1

 

 

1.     בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה ביום 28.11.19 במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקש להחזיר לו את המשאית שנתפסה.

 

רקע

 

2.     ביום 6.10.19 נצפה רכב משא מגבה-נוע שמספרו 9750986 (להלן - "המשאית") שבבעלות המבקש, נהוגה בידי אמיר אבו אל עסל, כשהיא משליכה פסולת בניין באתר שאינו מורשה להשלכת פסולת, ובשל כך נתפסה המשאית על ידי המשטרה הירוקה.

 

3.     ביום 28.11.19 התקיים דיון בבקשת המבקש להחזיר לו את המשאית התפוסה.

 

תיק החקירה הוצג לבית המשפט אשר קבע כי "קיימות ראיות לכאורה ברף מספק המצביעות על כך שבוצעו עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים במקום אסור שאינו מורשה להשלכת פסולת וכי ההוראות ניתנו על ידי המבקש או על ידי בנו כאשר מדובר בשניים העוסקים לפרנסתם בעסק להובלת פסולת".

 

2

בית המשפט סקר את האירועים הקודמים של השלכת פסולה בהם היתה מעורבת המשאית או היו מעורבים המבקש ובנו, קבע כי לא מצא לעשות אבחנה בין המבקש כבעל המשאית לבין בנו שהוא בעל העסק במסגרתו פעלה המשאית, קבע כי אין ליתן אמון במבקש או בבנו, שלא יחזרו לבצע עבירות נוספות ולפגוע באיכות הסביבה ולפיכך, לא מצא כי ניתן להשיב לידיהם את המשאית, גם לא בתנאים מגבילים, ועל כן דחה את הבקשה.

 

4.     ביום 23.01.20 הגיש ב"כ המבקש בקשה דחופה לעיון חוזר, ביקש לשחרר המשאית וטען כי מאז ההחלטה הקודמת השתנו הנסיבות באופן המצדיק את העיון החוזר ואת החזרת המשאית למבקש.

 

לטענת ב"כ המבקש קיימים שני נתונים חדשים, מאוחרים לדיון הקודם, המצדיקים עיון חוזר:

האחד- המבקש נבדק בפוליגרף ויצא דובר אמת.

השני - נהג המשאית התייצב במשטרה, לאחר מועד ההחלטה הקודמת, ומסר הודעה נוספת לפיה חזר בו מטענתו בהודעותיו הקודמות כי פעל על פי הוראותיו של בעל העסק (בנו של המבקש) כשבזו הפעם טען כי פעל על דעת עצמו ובניגוד להוראותיו של בעל העסק.

לאחר הדיון אף הגיש ב"כ המבקש, פרוטוקול שימוע שנערך לנהג לפיו התנצל הנהג בפני מעסיקו על הנזק שגרם לו והתחייב לפרוק פסולת אך ורק באתרים מורשים.

 

5.     ב"כ המשיבה ציין כי הנהג פנה אליו בבקשה להיחקר פעם נוספת, כשהוא הגיע לחקירה מלווה על ידי בנו של המבקש. לשיטתו גם לאור גרסתו המאוחרת של הנהג, אין הצדקה לעיין מחדש בהחלטת בית המשפט ולהחזיר המשאית.

 

דיון והכרעה

הסמכות החוקית לתפיסת המשאית

6.     תפיסת המשאית נעשתה כאמור, לאור החשד שבאמצעות המשאית בוצעה עבירה של השלכת פסולת בנין באתר שאינו מורשה לכך, ובניגוד לסעיף 13(ג)(א1)(א) חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד 1984.

 

3

7.     הגם שלא נטענה טענה בנוגע לסמכות תפיסה המשאית מצאתי לציין כי המשאית נתפסה על ידי גורמי האכיפה המוסמכים מכוח סמכותם על פי סעיף 6(2) לחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה) התשע"א 2011). (להלן- "חוק הגנת הסביבה"), אשר מכיל את הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט 1969 (להלן - הפסד"פ), לרבות סעיף 32(א) שקובע: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה....."

 

 

 

התכלית להמשך החזקת המשאית

8.     הגם שתפיסת המשאית נעשתה כחוק, בית המשפט מצווה לבדוק אם קיימת הצדקה להורות על המשך החזקה במשאית לאורך זמן, ולבחון "האם קימת "חלופת תפיסה" נאותה, העשויה להגשים בעת ובעונה אחת להגשים את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקנין." (בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.3.06)

ראו גם רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3) 312, 324 (1999).

