1

1.     בפניי בקשה להחזרת תפוס. המבקש, קצין משטרה בעברו, החזיק באקדח וברישיון להחזקת כלי ירייה. בעקבות סכסוך שכנים, במהלכו הוגשו תלונות הדדיות במשטרה, נדרש המבקש להפקיד את נשקו בתחנת המשטרה, כאשר דרישה מקבילה הוצגה גם כלפי השכן.

2

2.     לאחר שפנייתו של המבקש למשטרה להחזרת נשקו נענתה בסירוב פנה המבקש ביום 9.6.2016 בבקשה זו להחזרת תפוס. ביום הגשת הבקשה המליץ הגורם הממונה במשטרה בהתאם לחוק כלי היריה, תש"ט-1949 (להלן "החוק") לבטל את רישיונו של המבקש להחזקת כלי יריה. ביום 16.6.2016 בוטל רישיונו של המבקש על ידי האגף לרישוי לכלי ירייה במשרד לבטחון הפנים.

3.     עקב כך הגישה המדינה את תגובתה לבקשה להחזרת תפוס בה טענה, בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן על המבקש למצות תחילה את ההליכים הנדרשים מול הרשות המוסמכת לצורך חידוש רישיונו.

4.     ביום 11.7.2016 קיימתי דיון בבקשה. ב"כ המבקש טען כי העברת הבקשה למסגרת המנהלית נעשתה שלא כדין ובחוסר תום לב. לטענתו, סעיף 14א לחוק מאפשר לבית משפט זה להורות על החזרת התפוס והחזרת רישיון הנשק לידי המבקש, וממילא מדובר על אותם מבחנים שיישקלו במסגרת הליך להחזרת תפוס ובמסגרת ההליך המנהלי. כן טען ב"כ המבקש לגופה של הבקשה כי אין כל מסוכנות הנשקפת מהמבקש ולא היה בסיס לביטול רישיונו ולתפיסת נשקו.

5.     ב"כ המדינה טען כי אין לבית המשפט סמכות לדון בבקשה, וכי על פי החוק הסמכות כעת נתונה למשרד לביטחון הפנים בלבד. לטענתו, ההתנהלות בעניינו של המבקש היתה ההתנהלות המקובלת בנסיבות כאלו, כאשר לאחר הדרישה להפקדת הנשק במשטרה מוגשת המלצה על ידי המשטרה למשרד לביטחון פנים לביטול הרישיון ואזי עוברים לדון במסגרת המסלול המנהלי. כן נטען כי המבקש ידע שישנה כוונה להמליץ על ביטול רישיונו.

דיון והכרעה

6.     דין הבקשה להידחות. אכן, בית משפט זה מוסמך לדון בבקשות להחזרת תפוס. עם זאת, שעה שמדובר בכלי נשק ברי כי אין בית המשפט יכול להורות על השבתו לידי המבקש כאשר אין לו רישיון בתוקף להחזקת נשק (ראו סעיף 14 לחוק). כמו כן ברור שאין לבית משפט זה סמכות להורות על החזרת רישיונו של המבקש או על ביטול החלטתה של הרשות המוסמכת לבטל את רישיונו של המבקש וזאת בהתאם לקבוע בחוק (ראו סעיף 12 לחוק וכן סעיף 11(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000).

7.     ב"כ המבקש ניסה להיתלות בסעיף 14א(א)(5) לחוק לפיו:

"כלי יריה שהגיע למשטרה שלא עקב עבירה שנעברה בו או לגביו - רשאית היא, אם דרש זאת בעל כלי היריה, למסרו לידי סוחר מורשה בתום שלושה חדשים מיום שהגיע לידיה, וכלי יריה שהגיע למשטרה עקב עבירה והוחלט שאין להביא שום אדם לדין בשל העבירה - רשאית היא, אם דרש זאת בעל כלי היריה, למסרו לידי סוחר מורשה כתום שלושה חדשים מיום ההחלטה, והכל אם לא עשה בעל כלי היריה אחת מאלה תוך שלושת החדשים האמורים:

3

(5)     השיג מבית משפט מוסמך פסק דין האומר כי הוא בעל כלי היריה ורשאי להחזיק בו על פי חוק זה".

8.     אלא שבהפניה לסעיף זה יש משום הנחת המבוקש. ס"ק (5) מדבר על פסק דין של בית משפט מוסמך. כאמור, מאחר שבית משפט זה אינו מוסמך לקבוע כי המבקש זכאי לקבל את רישיונו חזרה, אין סעיף זה מועיל למבקש. אציין עוד כי כל טענותיו של המבקש באשר לפעולת המשטרה בחוסר סמכות ובחוסר תום לב עליו להעלותן במסגרת ההליך המנהלי אם יבחר בכך.

9.     עוד אוסיף כי העובדה שהמבקש הגיש בקשה להחזרת תפוס ורק לאחריה בוטל רישיונו אינה מעלה ואינה מורידה. גם אם אכן התמהמהה המשטרה בהגשת המלצתה לביטול רישיונו של המבקש, ואפילו אם התרשלה ונזכרה בהגשת המלצתה רק לאחר הגשת הבקשה להחזרת תפוס, מצב הדברים בפני כרגע הוא שהמבקש נעדר רישיון להחזקת נשק כדין, ולפיכך אין בית המשפט רשאי להורות על החזרת הנשק לידיו. טענותיו של המבקש לעניין אופן פעולתה של המשטרה בעניין זה צריכות להידון כאמור בהליך המשיג על ביטול רישיונו ולא בפני.

10. לבסוף אציין כי באופן עקרוני יש היגיון רב בדרך פעולתה של המשטרה. החזקת האקדח כתפוס הינה בעלת אופי זמני לרוב, בוודאי כאשר לא מוגש כתב אישום וההליך מסתיים בחקירה ותו לא. במצב דברים כזה אך מתבקש הוא, שעה שהמשטרה סבורה כי נשקפת סכנה מהחזקת המבקש בנשק (ואיני קובעת לעניין זה דבר), כי תפנה להליך קבוע של ביטול רישיון הנשק של המבקש. לכך יש להוסיף כי לרשות המוסמכת ישנם את הכלים הדרושים לשם בחינת החלטה מעין זו באופן מעמיק ומקיף, וגם נימוק זה מצדיק את המסקנה לפיה הסמכות בעניין צריכה להיות נתונה לבית המשפט המוסמך לבחון את החלטתה של הרשות המוסמכת ולא במנותק מהליך זה.

11. לאור האמור הבקשה נדחית.

12. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ו, 12 יולי 2016, בהעדר הצדדים.