1

בפני בקשה לתת צו כנגד המשיב לפי סעיף 6 לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן - הפקודה).

1. לטענת המבקשים, המשיב מפר את צו מניעת הטרדה שניתן, תוך שהוא פוגע קשות בשלוות חייהם של המבקשים. לטענתם, המשיב מגדל במרחק של חמישה מטרים מביתם תרנגולים וכלבים אשר מהווים מטרד של רעש, נוצות, וריחות לא נעימים.

עוד טוענים המבקשים, כי לאחר מתן הצו הוסיף המשיב תרנגול "גבר" הקורא בקול רם לאורך כל שעות היום וממרר את חייהם. וזאת בנוסף לתרנגולי ההודו שהיו קטנים בעת מתן הצו ועתה הם מרעישים באופן בלתי נסבל, וכן נביחתם של שלושה כלבים שברשות המשיב.

המבקשים מדגישים כי מקום מגורי הצדדים אינו נחלה חקלאית, אלא משק עזר, כלומר מקום מגורים בלבד.

המשיבים מציינים כי הם אנשים מבוגרים הסובלים מבעיות בריאות.

המשיבים טוענים כי הצו ברור ומפורש והיה צריך לקיימו.

2

2. מנגד לטענת המשיב, מעולם לא ביצע פעולה שיש בה משום הטרדה או הפרעה. לטענתו, הוא מחזיק בביתו חיות מחמד, כלבים ועופות, בהתאם לחוק וחוקי העזר של המועצה.

לטענתו, כל חיות המחמד נמצאות מאחורי גדר גבוהה ושער סגור. את התרנגול הקורא הוא סוגר כל לילה בחדר השירותים בביתו עד לשעה שמונה בבוקר לפחות. המשיב מציין כי הוא מצא תרנגול זה בהיותו אפרוח, ואספו מתוך חמלה להצילו, ללא שידע את מינו.

בהתייחס לטענה שהתרנגולים גדלו ומרעישים יותר עתה, טוען המשיב כי הוא מגדל תרנגולות מאז 2013. נוסף לזאת רוב התרנגולות שברשותו הן תרנגולות שהוצלו מהמתה בסיום תפקידן בלולי סוללה בתעשיית ביצים, ועל כן, הן בוגרות כבר מעת שהגיעו לחזקתו.

המשיב מדגיש כי בביקורת שנערכה על ידי המפקח של המועצה האזורית מטה אשר - ד"ר שי גולדן, והמפקח הכללי לחוקי עזר ווטרניריה - מר שאול זינאתי, עקב תלונת שכנים, נקבע כי "בביקורת לא נמצאה הפרה של חוקי עזר".

המשיב מציין כי בסביבת מגורי המבקשים קיימת חוות סוסים ובסמוך אליה לול פיטום תעשייתי המגדל אלפי עופות, העשויים להיות מקור לטענות המבקשים.

לטענת המשיב, מאז הוצאת הצו, המבקשת ממשיכה להטריד אותו באמצעות תלונות למשטרה, שהגיעה פעמים רבות, תלונות למועצה האזורית, מכתב מב"כ המבקשת בו נדרש לשלם כסף, ובנוסף הבקשה שבנידון. לטענתו בכל ביקורי הרשויות לא נמצא כל פגם בהתנהלותו.

לדבריו המבקשת עצמה, בתגובתה לבית המשפט על בקשתו למתן צו למניעת הטרדה מיום 29/8/17 כתבה כי "לא הטרדתי איש ולא הוטרדתי מעולם."

זאת ועוד, טוען המשיב. המבקשת היא שמטרידה אותו בהתזת מים עליו ועל חיות המחמד.

לנוכח התנהלות המבקשים, עותר המשיב לפיצוי על פי סעיף 9 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

עוד מבקש המשיב להאריך את הצו הנוכחי שתוקפו יפוג בחודש 1/19.

3. אקדים ואומר כי הבקשה נדחית, כפי שיבואר להלן.

תמצית השתלשלות העניינים:

המשיב הגיש בקשה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת.

ביום 28/8/17 ניתן צו כנגד המשיבים במעמד צד אחד על ידי כב' השופטת ג'ני טנוס.