 

9.     כפי שעולה מטיעוני המשיבה, הן בדיון שהתקיים בפני והן בדיון שהתקיים בפני חברי, כב' השופט כהן, ביום 28.11.19, תכליות המשך תפיסת המשאית הן לצורך חילוט ולצורך מניעת ביצוע עבירות.

 

10.            בנוגע לתפיסת המשאית לשם חילוטה:

 

סעיף 15ב לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד 1984 קובע כדלקמן:

 

"15ב          (א)       הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש, לצוות על חילוט חפץ ששימש לביצוע העבירה כאמור.

(ב)       על אף האמור בסעיף קטן (א), הורשע אדם בביצוע עבירה לפי סעיף 13(ג)(1א)(א) (בסעיף זה - העבירה הראשונה), וביצע את אותה עבירה פעם נוספת בשלוש השנים ממועד ביצוע העבירה הראשונה (בסעיף זה - העבירה השניה), יצווה בית המשפט לאחר שהרשיעו בעבירה השניה, נוסף על כל עונש, על חילוט הרכב שממנו הושלכה הפסולת, כאמור בסעיף 13(ג)(1א)(א), אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שירשמו."

4

פוטנציאל החילוט בעניינו של המשיב הוא גבוה, הן לאור העבירה הראשונה שנעברה לכאורה ביום 25.6.19 באמצעות המשאית, ואשר בגינה שוחררה המשאית בתנאים ביום 10.7.19.

הן לאור החלטת בית המשפט מיום 10.7.19 לפיה "במידה ותבוצע עבירה על חוק שמירת הניקיון באמצעות המשאית הנ"ל, במשך שנתיים ממועד ההחלטה, יהוה הדבר עילה לחילוט המשאית, והמבקש לא יוכל לבקש השבתה"

והן לאור העבירה השנייה שנעברה לכאורה ביום 6.10.19 , בשים לב לסעיף 15ב (ב) לחוק שלעיל הקובע כי רכב שנעברת בו עבירה שניה בתוך 3 שנים יחולט, אלא אם כן קיימים נימוקים מיוחדים שלא לחלטו.

 

 

 

בנוגע לתפיסה לשם מניעת הישנות עבירות:

כב' השופט כהן סקר בהחלטתו את ההליך הקודם במסגרתו נתפסה המשאית הנ"ל. והליך נוסף במסגרתו הורשע בנו של המבקש בעבירות דומות. למען הסדר, מצאתי לחזור בקצרה על הדברים.

 

מהנתונים שבתיק החקירה עולה כי ביום 25.6.19 בוצעה לכאורה עבירה זהה של השלכת פסולת שלא כדין באמצעות אותה המשאית. המשאית נתפסה. בנו של המבקש הגיש בקשה להחזרת המשאית וביום 10.7.19 במסגרת תיק ה"ת 5875-07-19 הורה בית המשפט על שחרורה של המשאית בתנאים שכללו ניקוי הפסולה שנשפכה מהמשאית במקום שאינו מיועד לכך, התחייבות של המבקש בסך 200,000 ₪ שלא לעשות כל פעולה במשאית לרבות העברת בעלות בה וזאת עד לתום ההליך הפלילי, הפקדה כספית בסך 30,000 ₪. בית המשפט ציין במפורש בגוף אותה החלטה כי אם תבוצע עבירה על חוק שמירת הניקיון באמצעות המשאית הנ"ל, במשך שנתיים ממועד ההחלטה, יהוה הדבר עילה לחילוט המשאית, והמבקש לא יוכל לבקש השבתה.

 

עוד עולה מתיק החקירה כי לבנו של המבקש, אשר הוא בעל רישיון העסק במסגרתו פעלה המשאית, הרשעה קודמת בעבירות דומות ואף תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה בן 4 חודשים, ככל שיורשע בעבירות בהן נחשד בתיק זה, כמו גם התחייבות בת הפעלה בסך 100,000 ₪ ופסילה מותנית בת הפעלה למשך 6 חודשים.

