ה"ת 13847/12/16 – א ק נגד מחלקה לחקירות שוטרים – מח"ש
| 
   בית משפט השלום בחדרה  | 
 |
| 
   
  | 
  
   
  | 
 
| 
   ה"ת 13847-12-16 ק נ' מחלקה לחקירות שוטרים - מח"ש 
 
 תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני  | 
 |
1
| 
   בפני כב' השופטת רקפת סגל מוהר מבקש  | 
  
   
 
 א ק 
 
 
 
 
  | 
 
| 
   
 נגד 
  | 
 |
| 
   משיבה  | 
  
   מחלקה לחקירות שוטרים - מח"ש 
 
 
 
 
  | 
 
| 
   החלטה  | 
 
בפני בקשה להחזרת תפוס על פי סעיף 
רקע
המבקש הינו שוטר במשטרת ישראל.
בתאריך 28.11.16 פנתה אשתו לשעבר של המבקש ואם בנו, הגב' ל ט (להלן: "המתלוננת"), אל המחלקה לחקירות שוטרים והתלוננה כי מזה זמן רב מאיים המבקש לפגוע בה ובבן זוגה הנוכחי. התלונה אינה ממוקדת במועד מדויק, אלא מתייחסת לאירועים שלגרסת המתלוננת מתרחשים מזה כשנתיים ואשר לטענתה ולטענת בן זוגה הנוכחי החמירו בתקופה האחרונה כשבת זוגו של המבקש "נכנסה לתמונה" והשניים אף ערבו במעשיהם את הבן הקטין המשותף לה ולמבקש.
בחקירתו באזהרה מיום 28.11.16 הכחיש המבקש את ביצוע המעשים שיוחסו לו על ידי המתלוננת, אם כי הודה שקילל אותה בתגובה להתנהגות לא נאותה שלה כלפי בת זוגו. בנוסף לכך הודה המבקש כי איים על בן זוגה של המתלוננת אך טען כי עשה כן בתגובה לאיומיו של האחרון עליו ועל מנת להרתיעו ומבלי שעשה שימוש כלשהו בנשקו במסגרת איומים אלה.
במסגרת החקירה כאמור נתפסו נשקו המשטרתי והאישי של המבקש (ר' מזכר מיום 29.11.16 בדבר תפיסת שני האקדחים בהם החזיק המבקש נכון לאותה עת).
2
השתלשלות נסיבות הגשת הבקשה ונימוקיה
בבקשתו מיום 7.12.16 עתר המבקש להשבת כלי נשקו מן הטעם שהוא נזקק להם לצרכי עבודתו ותפקודו בחיי היום יום, טען כי בהיותו שוטר מן המניין בתחנת המשטרה בחדרה ועל רקע תפקידיו הקודמים במשטרה הוא חשוף לרמת סיכון גבוהה הן במסגרת עבודתו והן מחוצה לה, כי מטרת התלונה שהוגשה נגדו היא לפגוע בו ובשגרת חייו וכי לא נערך לו כל שימוע בטרם בוצעה תפיסת הנשק.
בהחלטתה מיום 7.12.16 הורתה כב' השופטת ק' אניספלד למשיבה להגיש את תשובתה לבקשה עד ליום 15.12.16 וציינה כי "אי מתן תשובה במועד שנקצב לכך, ייחשב כהסכמה לבקשה".
בתאריך 18.12.16 בשעה 09:51 (כך על פי רישומי בית המשפט), פנה המבקש אל בית המשפט בבקשה למתן החלטה בהעדר תגובה מטעם המשיבה ובהחלטה שניתנה על ידה באותו היום הורתה כב' השופטת ק' אניספלד על השבת הנשק התפוס, כמבוקש. בהתאם להחלטה זו, כך לטענת ב"כ המבקש הוחזר נשקו האישי לידיו. דא עקא, שבהמשך אותו היום (18.12.16) בשעה 16:44, הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל וטענה כי על אף שהיא הגישה את תגובתה לבקשה במועד (ביום 13.12.16), לא התקבלה התגובה במזכירות בית המשפט, ככל הנראה מחמת תקלה.
בהחלטתה הבאה מאותו היום, הורתה כב' השופטת אניספלד על עיכוב החזרת הנשק עד להחלטה שתינתן על ידי (בהיותי שופטת תורנית) בעקבות הדיון שהתקיים בפני, במעמד הצדדים, ביום 25.12.16.
עמדת המשיבה
בתגובתה לבקשה בכתב ציינה המשיבה כי נכון למועד
כתיבתה, חקירת התלונה טרם נסתיימה, כי תפיסת כלי נשקו של המבקש נעשתה כדין ובהתאם
להוראות סעיף 
3
בכל הנוגע לבקשה להחזרת נשקו המשטרתי של המבקש טענה המשיבה כי "ההחלטה בסוגיה זו עשויה לערב מעורבות של אנשי מקצוע... לצד גיבוש עמדה מקצועית בדבר נחיצות הנשק לשוטר לשם המשך תפקודו" והוסיפה כי בתיקים בהם עולה חשד לאלימות בתוך המשפחה, קיימים חשש ורגישות מובנית מפני האפשרות שהשארת כלי הנשק בידיו של מי מהמעורבים , תסכן את שלומם של האחרים ולכן ניתנת עדיפות לאינטרס של שלומם ובטחונם של אלה, על פני זכות הקניין של בעל הנשק.
