1

המבקשת עותרת לצו מכוחו של חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, כיוון שהמשיבה שכנתה מן הדירה ממעל ובני משפחתה של זו מקימים לטענת המבקשת מטרדי רעש בלתי נסבלים, ובנוסף אף סירבה להשתתף בעלות תיקון נזקים נזילה. קריאה למשטרת ישראל לא הועילה; שמא ביוזמת המשטרה, שמא ביוזמתה, פנתה לבית המשפט. היא מבקשת כי בית המשפט יורה למשיבה ולמשפחתה, ובפרט ילדיה מקימי-הרעש (לפי הנטען) לחדול מלהרעיש, ולפצותה בגין נזקי הנזילה.

דין הבקשה להדחות, ובמצב דברים זה גם ללא דיון. "מטרד" ו"הטרדה" הם בעלי שורש זהה אך הקשר שונה לחלוטין. חוק מניעת הטרדה מאיימת בא להתמודד לרוב עם ניסיונות מכוונים של האחד להעכיר את שלוות נפשו של האחר (ואף זאת, ככל שאין המדובר בעניין המטופל בדין אזרחי ייעודי). לעומת זאת, פעולות שתוצאתן הנלווית היא פגיעה באיכות חייו של האחר - שאין להפחית כהוא זה מחשיבותה - הטיפול בהן נעשה באפיקים האזרחיים הרגילים, לא מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת. קל וחומר הטיפול בתביעות לפיצוי בגין נזקי נזילה. מכאן, שאף שאיני מקל ראש כלל ועיקר במצוקתה של המבקשת, הרי שמזור לקשייה תיאלץ למצוא בנתיבים אחרים הקיימים בדין, ואם אינה יודעת לאתרם בידה לפנות לייעוץ משפטי שיסייע בידה להבטיח זכויותיה. מובן שאיני חורץ דעה לגוף טענות הצדדים או לצדקת כל הליך עתידי.

הבקשה נדחית, בלא צורך בתשובה או דיון, ומטעם זה ללא צו להוצאות, תוך שטענות המבקשת שמורות לה. המזכירות תודיע לצדדים.

2

ניתנה היום, ט"ו חשוון תשפ"א, 02 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.