1

הבקשה ומהלך הדיון.

בפני בקשה להורות על חזרת תפוס שהינו רכב מסוג מרצדס מספר רישוי 367-00-601 .

2

הרכב האמור נתפס בהמשך לביצוע עבירות תעבורה חמורות בגינן הוגש כתב אישום ובקשה למעצרים עד לתום ההליכים, כאשר העבירות בוצעו באמצעות כלי רכב זה יחד עם כלי רכב נוספים. במסגרת כתב האישום ציינה המאשימה כי בכוונתה לעתור בסיומו של ההליך לחילוט הרכב ומשכך תופסת היא ברכב כדי לאפשר מימוש החילוט. בהמשך לתפיסה זו הוגשה הבקשה להחזרת התפוס, כאשר המבקש הינו דוידוב, ולאחר מכן ב"כ המבקש הגישה בקשה נוספת בה ביקשה לצרף מבקש נוסף לבקשתה. בדיון שהתקיים, הצדדים הוסיפו וטענו, הן לעניין הוספת המבקש הנוסף, כאשר המשיבה סברה כי אין לו כלל זכות עמידה, והן לסוגיה לגופה.

השתלשלות הארועים בקשר להחזקת הרכב .

הרכב הינו בבעלות רשומה של חב' "כ.פ עומר קאר בע"מ ". ביום 26.7.18 נחתם הסכם מכר במסגרתו נמכר ונמסר הרכב לידי דוידוב אשר התחייב על פי ההסכם לשלם תמורתו סך של 400,000 ₪ בתשלומים. לא שולמה כל התמורה, ספק האם שולם חלקה, ואולם למרות האמור, ובהתאם להסכם, הרכב הועבר לידי דוידוב. לדוידוב אין כלל רשיון נהיגה וכפי שמסר בחקירתו במשטרה מטרתו בקניית הרכב היתה לצורך שימושו של הרב ברלנד בלבד. דוידוב איפשר לנהגים שונים לנהוג ברכב וכך הגיע הרכב לידיו של רובינשטיין אשר נהג בו וביצע את העבירות התעבורה החמורות בגינן נהג הרכב, רובינשטיין, נעצר והרכב נתפס. רובינשטיין שוהה כעת במעצר בפיקוח אלקטרוני בגין העבירות אשר בוצעו ברכב.

דיון והכרעה.

האם לחב' "כ.פ עומר קאר בע"מ " ולנציגה פנחס כהן זכות עמידה ?

כפי שהוסבר לעיל הרכב הינו בבעלות החברה אשר נתבקש צרופה לבקשה. החברה מכרה אמנם את הרכב לדוידוב והרכב הועבר לידי דוידוב ואולם הבעלות הרשומה טרם הועברה. יתרה מזאת, סעיף 2 להסכם מציין מפורשות כי המכונית הינה רכוש המוכר עד לתשלום מלוא התשלומים כאשר נראה כי אלו טרם שולמו, וודאי שלא במלואם. מכאן נראה כי אין כל מניעה לצרף את החב' לבקשה.

דיון בטענה בקשר לחב' ולנציגה שצורפו לבקשה.

3

טוענת ב"כ המבקשים כי תפיסת הרכב תגרום לנזק לחברה, והחב' לא אמורה להינזק בשל עבירות אותן עבר אדם אחר, עבירות שלא ידעה ולא יכולה היתה לדעת אודותיהן, עבירות שאין לה כל אחריות לגביהן. אני נכון לקבל הטענה בדבר העדר כל אחריות לחב' ולנציגה, ואולם לנוכח הסכם המכר אינני רואה כיצד עשויה החברה להינזק. הרכב הועבר לידי דוידוב אשר על פי ההסכם אמור להמשיך ולשלם את מלוא תשלומי הרכב . אין לדוידוב כל אפשרות לחזור בו מההסכם, וזאת על פי סעיף 3 להסכם, ונמסר צ'ק ביטחון בסך מלוא התמורה. לפיכך ניתן לקבוע כי החב' לא צפויה להינזק מתפיסת הרכב.

דיון בטענה בקשר לדוידוב.

