בפני בקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק הטרדה מאיימת").

עילת הבקשה הינה רעשים בלתי סבירים שלטענת המבקשת נגרמים על ידי שכניה המתגוררים בקומה שמעליה בבית משותף.

לאחר שעיינתי בכל טענות המבקשת, נחה דעתי כי אין ההליך מתאים להליך לפי חוק הטרדה מאיימת.

"צו מניעת הטרדה מאיימת פוגע בזכויות אדם ואינו עניין דיונ ג דא: צו מניעת הטרדה מאיימת מגביל זכויות יסוד בסיסיות של הפרט כמו חופש התנועה, זכות הקניין, חופש הביטוי, הזכות לחירות ולאוטונומיה" [רע"א 2327/11 פלוני נ' פלוני [ניתן ביום28.04.2011].

סכסוכי שכנים לרבות בקשות למתן צווי מניעה זמניים וקבועים מקומם להתברר בדרך כלל בתביעה על פי דיני הנזיקין. כך למשל על פי עוולת המטרד ליחיד וכך למשל על פי תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992. הליך למניעת הטרדה מאיימת אינו בגדר תחליף לדינים האמורים, מה גם שמדובר בהליך קצר אשר אינו מאפשר בירור עובדתי מקיף, כגון באמצעות הגשת חוות דעת מקצועיות. על כן, אין מקום לדון בסכסוכים מעין אלה בהליך על פי חוק הטרדה מאיימת (ראה למשל: ה"ט (שלום אשקלון) 42894-06-16 זגורי נ' קוצ'יק [ניתן ביום 19.7.2016]; ה"ט (שלום בית שאן) 26351-10-17 נרקיס דאודי נ' סימה לוי [ניתן ביום 29.10.2017]).

נוכח כל האמור, אני מוחק את הבקשה, מבלי לפגוע בזכות המבקשת לנקוט בהליך אזרחי מתאים.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג ניסן תשפ"ג, 04 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.