במהלך הדיון שהתקיים בפני כאמור, חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם. ב"כ המבקש חזר וטען כי המתלוננת עורכת "מסע לפגיעה במבקש" במסגרת הליך הגירושין המתקיים ביניהם, הציג בפני את הודעות הטקסט שנשלחו על ידה אל בת זוגו של המבקש ביום 8.7.16 (ת/2) ואת החלטת כב' השופטת ה' אסיף מיום 27.10.16 בה נדחתה בקשת המתלוננת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד בת זוגו של המבקש (ת/1), טען כי הלה לא איים בנשק וכי הוא איננו מהווה סכנה למתלוננת אלא שהוא עצמו - המאויים ע"י עבריינים, זקוק לנשקו על מנת להגן על עצמו וציין כי אין מדובר במקרה בו אמור הנשק לשמש כראיה בהליך העיקרי.
ב"כ המשיבה הבהירה כי בינתיים הסתיימה החקירה וציינה כי כעת אמור התיק לעבור אל הנהלת המחלקה לחקירות שוטרים ולפרקליטות מח"ש לשם גיבוש ההחלטה הסופית לגביו, כשהמלצת היחידה החוקרת היא שמדובר בתיק שיש בו ראיות מספיקות לשם העמדת המבקש לדין. לשאלתי בדבר לוח הזמנים הצפוי לקבלת החלטות הגורמים המוסמכים בנוגע לכלי הנשק, השיבה ב"כ המשיבה כי מדובר ב"עניין של ימים". בנוסף לכך טענה ב"כ המשיבה כי המבקש עצמו אישר בפניה כי הוא איננו מוגדר כ"מאויים" כבר מזה מספר שנים.
המבקש עצמו טען כי יש בידיו הקלטות בהן נשמעת המתלוננת כשהיא מבקשת "לחזור אליו" והוסיף:
"היא עזבה את הבית על רקע של בגידה במשך שלוש שנים ואם הייתי רוצה לעשות לה משהו הייתי עושה. שלוש שנים לא עשיתי כלום".
דיון והכרעה
סעיף 
"(א) רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה,
או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל
עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".
4
סעיף 
"(ב1) החליט הקצין הממונה שלא להתנות את השחרור של חשוד בעבירת אלימות
בבן משפחה, בהפקדת כלי הנשק שברשות החשוד, כאמור בסעיף קטן (ב)(8),
יפרט את נימוקיו בכתב...".
סעיף ו' לנוהל בדבר הטיפול המשטרתי בעבירות אלמ"ב קובע כי:
1. "שוטר הנקרא לזירת הארוע או המקבל תלונה בתחנה על עבירת אלימות
כלפי בן זוג יבצע מיידית את הפעולות הבאות:
....
(ד) במקרים בהם יש לשוטר יסוד להניח כי היה שימוש בנשק, או כי יש חשש
שיעשה בו שימוש, יתפוס השוטר את הנשק עפ"י הסמכויות המוקנות לו בחוק
(פסד"פ מעצר וחיפוש ס' 32).
לאחר שבחנתי את תיק החקירה, שוכנעתי כי תפיסת כלי נשקו של המבקש במקרה זה נעשתה בהתאם להוראות החוק והנוהל המשטרתי וכי המלצת המשיבה שלא להחזירם לו בשלב זה נכונה היא גם כן. מדובר במקרה של סכסוך גירושין טעון הנטוש בין המבקש למתלוננת מזה זמן רב כשבמסגרתו - כך נראה, כשלו הם ואף בני זוגם החדשים, בהתנהגויות פסולות האחד כנגד רעהו ולהיפך. לנוכח טענת המתלוננת ובן זוגה כי החשוד איים על מי מהם בין השאר באמצעות נשקו, סבורני כי נכון לעת הזו וכל עוד לא יחליטו הגורמים המוסמכים במשטרה אחרת, יש להעדיף את אינטרס שלום הציבור בכלל ושלום המתלוננים במקרה זה בפרט, על פני זכות הקניין של המבקש.
באשר לטענות המבקש בדבר היותו מאוים על ידי גורמים עברייניים, דעתי היא כי על הגורמים המוסמכים במשטרה בה הוא משרת, לבדוק טענות אלה, הן עם המבקש עצמו והן במישורים אחרים.
לאור טענת ב"כ המשיבה לפיה החלטת הגורמים המוסמכים לעניין הנשק יכולה להתקבל בתוך ימים ספורים, הנני מורה לה לוודא כי החלטה זו אכן תתקבל בתוך זמן קצר.
סוף דבר - הבקשה נדחית.
המשיבה תוכל לקבל לידיה את תיק החקירה בלשכתי, החל מיום ד' - 4.1.17 בשעות הבוקר.
ניתנה היום, ד' טבת תשע"ז, 02 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.



										
