1

בפני בקשה דחופה לעיון חוזר.

הבקשה הוגשה בהמשך להחלטתי מיום 23/7/19 ובמסגרתה התבקשתי להקטין את גובה ההפקדה ולהורות על שחרור הרכב מסוג: BMW מספר רישוי 30-15-86 (להלן: הרכב).

ב"כ המבקש טען כי הנהג בן משפחתו של המבקש היה מעורב בהשלכת פסולת בתאריך 23/7/19 קבעי כי על המשיבה לשחרר את הרכב התפוס בכפוף לתנאים ולתשלום בסך 40,000 ₪.

לדברי ב"כ המבקש במצבו חלה התדרדרות כלכלית ובריאותית ואין ידיו להפקיד סכום כה גבוה.

2

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי ראוי למחוק את הבקשה על הסף. לטענת ב"כ המשיבה, הרכב אמנם רשום על שם המבקש במשרד הרישוי אולם הרכב אינו בבעלותו אלא בבעלות חתנו- מר עבד מחאמיד אשר היה המעורב המרכזי בפרשה שנחקרה ושבמסגרתה נתפס התפוס. המשיבה ציינה, כי הבקשה הוגשה ביום 7/8/19 וכי בית המשפט הורה על שחרור התפוס בכפוף לעמידה במספר תנאים ובהפקדה שך 40,000 ₪ ביום 23/9/19 הוגשה בקשה נוספת לשחרור הרכב ובקשה זו נדחתה.

לא זו אף זו, ביום 2/10/19 הוגש בבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום נגד חתנו של המבקש שהוא למעשה המבצע העיקרי במסגרת כתב האישום. המשיבה הודיעה כי אם עבד מחאמיד יורשע היא תבקש לחלט את התפוס.

ביום 17/10/19 ציינה המשיבה כי לאחר חג הסוכות יש בכוונתה להגיש בקשה למכירת התפוסים לרבות הרכב נשוא בקשה זו על מנת לשמור על ערכם של התפוסים.

ב"כ המשיבה הסתמכה על פסיקה **** בה נקבע, כי הפקדת המזומן לשחרור התפוס צריכה למעוד על 30% משווי התפוס.

למעלה מן הצורך, צירפה המשיבה דוגמא מדברי הנאשם עבד מחאמיד מיום 4/4/19 ביחס לרכב בה למעשה הוא מודה כי הרכב שייך לו ולמעשה הבעלים המופיע ברישום אינו מעיד על הבעלות האמיתית.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים באריכות, החלטתי להותיר את התנאים שנקבעו בהחלטתי לשחרור התפוס בעינם, ולפיכך הנני דוחה את הבקשה.

המזכירות מתבקשת לשגר העתקים מן ההחלטה לידי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אדר תש"פ, 18 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.