ביום 11/9/17 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני.

במהלך הדיון התחייבו הצדדים הדדית בהסכמה , בין השאר, שלא לעשות אחד כלפי השני, כל פעולה של הפרעה או הטרדה בחיי היומיום, כולל כלפי או ע"י בע"ח, כמפורט בפרוטוקול.

3

ניתן תוקף של החלטה להתחייבות הצדדים למשך 90 יום. הצו שניתן במעמד צד אחד, בוטל.

ביום 11/1/18 הוארך הצו, למשך שנה נוספת, עד ליום 11/1/19.

ביום 2/8/18 הוגשה הבקשה שבנידון. לאחר מתן תגובת המשיב ניתנה החלטה, כי אין מקום לקבע דיון, וככל שיש הפרעה משמעותית יש לפנות למשטרה.

המבקשים חזרו ופנו לבית המשפט בבקשת הבהרה כי מדובר בבקשה לפי הפקודה.

מכאן החלטתי.

4. בעפא (חי') 101/02 אורי גליקמן נ' דגנית השקעות ומקרקעין בע"מ, (פסק הדין מיום 12/9/02) (שהינו פסק דין מנחה בהליך לפי הפקודה), הוגדרה מהותו של ההליך כהליך שאינו פלילי אולם גם לא ממש אזרחי:

"ההליך לפי פקודת בזיון בית משפט, הוא הליך מיוחד "המצוי באותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי" - רע"פ 7148/98 ארנון עזרא, נ. יעל זלזניאק, פ"ד נג(3) 337 , 346 והאסמכתאות שם; ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד לד (4) 232, 241 (להלן:"מוניות לוד")."

גם ברעא 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט , נט (4) 49 (פסק הדין מיום 14/12/04) סקר בית המשפט העליון את מהותו ויישומו של ההליך :

"פקודת בזיון בית המשפט המנדטורית משנת 1929 היא מקור הסמכות לבקשה לאכוף צו בית-משפט על דרך של הפעלת המנגנון שבפקודת הבזיון.

סעיף 6(1) לפקודה מסמיך את בתי-המשפט:

"...לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לצו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

בית-משפט זה, בשורה ארוכה של פסקי-דין, ראה בהליך לפי סעיף 6 לפקודה הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד, באשר אינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי "טהור" במובנו הרגיל. אין הוא עונשי במהותו, ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד.

הסנקציה בהליך זה היא סנקציה של כפייה. ויודגש: עניינו של ההליך במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים, ואין הוא מיועד להטיל דופי במפר הצו או לפגוע בו (ראו: דברי השופטת שטרסברג-כהן, רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק [2], בעמ' 346; ע"פ 1160/98 שיז"פ שיווק יזום פרוייקטים לבניה בע"מ נ' אשכנזי [3]). "

4

5. באשר ליישום ההליך ציין בית המשפט העליון כי הליך האכיפה לפי הפקודה הוא הליך קיצוני ולכן הינו הליך שיורי, שיופעל רק לאחר מיצוי ובחינת הליכים אפשריים אחרים:

"הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו - קנס או מאסר - עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית-משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (ראו: ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 192; בג"ץ 490/82 הנ"ל [1], בעמ' 586; ע"א 228/63 עזוז נ' עזר [5], בעמ' 2550)."

עוד הדגיש בית המשפט העליון כי לנוכח השלכות יישום ההליך יש להפעילו במקרים חריגים בלבד:

"הפעלת מנגנון הביזיון יש לה השלכות כבדות משקל על הצד המפר, ועל-כן מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת כי מנגנון זה יופעל במשורה, במקרים חריגים בלבד."

