1

לפניי בקשה לצו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב -2001.

בבקשה טען המבקש, כי ביום 20.11.21 נכנס המשיב לקרקע שבבעלות המבקש ואיים על נהג טרקטור שביצע עבודות בשטח של המבקש. עוד טען המבקש בבקשה, כי המשיב איים עליו וקילל אותו (עמ' 1 לבקשה, תחת הפרק שנושא הכותרת "נסיבות לפיהן דרוש מתן הצו במעמד צד אחד"). לטענת המבקש, המשיב היה מעורב בעבר באירועי אלימות ולכן הוא חושש ממנו. לבקשה, צירף המבקש אישור על הגשת תלונה בגין איומים.

בדיון שהתקיים ביום 21.11.21 חזר המבקש על גרסתו שבבקשה, וטען כי בבעלותו קרקע השוכנת בסמוך לקרקע של המשיב וכי הוא מתעתד לבנות בה. לצורך כך, הוא הזמין טרקטור לביצוע עבודות בשטח שלו, אך המשיב נכנס לחלקה שלו במועד הנקוב לעיל, איים על נהג הטרקטור וגירש אותו ממנה. המבקש הוסיף והעיד, כי המשיב גם איים עליו וקילל אותו (עמ' 1, ש' 25-26 לפרוטוקול). כן הוא טען שירו על שכן שמתגורר בסמוך אליו, שעה שזה האחרון ביקש גם הוא לבנות בשטח שלו. המבקש הגיש תלונה במשטרה על איומים, וכן הגיש את הבקשה שלפניי, משאינו חפץ להגיע למצב של הסלמה, כך לדבריו.

2

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את דברי המבקש, נעתרתי לבקשתו והוריתי על מתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיב, במעמד צד אחד, ולפיו נאסר עליו להיכנס לקרקע של המבקש, להטריד את המבקש בכל דרך ובכל מקום, לאיים עליו, לפגוע בפרטיותו של המבקש בכל דרך שהיא, ליצור עם המבקש כל קשר בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר ולשאת או להחזיק נשק. עוד קבעתי מועד דיון בבקשה במעמד הצדדים להיום, 28.11.21.

ביום 23.11.21 הגיש המשיב תגובה מטעמו, אליה צירף תצהיר מטעמו, ובהם כפר מכל וכל במיוחס לו בבקשה. לטענתו, הוא לא איים על נהג הטרקטור, לא קילל אותו ולא גירש אותו משטח המבקש. עוד טען המשיב, כי הפעם האחרונה שבה ראה את המבקש הייתה לפני שנה, ומאז לא היה ביניהם שום קשר. הוא הוסיף וטען, כי לא הוגשה נגדו תלונה במשטרה והוא כלל לא נחקר. המשיב טען עוד, כי הוא פנסיונר של צה"ל שסיים את השירות בכבוד, אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי ומעולם לא היה מעורב באירועי ירי או אלימות. לאור האמור, ביקש המשיב לבטל את הצו למניעת הטרדה מאיימת שניתן נגדו, וכן לחייב את המבקש בהוצאות.

בדיון שהתקיים היום במעמד הצדדים, חזר המשיב על גרסתו שבתגובה ועדותו כלל לא נסתרה.

אשר למבקש, במהלך הדיון הוא חזר בו מהגרסה שמסר בבקשה ובעדותו בביהמ"ש, וטען כי המשיב לא איים עליו ולא קילל אותו, וכי נפלה טעות ברישום דבריו הן בבקשה והן בפרוטוקול הדיון הראשון. הוא הוסיף והעיד, כי ייתכן והייתה אי הבנה וכי הוא הגיש את הבקשה על מנת למנוע מצב שהמשיב יאיים עליו בעתיד. המבקש אמנם חזר וטען בפניי כי המשיב איים על נהג הטרקטור שעבד בשטח שלו, ואולם הוא הודה כי הוא עצמו לא נכח בעת אירוע האיומים, ונודע לו על האירוע מנהג הטרקטור. עוד מסר המבקש, כי הוא הגיש תלונה למשטרה על האיומים שהפנה המשיב כלפי נהג הטרקטור ולא כלפיו הוא.

הואיל והמבקש חזר בו כאמור מהגרסה שמסר בבקשה; משהתגלה בדיון שהמשיב לא איים ולא קילל את המבקש, בניגוד לנטען בבקשה ובעדות המבקש בפני ביהמ"ש; משלא הובא נהג הטרקטור למתן עדות בבית המשפט על מנת להוכיח כי המשיב איים עליו, קילל אותו וגירש אותו מהקרקע של המבקש; ומשלא הוכח כי המשיב היה מעורב באירועי ירי או אלימות על רקע סכסוך אדמות, כטענת המבקש, הרי שאין כל יסוד להותרת הצו למניעת הטרדה מאיימת שניתן כנגד המשיב ביום 21.11.21 על כנו.

הבקשה למניעת הטרדה מאיימת נדחית בזה, משלא הונחה לה תשתית עובדתית או ראייתית כנדרש.

הצו למניעת הטרדה מאיימת שניתן כנגד המשיב ביום 21.11.21, מבוטל.

3

לאור התוצאה אליה הגעתי, ומשאין כל ראיה להטרדה מאיימת של המשיב כלפי המבקש, אני מחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪, וזאת יעשה בתוך 30 ימים מיום קבלת העתק פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' טבת תשפ"ב, 06 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.