 

11.            על רקע האמור לעיל, כב' השופט כהן קבע כי:

 

5

"בנסיבות האמורות, אני סבור כי בית המשפט לא יכול לתת אמון במבקש או בבנו בהשבת המשאית בכל תנאי שהוא לפיו לא תבוצעה עבירות נוספות. משהפר המבקש או בנו את האמון שנתן בהם בית המשפט וחזר וביצע עבירות נוספות, הרי שאין מקום להשבת המשאית וזאת לאור הנזק הכרוך בפגיעה באיכות הסביבה. העולה מחומר החקירה כי מדובר בעבירות החוזרת ומבוצעת על רקע מניע כלכלי ולצורך רווח כספי ומכאן שהואיל ולא היה בהחלטה קודמת ובקיומו של מאסר על תנאי התלוי ועומד כלפי בנו של המבקש אשר מנהל בפועל את העסק להובלת פסולת, הרי שאין מקום למתן אמון נוסף בהם."

 

12.            הנה כי כן, מותב קודם קבע כי המשך תפיסת המשאית דרוש גם לצורך מניעת הישנות עבירות.

 

13.            מותב זה כאמור אינו יושב כערכאת ערר על החלטת קודמו ואינו מעמיד ההחלטה בשבט ביקורתו (הגם שלמעלה מן הצורך אציין כי דעתי כדעתו).

 

האם השתנו הנסיבות באופן המצדיק עיון חוזר

14.            אם כן, השאלה הרובצת לפתחי היא האם שני הנתונים החדשים אשר הציג ב"כ המבקש מצדיקים עיון חוזר באותה החלטה ומצדיקים החזרת המשאית למבקש.

 

15.            הגם שהמחוקק לא קבע הוראה מפורשת המסמיכה את בית המשפט לדון בבקשה לעיון חוזר בכל הנוגע להחלטה שעניינה החזרת תפוס, נדמה כי הסמכות לכך נגזרת מסמכותו הטבועה של בית המשפט, ובהיקש מסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו 1996, קרי אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או חלף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה מושא העיון החוזר. [בעניין הסמכות ראו החלטתו המקיפה של כב' השופט אייל כהן בצ"א (ראשל"צ) 10689-11-17 עודד מליניאק נ' מדינת ישראל (8.04.18)].

 

16.            בעניין הפוליגרף: הבדיקה הנטענת, אשר ממילא אינה קבילה, כלל לא הועמדה לעיוני. המבקש עצמו לא טרח להתייצב לדיון שהתקיים בבקשתו. (בנו התייצב לדיון באיחור ניכר).

 

6

למעלה מן הצורך, גם אם בדיקת הפוליגרף היתה מוצגת בפני ומלמדת כפי שטען ב"כ המבקש כי הטיעונים שהעלה המבקש בבקשתו הראשונה הם אמת, אין בכך כדי להאיר באור אחר את התשתית הראייתית שהיתה מונחת בפני כב' השופט כהן, שכן המבקש בהודעתו טען כי לא הוא נהג לתת את ההוראות לנהג, אלא מי שבדרך כלל נתן לנהג את ההוראות הוא בנו שרון. בית המשפט כאמור לא מצא לעשות אבחנה בין השניים, בהיות המבקש בעליה הרשום של השמאית ובהיות בנו בעל רישיון העסק במסגרתו פעלה המשאית.

 

17.            בעניין הודעתו השלישית של הנהג: עיינתי בהודעתו מיום 14.1.20 במסגרתה טען, בסתירה מוחלטת לשתי הודעתיו הקודמות, כי עת שפך את הפסולת במשאית, פעל על דעת עצמו ובניגוד להוראת מעסיקו אשר הורה לו לשפוך הפסולת באתר מורשה.

 

18.            בעניין זה אין לי אלא להפנות לפסיקת בית המשפט העליון בבש"פ 770/10 מדינת ישראל נ' פלוני (11.3.10):

"לא כל שינוי גרסה של עד, ואפילו עד עיקרי, משמיטה מיניה וביה את הפוטנציאל ההרשעתי של חומר הראיות....מעשה של יום ביומו בבתי המשפט, שעד עיקרי חוזר בו בעדותו מהודעתו במשטרה, וזו מוגשת ומתקבלת בסופו של יום מכח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש] ואין בעובדה זו כשלעצמה, כדי להביא לכרסום בתשתית הראייתית.... הטעם לדבר הוא, שגרסה חדשה של עד אינה מאיינת את גרסתו הקודמת בבחינת פלוס מול מינוס במשוואה מתמטית. יכול והמשקל הפוטנציאלי של הגרסה הראשונה יעלה בהרבה על זו של הגרסה החדשה ולהיפך. מטעם זה, בית המשפט של מעצר נדרש לבחון את שתי הגרסאות, הישנה והחדשה כאחת, על רקע התמונה הכוללת של מכלול הראיות, ועל פי הגיונם של דברים וניסיון החיים".

