1

המשיב עותר למחיקת הבקשה על הסף, תוך ביטול הסעד הזמני שניתן במעמד צד אחד.

עסקינן בבקשה למתן צו על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, אשר במסגרתה טענה המבקשת, כי מעשי המשיב כלפיה מהווים הטרדה מאיימת כהגדרתה בחוק הנ"ל.

2

צו זמני ניתן, במעמד צד אחד, ביום 5.7.20, והבקשה נקבעה לדיון ביום 12.7.20. לקראת מועד זה הודיע המשיב, כי הוא מסכים שיינתן צו הדדי, אך ביקש לפטור אותו מהתייצבות לדיון, בהיותו בקבוצת סיכון מוגברת לנגיף הקורונה. לאור המבוקש, פטרתי את המשיב מהתייצבות, ובמעמד הדיון נשאלה המבקשת, אם היא מסכימה שיינתן צו הדדי, אלא שהמבקשת סירבה. בנסיבות העניין, הוארך תוקפו של הצו הזמני למועד שיאפשר התייצבות המשיב לדיון שנקבע, ליום 8.9.20.

בהמשך להחלטה הנ"ל הגיש המשיב את הבקשה המונחת לפניי כעת. לטענתו, לבקשה לא צורפה תצהיר. נוסף על כך, לטענתו, הוסתרה מביהמ"ש העובדה שמי שערך את הבקשה היא אחותה של המבקשת, ולא הוגשו מסמכים להוכחת טענות עובדתיות שונות המפורטות בבקשה. לטענת המבקש, מדובר בטענות שאין להן כל בסיס. כן טוען המשיב, כי הבקשה אינה מצביעה על התקיימותן של עובדות המקימות בסיס על פי החוק למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

דין הבקשה להידחות.

אמנם לא צורף תצהיר, אולם הבקשה נערכה על גבי הטופס הייעודי שנמסר למבקשת במזכירות ביהמ"ש, ואף נראה כי הוראות החוק אינן מחייבות צירוף תצהיר בתמיכה לבקשה. מכל מקום, המבקשת עצמה התייצבה בפני ביהמ"ש, חזרה על הדברים שפורטו בבקשה, והניחה בפני ביהמ"ש את הבסיס העובדתי הלכאורי למתן צו זמני על פי החוק הנ"ל, עד לקיום הדיון במעמד הצדדים.

העובדה שהבקשה עצמה נכתבה בידי אחותה של המבקשת לא הוסתרה מביהמ"ש כלל. אחותה של המבקשת התלוותה אל המבקשת לשני הדיונים, והוברר - לאור נכותה של המבקשת - כי היא זקוקה לסיועה של אחותה בהנגשת ההליך המשפטי.

אשר לאי-צירוף מסמכים להוכחת כל הטענות שפורטו בבקשה, הרי שאין בכך כדי להביא למחיקה של הבקשה על הסף.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

יוער, כי בנסיבות שנוצרו אכן יחלוף פרק זמן ניכר בין המועד שבו ניתן צו זמני במעמד צד אחד, לבין המועד שבו עתיד להתקיים דיון בנוכחות שני הצדדים. מלכתחילה נקבע - בהתאם להוראות החוק - דיון סמוך, בתוך שבוע ימים מיום שניתן צו במעמד צד אחד; אלא שמועד זה הוארך על פי טענות המשיב, אשר טען להשתייכותו לקבוצת סיכון מוגבר בחשיפה לנגיף קורונה. בנסיבות העניין, מצאתי כי האיזון בין זכויות הצדדים יהא בהארכת תוקפו של הצו הזמני שניתן במעמד צד אחד, למשך זמן אשר לאחריו (כך אקווה) יפחת הסיכון להידבקות בנגיף, והמשיב לא יחשוש מהגעה לבית המשפט. ככל שסבור המשיב כי יש מקום להקדים את הדיון, יפנה בבקשה מתאימה לביהמ"ש. לעת עתה יעמוד בעינו מועד הדיון הקבוע ליום 8.9.20.

3

המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו.

ניתנה היום, ו' אב תש"פ, 27 יולי 2020, בהעדר הצדדים.