6. גם בעפ 517/06 בעז מנור נ' KPMG Inc (פסק הדין מיום 24/7/07) התייחס בית המשפט להשלכות של הפעלת מנגנון הבזיון:

"הליך בזיון בית משפט הוא הליך אכיפה קיצוני שהשלכותיו בדרך של הטלת קנס מתמשך או מאסר עלולות להיות פוגעניות עד מאד. הקנס המתמשך עלול לפגוע באופן קשה בכיסו של אדם, והמאסר פוגע קשות בחירותו האישית, שהיא זכות יסוד של האדם, המוכרת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על רקע זה, השימוש באמצעי אכיפה על-פי הפקודה, צריך להיעשות במשורה, כעניין חריג המוגבל למצבים בהם כל יתר האמצעים כבר מוצו ולא הועילו, ולא נותרה אלא דרך הליך בזיון בית משפט כדי להבטיח את אכיפתה של ההוראה השיפוטית (פרשת גרינברג, שם, עמ' 192)."

והוסיף להבהיר באלו מקרים יש להפעיל את ההליך ובאו מקרים אין להפעילו:

5

"מאחר שפניו של הליך הביזיון נשואות לעתיד, כהרתעה מפני הפרה ומניעת המשך ההפרה בעתיד, והוא אינו נושא אופי עונשי, הרי מקום שדבר ההפרה הושלם ושוב אינו ניתן לתיקון, לא יינקט הליך על-פי פקודת בזיון בית משפט. חשוב במיוחד לענייננו הוא העיקרון כי צו שיפוטי שאכיפתו מתבקשת צריך להיות בעל תוכן ברור, וחד-משמעי, ומבוסס על אדנים מוצקים. צו הלוקה בדו-משמעות ויש בו ערפול, או שמשמעותו אינה נהירה די הצורך, אין מפעילים כלפי הפרתו את המנגנונים של הליך בזיון בית המשפט. (פרשת שרבט, שם, פסקה 12; פרשת עזרא נ' זלוזניאק, שם עמ' 348)."

כלומר אין להפעיל את הליך הבזיון כאשר אין לו תועלת מעשית, או כאשר אינו חד משמעי.

7. בפסק הדין ברע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק פ"ד נג(3) 337, 345 (1999), נפסק מפי השופטת ט' שטרסברג-כהן כי גם כאשר הצדדים חלוקים בשאלת הפרת הצו או קיומו, אין לנקוט בהליך הבזיון שבפקודה:

"לאור אופיה הפלילי של הוראת הבזיון, אין זה ראוי לעשות שימוש בה, כאשר יש לנהל משפט שעניינו שאלת הפרת הסכם, כאשר הצדדים חלוקים בשאלת הפרתו או קיומו, ואין זה ראוי להכתים בכתם הפלילי את מי שסבר לתומו כי קיים את פסק הדין. לפיכך, יצאה ההלכה מלפני בית משפט זה, לפיה אין אוכפים מכח פקודת הבזיון, אלא צווים והחלטות שמובנם חד-משמעי ושאינם ניתנים ליותר מפירוש אחד".

8. לנוכח כך שההליך לפי הפקודה הוא הליך שיורי, בענייננו, לא מוצו כל צרכם ההליכים הפליליים.

זאת ועוד. כעולה מטענות הצדדים, הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לפרשנות ההסכם ובנוגע לשאלת הפרתו או קיומו. כעולה מפסיקת בית המשפט הלכה פסוקה היא כי אין זה ראוי לעשות שימוש בפקודת הבזיון, הנושאת עמה אופי פלילי, כאשר הצדדים חלוקים בשאלת הפרתו או קיומו של הצו.

לנוכח האמור, אין המקרה שבפנינו נכנס לגדר מקרים חריגים אשר יש ליתן בהם צו מכח הפקודה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

9. בקשתו של המשיב לפיצוי לפי סעיף 9 לחוק למניעת הטרדה, ככל שהבקשה שבנידון תדחה, נדחית.

סעיף 9 לחוק למניעת הטרדה קובע כי בית המשפט רשאי לקבע פיצוי למי שנפגע מהגשת בקשה לפי חוק למניעת הטרדה, ונפגע מהבקשה.

הבקשה שבנידון שנדחתה, היא בקשה לפי סעיף לפקודת בזיון בית המשפט ולא לפי חוק למניעת הטרדה.

6

10. באשר לבקשת המשיב להאריך את הצו, המשיב יגיש בקשתו סמוך למועד פקיעת הצו למניעת הטרדה, בהתאם למצב בין הצדדים.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ט, 11 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.