 

19.            למעלה מן הצורך אציין כי התשתית הראייתית שבתיק החקירה מבוססת היטב על דוחות הפעולה של הפקחים, וצילומים של המשאית במקום בו פרקה את הפסולת ופוטנציאל ההרשעה בתיק גבוה, על אף שינוי הגרסה בהודעתו של הנהג, אשר אינו עד מאוד מרכזי בתיק זה.

 

20.            לא זו אף זו, וגם אם אניח שהנהג פעל על דעת עצמו (הגם שעל פניו עולה הרושם שלא כך הם פני הדברים), הסמכות לתפוס את המשאית ולהמשיך להחזיק בה, אינה מותנית בזיקה קניינית בין מבצע העבירה ובין המשאית שנתפסה. אין מניעה לתפוס את המשאית גם אם מבצע העבירה אינו הבעלים של המשאית [(ראו למשל ה"ת (ת"א) 1938-07-14 שחם נ' מדינת ישראל (12.7.14); ע"ח (ת"א) 46175-07-14 שחם נ' מדינת ישראל (4.8.14).; ה"ת (חדרה) 189-11-12 איכות ירוקה חברת ניהול בע"מ נ' משטרה ירוקה (6.1.15)].

 

21.            ב"כ המבקש טען כי המבקש עשה ככל שביכולתו למנוע הישנות עבירות על ידי עובדיו. טענה זו נטענה בעלמא ולא נתמכה ולו בתצהיר של המבקש, לא הוצגו סידורי עבודה, לא ריענון שנעשה לעובדים, לא תדריכים שהועברו.

 

7

מועד מתן ההחלטה בבקשה לעיון החוזר נדחה על מנת לאפשר למבקש להמציא מסמכים רלוונטים, אך כל אשר הוגש לבית המשפט היה פרוטוקול שימוע שנערך לנהג לאחר מועד ביצוע העבירה הנוכחית, פרוטוקול אשר אינו נושא תאריך ומעורר תמיהות, כפי שניתן ללמוד מתגובת ב"כ המשיבה, תמיהות שדינן להתברר בתיק העיקרי.

 

לסיכום

22.            מטרת תפיסתה של המשאית היא כפולה, הן לצרכי חילוט עתידי, והן לצורך מניעת הישנות עבירות. התנהלותו של המבקש ובעיקר של בנו מלמדת כי כשהמשאית בחזקתו הוא ממשיך ומשליך פסולת במקומות אסורים, וזאת על אף הליכים קודמים בעניינו, לרבות התחייבויות עליהן התחייב בבתי המשפט השונים.

 

23.            בית המשפט ערך את האיזון הדרוש כבר בהחלטתו הקודמת מיום 28.11.19 ודחה בקשת המבקש להחזרת התפוס.

 

24.            לא מצאתי כי בנתונים החדשים שהתווספו לאחר אותה החלטה יש כדי לשנות את התמונה ולהביא לתוצאה אחרת.

 

25.            על כן, הבקשה נדחית.

 

26.            בשולי הדברים, לאור דברי נציג היחידה החוקרת בפני, כי להערכתו כתב אישום יוגש תוך שנה, מצאתי להפנות את היחידה החוקרת להוראת סעיף 35 לפסד"פ, לפיה ככל שלא יוגש כתב אישום תוך שישה חודשים ממועד תפיסת המשאית, (6.10.19) על המשטרה להשיב את המשאית לבעליה, אלא אם כן הוגשה בקשה להארכת התקופה ובית המשפט נעתר לה.

 

27.            תיק החקירה יועמד לרשות היחידה החוקרת במזכירות בית המשפט.

 

28.            המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

 

 

ניתנה היום, כ"ט שבט תש"פ, 24 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.