1

1.         בפניי בקשה למניעת הטרדה מאיימת. המבקש טוען כי המשיבה היא שכנתו בבלוק ומטרפדת לו כל ניסיון למכור את דירתו לאחרים ע"י התערבות בשיח בין המתווך לקונים הפוטנציאליים המגיעים לבדוק את הדירה.

המשיבה מכחישה את הטענות, וטוענת כי המבקש השתלט על רכוש משותף בבית המשותף, וכי ניתן לאחרונה פסק דין ע"י המפקח על הבתים המשותפים המורה למבקש לסלק את ידו מהרכוש המשותף, כשהוא מרמה את הקונים הפוטנציאליים בכך שמראה להם את הרכוש המשותף כחלק מדירתו. כן מחויב הוא על פי אותו פסק דין לשלם סכום חוב לוועד. המשיבה טוענת כי אין בינה לבין המבקש יריבות אישית וכי היא פועלת בשם הוועד של הבניין.

2.         ביום 29.6.15 ניתן צו במעמד צד אחד, המבקש, וביום 7.7.15 התקיים דיון במעמד הצדדים, בו שמעתי את העדויות, ובאותו דיון הגישה המשיבה מסמכים לתיק בית המשפט.

2

3.         לאחר ששמעתי את העדויות שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. לא שוכנעתי כי המשיבה נקטה הטרדה מאיימת כנגד המבקש. אם המשיבה נכחה במקום והסבירה לקונים הפוטנציאליים על כך שחלק מהרכוש אותו מראה להם המבקש בבעלותו הפרטית אינו בעצם רכושו הפרטי אלא רכושם של כלל הדיירים, רכוש משותף, אין בכך כדי להוות הטרדה מאיימת.

4.         אני מאמינה למשיבה כי היא פועלת כאמור בשם הוועד, ובמסגרת סמכויותיה כחברת וועד הבניין. התנהלותו הקלוקלת של המבקש בהשתלטות על רכוש משותף, הוכחה לכאורה ע"י פסק הדין של המפקח על הבתים המשותפים, כך שהמשיבה נהגה כראוי כאמור עלי.

5.         לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 600 ₪.

ניתן היום, ג' אב תשע"ה, 19 יולי 2015, בהעדר הצדדים.