1

מבוא וטענות הצדדים

1.      המבקש עתר בבקשה להשבת רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 1491437 (להלן: "הרכב"). הרכב נתפס על ידי המשיבה במסגרת חקירתו של החשוד קיריל גיטלין בגין עבירות של גידול סם. המבקש טוען כי הרכב בבעלותו וכי נתן לחשוד רשות שימוש ברכב למספר ימים לשם סידור ענייניו בשל נגיף הקורונה. המבקש טען כי הוא משלם החזר הלוואה בגין הרכב האמור אשר גם משועבד לגורם המממן.

2.      המשיבה התנגדה לשחרור הרכב שעה שנתפס בחזקתו של החשוד במסגרת איתור מעבדה לייצור סם. לטענת המבקשת הרכב שימש את החשוד לביצוע העבירה ובדעתה לבקש לחלט את הרכב. נטען גם כי המבקש לא פנה כלל ליחידה החוקרת עובר להגשת הבקשה.

3.      בהתאם להחלטתי מיום 21.04.20 הוגשו אסמכתאות לעניין הבעלות ברכב, שיעבודו לגורם המממן ומידע בנוגע להלוואה.

4.      תיק החקירה הוצג לעיוני ובהעדר אפשרות לקיים דיון בבקשה בהתאם לתקנות שעת חירום והוראות מנהל בתי המשפט ניתנת ההחלטה על יסוד טענות הצדדים וחומרי החקירה.

2

דיון והכרעה

5.      בהתאם להוראות הדין והפסיקה תכליות התפיסה מגוונות (ר' רע"פ 7600/08 אברם נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו)). הרף הראייתי הנדרש, הן לתפיסת חפץ והן להמשך החזקה בו, הוא קיומו של חשד סביר כי נעברה עבירה וכי מתקיימת אחת העילות המנויות בסעיף 32 לפקודת החיפוש.

6.      באשר לתפיסת רכוש בשלב חקירה לצורך הבטחת חילוט נקבע כי יש לאזן בין הזכות הקניינית של החשוד לבין הבטחת התכלית של שימור מצבת נכסי החשוד למטרות התפיסה כאמור (ר' בש"פ 6529/10 דודו מגידיש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו); עפ 5763/12 מדינת ישראל נ' יורם בן יהודה בן יעיש (פורסם בנבו); בעח (מרכז) 16453-09-17 יגמור סאמר נ' מדינת ישראל- מחלקת חקירות מכס ומע"מ (פורסם בנבו)).

7.      על פי חומרי החקירה שהוצגו בפניי עולה קיומו של חשד סביר כי החשוד - קיריל גיטלין, ואחרים, ביצעו עבירה של גידול והכנת סם. די בהקשר זה להפנות למסמכים 2-13.

8.      אין גם מחלוקת כי החשוד נתפס כאשר הוא מחזיק ברכב (ר' למשל מסמכים 14 ו- 15).

9.      אולם, אין באמור די כדי להצדיק המשך תפיסתו של הרכב.

10.  ראשית, מהאישורים שהוצגו בפניי עולה כי המבקש הוא אכן הבעלים של הרכב. הרכב גם משועבד והמשיב הוא אשר נושא בתשלום ההלוואה, שעוד נותרו תשלומים בעניינה. לא הוצג בפני כל חומר חקירה אשר שולל את האמור וגם לא כל חומר חקירה אשר שולל את גרסתו של המבקש בבקשתו לעניין מתן רשות השימוש הארעית לחשוד בשל נגיף הקורונה. ניתן לומר לפיכך כי המבקש הינו הבעלים המהותי ברכב.

11.  שנית, עיון בחומרי החקירה מלמד כי אין אינדיקציה לכך שהרכב שימש לביצוע העבידה. אמנם, החשוד נתפס כאשר הרכב בחזקתו. אולם, לא נתפס דבר חשוד ברכב (ר' מסמכים 14 ו- 15).

12.  יוער כי אפשר והרכב שימש גם לשם הגעה למעבדה בימים הסמוכים למעצרו של החשוד. אולם, אף אם נעשה שימוש ברכב לשם כך, הרי שאין מדובר בזיקה משמעותית למעשה העבירה - גידול סם במעבדת הידרו (ר' למשל תפ (י-ם) 69603-11-18 מדינת ישראל נ' רפיק סלאימה (פורסם בנבו) ופסקי הדין שאוזכרו שם).

3

13.  בהקשר זה הרי שגם אין כל חומר חקירה אשר מלמד כי ברכב נעשה שימוש, למשל, לשם הובלת ציוד למעבדה, העברת הסם וכיוצ"ב. חומרי החקירה מלמדים על כי נעשה שימוש דווקא ברכב אחר לשם כך (ר' למשל מסמך 4 בשורות 28-31).

14.  שלישית, אין בתיק החקירה כל אינדיצקיה, ובהתאם גם לא כל חשד, כי המבקש היה מעורב במעשים, ידע על המעשים או למצער אמור היה לדעת על מעשיו של החשוד. בהקשר זה גם אין בתיק החקירה כל אינדיקציה או חומר חקירה אשר מלמדים על שימוש למשך זמן של החשוד ברכב. על פניו, כפי שגם הוזכר לעיל, אין כל סיבה שלא לאמץ את גרסתו של המבקש בבקשתו לעניין נסיבות מתן רשות השימוש ברכב לחשוד.

15.  לאור כל האמור, כאשר המבקש הינו הבעלים המהותי ברכב, כאשר הוא אינו חשוד בדבר וכאשר אין זיקה משמעותית בין הרכב למעשה העבירה, הרי שאין בידי המשיבה עילה להמשך תפיסת הרכב.

סיכום

16.  לאור כל האמור אני מקבל את הבקשה ומורה על שחרור הרכב ללא כל תנאי.

17.  על המבקש לפנות ליחידה החוקרת ישירות לשם קבלת התפוס.

18.  זכות ערר כחוק.

19.  המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' אייר תש"פ, 28 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.