לפניי בקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.

לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי בין הצדדים סכסוך אשר במסגרתו נהג המשיב, בין היתר, בפעולות העולות כדי הטרדה על פי החוק, וכי קיים בסיס לסברה לפיה אלו עשויות לחזור על עצמן.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי יש מקום ליתן צו האוסר על המשיב לבצע את הפעולות שלהלן -

(1)   להטריד את המבקשת, בכל דרך ובכל מקום בין בעצמו ובין ובאמצעות אחרים מטעמו;

(2)   לאיים על המבקשת, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים מטעמו;

(3)   לבלוש אחר המבקשת, לארוב לה, להתחקות אחר תנועותיה או מעשיה, או לפגוע בפרטיותה בכל דרך אחרת, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים מטעמו;

(4)   ליצור עם המבקשת כל קשר בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים מטעמו;

(5)   להימצא במרחק הקטן מ300 מטרים מהמבקשת.

עוד התרשמתי כי ריחוק בין הצדדים ייטיב עמם וימנע נקודת חיכוך נוספת, וכי בהתאמה זימונם לדיון כאן עלול להעצים את הסכסוך וללבותו, תחת שיידעך.

משכך פני הדברים איני קובעת לפי שעה דיון במעמד הצדדים בבקשה, ויובהר כי אין בהחלטה זו כדי לגרוע מזכותו של המשיב לעתור לקביעת דיון בבקשה בתוך 14 ימים ממועד קבלת הצו בידיו. דיון ייקבע אם תונח לפניי בקשה כאמור.

לפי שעה ועד החלטה אחרת אני קובעת כי הצו שניתן כאן יעמוד בתקפו למשך 90 ימים מהיום.

המזכירות תמציא העתק מהבקשה על נספחיה ומהחלטה זו למשיב, באמצעות שליח מסירות.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשפ"ג, 21 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.