1

1.         בפניי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. ביום 5.4.16 ניתן צו במעמד צד אחד והתקיים דיון במעמד הצדדים היום.

2.         המבקשת טוענת שהמשיב הוא השכן שלה וכל פעם שהם מתחילים לבנות או לעשות פעולה בבית שלהם או באדמה שלהם, הוא מפריע להם ומטריד, ומבריח מהמקום את בעלי המקצוע שבאים לעבוד, ומתנגד לכל בניה ברכוש של המבקשת, על מנת להפעיל לחץ על המבקשת שתמכור לו את הנכס.

3.         בדיון שהתקיים היום הכחיש המשיב את טענותיה של המבקשת ומסר שאינו מטריד את המבקשת, אינו מתנגד לבניה המבוצעת בחלקת המבקשת בהתאם לחוק, אינו מגרש או מאיים על בעלי המקצוע הבאים לבצע עבודות אצל המבקשת, וכי במועד של האירוע האחרון אשר בגינו הגישה המבקשת תלונה במשטרה, נטען בתלונותה שהאירוע התרחש ביום 24.3.16, בעוד שבאותו יום הוא היה בעומרה שבסעודיה מיום 22.3.16 ועד ליום 4.4.16, לפי הדרכון שהציג בפניי.

4.         תגובתה של המבקשת הייתה שהוא עשה את המעשה של האיום על הפועל שהגיע יום לפני נסיעתו לעומרה.

5.         לאחר ששמעתי את העדויות וסיכומי ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

2

המדובר בעדות של המבקשת, שהיא עדות יחידה של בעל דין אשר לא הובא לה כל סיוע, והטענה לפיה האירוע התרחש ביום 24.3.16, הופרכה על ידי המשיב בעת שהציג את דרכונו המוכיח שלא היה בארץ באותו מועד.

6.         בנסיבות אלו, לא מצאתי סיבה להעדיף את עדותה של המבקשת על פני עדותו של המשיב, לפיכך, אני קובעת שהמבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בהוכחת ההטרדות והאיומים מצד המשיב.

7.         לסיכום, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 500 ₪.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ו, 12 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.