1

1.     בפני בקשה לצו מכוח החוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

2.     בעלה של התובעת שכר את הנכס בו מתגוררת המבקשת מהמשיב. בדיון טען המשיב כי לא שולם שכר הדירה מזה מספר חודשים וננקט הליך בבית דין דתי שטרם הסתיים. המבקשת טענה כי תפנה את הדירה ומחכה לדירה אחרת שתתפנה ואולם לא יכלה לנקוב במועד משוער. המשיב התחייב שלא לנקוט באלימות פיזית או מילולית ואולם ביקש לבקר בנכס שלו. המשכיר הודה כי ניתק את החשמל מכיון שלא שולם שכר דירה וחשבון החשמל.

3.     הפסיקה קובעת, כי צו למניעת הטרדה מאיימת, יש ליתן במשורה, שכן, מדובר בהליך מיוחד, גם מבחינה דיונית וגם מבחינת הסעדים שניתן לקבל במסגרתו. נפסק, כי בצד הרצון לשמור על אינטרס המוטרד בעתיד יש, גם באותה מידה, חובה לשמור שזכות לגיטימית של החשוד כמטריד, לא תיפגע ותעלם תחת מטרית הרצון להגן ולסוכך על המוטרד, שכן צו מניעת הטרדה מאיימת פוגע בזכויות אדם ואינו עניין דיונ ג דא. צו מניעת הטרדה מאיימת מגביל זכויות יסוד בסיסיות של הפרט כמו חופש התנועה, זכות הקניין, חופש הביטוי, הזכות לחירות ולאוטונומיה (הט (שלום-ת"א) 35318-04-11 פלונית נ' אלמונית לא פורסם, ניתן ביום 17.5.11).

2

4.     אף כי החוק למניעת הטרדה מאיימת בא להגן על אדם מפני פגיעה ומוסיף על הוראות כל דין אחר (סעיף 11 לחוק), הרי ביחס לזכות המשכיר לנתק את החשמל במושכר כשדייר אינו משלם תשלומים, מדובר בסכסוך אזרחי, שיש לדון בו במסגרת אזרחית ולא בהליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת. למעשה הסעדים להם עותרת המבקשת, בנוגע לשימוש במושכר שימנע מהמשיב להגיע לנכס ולחייבו להמשיך לשלם עבור חשמל, הינו סעד שיש לעתור לו במסגרת הליך אזרחי, להבדיל מההליך דנא.

5.     לפיכך ניתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת ולפיו נאסר על כל אחד מהצדדים לאיים על הצד האחר. הצו יעמוד על כנו עד ליום 5.11.20.

6.     אין בצו שניתן לגרוע מזכויות כל צד לפעול לפי דין. ככל שהצדדים מבקשים לנקוט בהליך אזרחי מתאים, הדרך פתוחה בפניהם לעשות כן.

7.     המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אב תש"פ, 05 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.