טוענת באת כוחו בדיון כי " ...מר דוידוב... נהג יותר מאדם הסביר הוא מסר את הרכב לאדם המחזיק ברשיון .. עשה ביטוח לאנשים מעל גיל 30 ברכב . נתן להם לעשות שימוש, הזהיר אותם..." אני מתקשה להבין על בסיס מה נאמרה טענה זו. ההיפך הוא הנכון. מחקירתו של דוידוב עולה כי ברוב המקרים הוא מסר את הרכב ללא ידיעה מי ינהג בו. דוידוב מוסר בחקירתו " ... אני הבאתי את הרכב בתנאי שינהג עליו כל נהג מעל גיל 30 שאני יודע שהנהג מעל גיל 30 הוא נהג אחראי.." בית המשפט מתקשה לקבל את הנחתו של דוידוב כי כל נהג מעל גיל 30, חזקה חלוטה שהינו אחראי, ואולם גם לשיטתו, המבקש לא טרח לבדוק מי הנהג, כיצד אם כן יכול היה לדעת את גילו ? אם המבקש לא ידע כלל מי נוהג ברכבו כיצד יכול היה להזהיר את הנהג האלמוני כי ינהג בזהירות כפי שטענה הסנגורית? אפילו בנסיעה המדוברת, שבעיצומה נעברו העבירות ונעצרו המעורבים ונתפסו הרכבים ע"י המשטרה, לא ידע דוידוב כי רובנשטיין יטול את הרכב לנהיגה, המבקש ידע כי רובינשטיין נהג ברכב רק בדיעבד. יתרה מזאת, אף אם דוידוב היה מזהיר את נהגי הרכב כי ינהגו בזהירות, בית המשפט היה מתקשה מלסמוך ידיו על אזהרה זו של דוידוב, ואסביר. הארוע צולם, והסרטונים המתעדים את הארוע ואופן הנהיגה הוצגו בבית המשפט המחוזי בירושלים ( עמ"ת 11016-12-18) בדיון אודות מעצרם של הנהגים ובהם רובינשטיין, נהג המרצדס, שנהיגתו הוגדרה כחמורה מכולם. בית המשפט המחוזי שצפה בסרטונים הגדיר את הנהיגה כמטורפת, " ואולי נכון יותר לכנותה טיסה" ציין כי משתמשי הדרך הועמדו בסיכון בלתי נתפס, ואופן הנהיגה מזעזע ומעיד על זילזול עמוק בחייהם של אחרים. אף דוידוב צפה בסרטונים אלו בחקירתו במשטרה ואולם ראה פלא, דוידוב כלל לא הזדעזע. נהפוך הוא, כאשר נשאל " ראית שהם נוסעים בפראות אחריו " השיב "... ראיתי שהם נוסעים ביחד אבל לא בפראות יפה כזה מכובד " . אכן "עוד מכובדות כזו ואבדנו " . המסקנה העולה מכל זאת היא כי דוידוב אשר רכש את הרכב לשימושו של הרב ברלנד, לא התעניין כלל ברכב ובנהגיו ובאופן הנהיגה, כל עוד הנהיגה הינה לשם שימושו של רבו. כבר המשילו התנהלות זו להפקרת אקדח טעון, לכל דיכפין, ובמקרה שבפנינו, לצערי הרב, אין המדובר בהשוואה מופרזת והמשל בהחלט תואם את הנמשל .

בשולי דברים אלו אציין כי טענה כי הרכב משמש את המבקש דוידוב לצרכי המשפחה הופרכה בדברי דוידוב שהובאו לעיל ולפיהם הרכב נקנה רק לשימושו של הרב ברלנד בנסיעותיו לפעילויות ברחבי הארץ.

4

לנוכח כל האמור לא ניתן לראות בדוידוב תם לב. דוידוב הינו המחזיק כדין ברכב ובעל השליטה בו, ואף אם דוידוב לא ביצע את העבירות, עצם הוא את עיניו לאפשרות כי יבוצעו בו עבירות חמורות. לפיכך עמדת המשיבה בדין יסודה.

יחד עם זאת לנוכח המטרה בתפיסת הרכב והיא אפשרות חילוטו בעתיד אין הכרח בפגיעה בזכויות קנייניות וניתן לאפשר מימוש החילוט גם בדרך שפגיעתה פחותה וזאת בתנאים שיקבעו לקמן.

אחד התנאים להחזרת הרכב הינו כידוע הפקדה כספית, כאשר הפסיקה קבעה מפתח של 30% משווי הנכס המדובר. יחד עם זאת לנוכח העובדה כי בסופו של יום דוידוב לא ביצע את העבירות האמורות יש מקום להקל במקצת בהיקף ההפקדה.

לפיכך אני מורה כי הרכב יוחזר לדוידוב בכפוף לתנאים הבאים :

א. הפקדה בסך של 70,000 ₪.

ב. רישום עיקול במשרד הרישוי, לטובת מדינת ישראל, על רכב מרצדס מספר רישוי 367-00-601

ג. רישום עיקול, לטובת מדינת ישראל, על פוליסת הביטוח של רכב מרצדס מספר רישוי 367-00-601

זכות ערר כחוק.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.