1

לפני בקשת משטרת ישראל להכריע למי משני המשיבים להחזיר תפוס - טלפון נייד.

הבקשה נקבעה לדיון ביום 30.03.16 אך באותו מועד לא היתה התייצבות למי מהצדדים. לפיכך התבקשה המבקשת להעביר לעיוני חומר חקירה רלוונטי ואת עמדותיהם בכתב של המשיבים לבקשה וכן התייחסותם לאפשרות מתן החלטה ללא דיון. ביום 06.04.16 הגישה המשיבה תגובות המשיבים בכתב וכן מסמכים רלוונטיים. ייאמר כי משיב 1 עתר לקיומו של דיון ומשיבה 2 ביקשה להסתפק בתגובתה הכתובה.

מהבקשה עולה כי בתאריך 08.01.15 התלונן משיב 1 על שוד מכשיר טלפון נייד שלו בעת שהיה במסעדה בתל אביב. בהודעתו מיום 13.01.15 מסר משיב 1 את המספר הסידורי של הטלפון הנייד אשר נשדד ממנו לטענתו (מספר IMEIׂ). לאחר בדיקת מחקרי התקשורת על ידי היחידה החוקרת אותר המכשיר בשימושה של משיבה 2.

ב- 21.09.15 נחקרה משיבה 2 באזהרה וטענה שלפני כשמונה חודשים - שנה, כשישבה בבית קפה, אדם שאיננה מכירה הציע לה לקנות היא את הטלפון וכך עשתה בתמורה לסך 500 ₪ אותם שילמה במזומן. לא היו למשיבה 2 פרטי אותו אדם ולא קבלות על הקניה.

2

שני המשיבים חזרו והעלו את גרסתם על הכתב גם במסגרת בקשה זו.

עיון במכלול המסמכים שהוגשו מבסס זיקה ברורה של משיב 1 לטלפון הנייד. בעוד משיב זה מסר פרטי המכשיר שנשדד, לא היה ביכולתה של משיבה 2 להצביע על זיקה חוקית למכשיר. לא הוצגה קבלה על הרכישה ולא פרטי המוכר. בנסיבות אלו, תחזיר המבקשת את מכשיר הטלפון הנייד לרשותו של משיב 1 בכפוף לכך שבמשך 45 יום מעת מסירת החלטה זו לצדדים, יאסר על משיב 1 לעשות כל דיספוזיציה במכשיר. ככל שמשיבה 2 תבקש לקבל המכשיר לידה, תוכל לעתור לסעד אזרחי בפרק זמן זה של 45 יום לרבות בקשה לסעדים זמניים במסגרת אותו הליך.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשע"ו, 07 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.