקול.

3

·        לגבי ההליך בבימ"ש השלום בנצרת, הליכי השימוע נדחו מסיבות הקשורות לעורכת הדין וכתוצאה מנסיבות הקשורות לב"כ המשיבה. בסופו של יום, הייתה פגישה ומעבר לישיבת שימוע ושיחות נוספות לאחר שהושלמו כל הטיפולים המודיעיניים בחודש יולי 2015, הוגש כתב אישום כנגד המבקש ומיכאל בריק. ככלל, מדובר בתיק מאוד מורכב מבחינת חומר החקירה שבו.

·        לעניין התפוסים אותם מבקש המבקש להחזיר לרשותו, הרי שמדובר בראיות שאמורות להימצא תחת החלטת בית המשפט המחוזי. כמו כן, יש לחלט אותם תפוסים מכוח סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי ומכוח חוק איסור הלבנת הון.

·        הייתה הסכמה בין הצדדים לפני כשנה בבימ"ש השלום לפיו עד מועד מסויים יישלח מכתב לידוע.

·        לפי החלטה קודמת לעניין התפוסים מחודש יולי 2013, אותם מארזים יוחזרו למבקש, אך לא כך הדבר לגבי התפוסים מחודשים אוקטובר ודצמבר.

5.         דיון והכרעה:

·        לעניין זה, יאמר כי סעיף 35 לפקודה קובע כי:

"אם תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע".

·        במקרה דנן, ולעניין לב ליבה של ההחלטה בבקשה זו, יצויין כי אין מחלוקת לגבי מספר דברים:

o       במהלך ששת החודשים מיום האירוע בו נלקחו התפוסים בשנת 2013 ע"י המשיבה, לא הוגש כתב אישום כנגד המבקש, אלא זה הוגש רק לאחר הבקשה הנדונה בפנינו, אולי אף אך ורק כתגובה לבקשה זו של המבקש.

o       במהלך ששת החודשים מיום האירוע בו נלקחו התפוסים בשנת 2013, לא הוגשה כל בקשה להארכת החזקת התפוסים ע"י המשיבה.

·        יחד עם זאת, וחרף העובדה כי המשיבה לא פעלה בהתאם לסע' 35 לפקודה, אין זה מספיק לצורך ההכרעה בבקשה, אלא נשאלת השאלה האם יש הצדקה לאפשר למשיבה להמשיך ולהחזיקם כחלק מהאינטרס הציבורי או מנגד, להחזירם למבקש כחלק מההגנה על זכויותיו הקנייניות:

4

·        מחד, אין זה סוד שתפיסתו של חפץ לצורך הליך פלילי והמשך החזקתו בידי המשיבה עד לסיום ההליך הפלילי, גורמים לפגיעה בזכות הקניין של בעל הזכות בחפץ.

·        מאידך, יש לזכור כי כנגד זכות הקניין הנ"ל, עומד אינטרס ציבורי חשוב והוא לאפשר למשיבה למצות את חקירתה ולהעמיד את מבצעי העבירות לדין, כפי שאכן עשתה לבסוף כאשר הגישה כתב אישום כנגד המבקש וכנגד מיכאל בריק.

·        מדובר בשני אינטרסים נוגדים המתנגשים זה בזה, כפי שכבר התייחסה לסוגייה זו השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 555/07, יחיא נ' משטרת אריאל לפיה:

"... בביצוע סמכות התפיסה ושחרור הנכס יש לאזן איזון ראוי בין מידת הפגיעה ההכרחית בקניינו של אדם כדי להגשים את תכלית ההליך הפלילי, לבין הצורך בהשגת האינטרס הציבורי הטמון באחזקת המשטרה בחפץ הנוגע בכתם העבירה או אמור לשמש ראייה במשפט. הצורך באיזון ראוי כאמור, קיים לא רק בשלב התפיסה גופו אלא גם לאחר מכן, וכל עוד המשטרה מחזיקה בתפוס וכן בשלב שבו יש להכריע אם יש מקום לשחרור החפץ".

ואף יותר מכך:

"באיזון החוקתי הנדרש לצורך הכרעה בגורל התפוס יש להתחקות אחר תכלית התפיסה, ואם תכלית זו פקעה, יש להחזיר את החפץ התפוס. כבר נפסק כי "עקרונות הדין בדבר תפיסת חפצים בידי המשטרה מחייבים החלת אמות מידה חוקתיות ביישומם"

·        לפיכך, יש במקרה דנן לדחות את בקשתו של המבקש לעניין החזרת התפוסים וזאת מן הטעמים הבאים:

o       תכלית תפיסת החפצים לא פקעה שכן היא חיה ונושמת, זאת לאור העובדה כי:

5

§        הפריטים שנתפסו ולגביהם הוגשה הבקשה, אמורים לשמש כראייה, כפי שעולה מכתב האישום שהוגש בסופו של יום ב- 31/8/15 לביהמ"ש המחוזי בחיפה כנגד המבקש ומיכאל בריק, ובאם יורשעו אלו, יכול כי דין הפריטים הנ"ל יהיה חילוט או השמדה.

o       זכות קניינו הפרטי של המבקש אמנם חזקה, אך ראוי שתיסוג במקרים בהם הצורך בהגשמת תכלית ההליך הפלילי חזקה יותר וגוברת וזאת:

§        לאור העובדה כי כבר גובשה תשתית ראייתית דיו כנגד המבקש, דבר הבא לידי ביטוי בהגשת כתב האישום דלעיל, אף אם זו חורגת במידה ממגבלת הזמן אותה הציב סעיף 35 לפקודה.

o       אין בהכרעה זו כדי לרוקן מתוכן את הנאמר בסעיף 35 לפקודה, אלא אך ורק כדי לפרשו באמות המידה הנדרשות לצורך הגשמת תכליתו של ההליך הפלילי ביחס לנסיבות המקרה העומד בפנינו.

·        בשולי הדברים, יאמר כי לא חמקו מעיני בית המשפט טיעוני המשיבה דלעיל לעניין חשיבותם הפלילית של התפוסים לצורך הכרעה בהליך כולו ולאו דווקא בהחלטה זו, אך יחד עם זאת, איני רואה לנכון להביע דעתי או להכריע בדבר, שכן הרי לצורך כך הגישה המשיבה כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

6.         סיכומו של עניין:

לפיכך, ולאור האמור לעיל הריני דוחה את בקשתו של המבקש.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ו, 27 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.